תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שקרים שסיפרו לנו על השעון הביולוגי

לכתבה
שום רופא לא יכנס לי בין הרגליים עם משאבת ביציות והזמן לא פועל לטובתי ללא קרדיט

הגעת לגיל 35 ועדיין לא עשית ילד. האם זה הרגע להיכנס לפאניקה? 
ג'ין טוונגי, שהצליחה לערער על ההגמוניה של רופאי הפריון, חושפת כמה מיושנות הסטטיסטיקות בנושא

38תגובות

חודשים ספורים אחרי אסון מגדלי התאומים, באביב 2002, קרסו גם 
נישואיה של הסופרת והחוקרת האמריקאית ג'ין טוונגי, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת המדינה של סן דייגו. טוונגי, אז בת 30, נחרדה מהמחשבה שעד שתיכנס לזוגיות חדשה, אם בכלל, תיאלץ לוותר על השאיפה להביא ילדים לעולם. ואז, כמו בתאונת שרשרת, כותרות העיתונים החלו לחבוט בה זו אחר זו. מתמונת השער של המגזין "טיים" הציץ לעברה תינוק חייכן, שהושכב מעל למגירה מתפקעת ממסמכים משרדיים. כותרת המשנה זעקה: "העובדות הקשות בנוגע לפריון".

הכתבה התחילה כך: "הקשיבו לאשה המצליחנית המדברת על כישלונה להביא ילד לעולם; האבל מגיע בשכבות של מרמור וחרטה". תחת הכותרת "כשזה מאוחר מדי להביא תינוק לעולם", כתב "דה אובזרוור" הבריטי על נשים שהעדיפו קריירה על פני משפחה. "ניו יורק מגזין" נקט קו תמציתי: "פאניקת התינוקות". טוונגי אכן היתה בפאניקה.

העיסוק התקשורתי האינטנסיבי בשעון הביולוגי לא צץ באופן מקרי, אלא תוזמר סביב יציאתו לאור של ספרה השנוי במחלוקת של הכלכלנית האמריקאית סילביה אן־היולט, "ליצור חיים" (Creating a life). התזה שנשזרה לאורכו היתה פשוטה: נשים שדוחות את הקמת המשפחה עקב אילוצי קריירה מסתכנות בכך שביום שבו ירצו ילדים – יגלו שאיחרו את הרכבת. לריבוי הפרסומים בנושא הצטרפה האגודה האמריקאית לרפואת פריון (ASRM), שיצאה בקמפיין תחת הסיסמה החד־משמעית: "גיל מבוגר מפחית את סיכוייך להביא ילדים".

טוונגי נישאה בשנית והביאה לעולם שלושה ילדים בתוך חמש שנים: הצעיר שבהם נולד כחצי שנה אחרי שחגגה את יום הולדתה ה־40. "את שלושתם הבאנו לעולם באופן טבעי, ואחרי חודשים ספורים של ניסיונות", היא מספרת בראיון ל־TheMarker Women.

אולטראסאונד

זאת לא היתה החוויה שלה ציפתה. "בכל פעם שניסיתי להיכנס להריון הייתי אכולת חרדה, חשבתי שגורלי נחרץ", אומרת טוונגי. "הכרתי את הסטטיסטיקה, ושאלתי את עצמי בכל פעם מחדש אם פספסתי את ההזדמנות שלי. אבל כחוקרת, שבעצמה מפרסמת עבודות בכתבי עת, ידעתי גם שיש פער גדול בין הממצאים המדעיים הגולמיים לבין מה שמתפרסם במדיה אחר כך".

טוונגי החליטה לרדת לעומקו של העניין. היא יצאה למחקר שנועד לבדוק אם הסטטיסטיקה המפומפמת חדשות לבקרים אודות השעון הביולוגי המתקתק – שלא לומר, חורק – לנשים בגילי 35 פלוס יצאה לגמרי מפרופורציה. המחקר הזה הוליד ספר: "המדריך לאשה הלא־סבלנית שרוצה להיכנס להריון" (The Impatient Woman's Guide to Getting Pregnant) וגם כתבה מדוברת במגזין "האטלנטיק" ("כמה תוכלי לחכות עד שתביאי תינוק?")

"לדבר על שעון מתקתק — 
זו הפחדה"

גם בישראל הנושא זוכה לתנופה בשנים האחרונות. ב־2012, למשל, יצאו רופאי האגודה הישראלית לחקר הפוריות (איל"ה) להרצות בפני נשים על השעון הביולוגי שלהן בפאבים בתל אביב – יוזמה שהולידה גל מחאה, לרבות קבוצת פייסבוק בשם "צאו לי מהרחם".

סביר להניח כי הטריגר לבהלת הרופאים בארצות הברית, כמו גם עמיתיהם בישראל, זהה: הגיל הממוצע שבו נשים מתחילות להביא ילדים עלה בחדות בעשרות השנים האחרונות. בארצות הברית הוא טיפס מ־22.7 ב־1980 ל־26 כיום, ובישראל הוא 27.5 (בהשוואה ל־26.3 לפני כעשור). באחרונה אף דיווח Time.com ש"מאז שנת 2000, 46 מדינות חוו עלייה בשיעור הנשים מעל גיל 35 המביאות ילד ראשון". ישראל היא גם שיאנית בתחום ההפריה החוץ־גופית (IVF), טיפול שממומן על ידי המדינה עד לשני ילדים. מספר הטיפולים המבוצע מדי שנה הוכפל בתוך 15 שנה, וכיום הוא עומד על כ־40 אלף – נתון גבוה במיוחד יחסית לאוכלוסייה.

ג'ין טוונגי ובנותיה
Pam Davis

"רופאים פוצחים ביוזמות כמו סדרת ההרצאות בפאבים, כי רבים מהם באמת מעוניינים בכך שנשים יקבלו די ידע, כדי לבצע את הבחירה שמתאימה להן", אומרת טוונגי. "הבעיה היא שהם אינם נותנים לנשים את האינפורמציה הנכונה: הם בדרך כלל משתמשים בסטטיסטיקות מעולמות ה־IVF, או משתמשים בנתונים בלתי רלוונטיים. זה חשוב שנשים יידעו שהן לא יכולות לחכות עד גיל 45 כדי לעשות תינוק", היא אומרת, "אבל לומר להן שהן חייבות להספיק לתקתק את כל הילדים עד גיל 35 – זה לחלוטין לא מדויק. יש גם מין הנחה כזו שקריירה היא הסיבה היחידה לכך שנשים מחכות עם ילדים. בפועל, יש סיבות רבות מאוד לכך, למשל העובדה שחלקן עוד לא פגשו את הפרטנר הנכון, היעדר משאבים כלכליים ועוד".

"אין טרגדיה גדולה מלקבל לייעוץ בחורה בת 37 ולבשר לה שאזלו לה הביציות", אומר מנגד פרופ' דניאל זיידמן, יו"ר החברה הישראלית לאמצעי מניעה ובריאות מינית ורופא נשים בכיר בבית החולים שיבא. "זה מתסכל במיוחד כשאני מבין שאותה בחורה נשלחה בעבר לבדיקות. אף על פי שכל נורות האזהרה הבהבו – אף אחד לא אמר לה כלום".

טענות אלה אינן משכנעות את הפעילה הפמיניסטית ציפי ערן, מנושאות דגל המחאה נגד ההרצאות לנשים בפאבים בתל אביב. "היוזמה הזאת עצבנה אותי מכל כך הרבה כיוונים", היא אומרת. "למה נשים צריכות לחוות הפחדה לגבי הביציות הנרקבות שלהן כשהן יושבות בפאב? אם מישהי מודאגת לגבי הנושא היא יכולה להשיג מידע בעצמה. היא יכולה לשאול. למה להבהיל בנות 27?".

רופאים טוענים שהם בסך הכל רוצים לספק אינפורמציה.

"להיכנס למקום בילוי ולדבר עם נשים על שעון מתקתק זאת הפחדה, אין לכך מילה אחרת. ואם מביאים בחשבון שההפחדה הזאת מבוססת על נתונים לא מלאים, זה עוד יותר מקומם. הלכתי לרופא העוסק באלרגיות ועל מה הוא דיבר אתי? על למה אני לא עושה ילדים. הפסקתי ללכת לרופא הזה. יש איזו הנחה בחברה הישראלית שאפשר להידחף לנשים לרחם, שמותר ללחוץ. זה בעייתי. יש פאניקה שמא נשים לא יוכלו להרות".

נתונים בני 300 שנה

המחקר שמציגה טוונגי מנתץ כמה מסטטיסטיקות הפריון השגורות, לפחות לטענתה. הבולטות שבהן: אחת מכל שלוש נשים (33%) בנות 35־39 לא תצליח להיכנס להריון לאחר שנה של ניסיונות, וגם – לנשים בשנות ה־30 המאוחרות לחייהן סיכוי של 30% להישאר ללא ילדים - נתון של האגודה האמריקאית לפריון (ASRM). הדבר המדהים שטוונגי חושפת בנוגע לסטטיסטיקה הראשונה, למשל, הוא שהיא נסמכת על נתוני לידת תינוקות ונישואים מהמאות ה־17־19 בצרפת. "אלה נתונים מלפני ואחרי המהפכה הצרפתית", דואג להדגיש כותב המאמר מ־2004, הכלכלן והדמוגרף הצרפתי פרופ' הנרי לרידון.

פרופ' דניאל זיידמן
רונן אנגל

הסיבה לכך שלרידון נעזר דווקא בנתונים אלה היא שהם נוחים לשימוש: בתקופה האמורה זוגות לא השתמשו באמצעי מניעה אפקטיביים, ולכן נשים נשואות שקיימו יחסי מין באופן סדיר היו – והן עדיין – אוכלוסיית מחקר רלוונטית. גם הסטטיסטיקה השנייה של האגודה האמריקאית לפריון, אומרת טוונגי, "מבוססת על אוכלוסיות היסטוריות". עובדות אלה – שבאופן טבעי אינן חשופות בפני הנשים המתבשרות על הסטטיסטיקה המאיימת – הן עיוות של המציאות, היא אומרת. "טיפול רפואי מתקדם, אנטיביוטיקה ואפילו אספקת אוכל סדירה – כל אלה לא היו קיימים לפני מאות שנים".

המחקרים המדעיים שטוונגי מציגה אופטימיים בהרבה. במחקר מ־2013 שביצע ד"ר קנת' רות'מן מאוניברסיטת בוסטון הוא עקב אחר נשים דניות שניסו להרות. רות'מן מצא שהפער ביכולת להרות בתוך שנה בין נשים צעירות (20־34) למבוגרות מהן (35־40) – אינו כה משמעותי, 84% לעומת 78%.

במחקר אחר מ־2004 עקב פרופ' דייוויד דאנסון מאוניברסיטת דיוק אחר נשים אירופיות בנות 18־40 שתיכננו להיכנס להריון. בדומה לרות'מן, הוא גילה שהיכולת של נשים להרות בשלהי שנות ה־30 שלהן אינה כה שונה מזו של נשים צעירות יותר. התברר, שאם הן מקיימות יחסי מין פעמיים בשבוע הרי ש־82% מהנשים בנות 35־39 ייכנסו להריון בתוך שנה (כלומר 18% ייכשלו בכך, בשונה מהנתון ההיסטורי שדיבר על 33%), בהשוואה ל־86% בקרב בנות 27־34 – פער של 4 נקודות האחוז בלבד.

הדבר המעניין יותר שדאנסון גילה הוא שאם הנשים המבוגרות מתזמנות היטב את יחסי המין שלהן, פער הגילים מצטמצם לגמרי. במילים אחרות: יכולת הפריון של בנות 35־39 יומיים לפני הביוץ היתה זהה לזאת של בנות 19־26 שלושה ימים לפני הביוץ. מדוע לא רואים מחקרים רבים מסוג זה? "אני מניחה שזה בגלל שקשה לבצע אותם", אומרת טוונגי. "אבל זה לא עד כדי כך קשה, לכן בעיני זה בלתי נסלח".

טוונגי משוכנעת שרופאי פריון נוטים להציג סטטיסטיקה אופטימית פחות, בגלל הטיה פסיכולוגית ידועה המכונה "היוריסטיקת הזמינות" – הנטייה לבצע שיפוטים על בסיס מידע זמין. "רופאים העוסקים בפריון רואים את האפקט של הגיל כל הזמן, וזה נכון במיוחד לטיפולי הפריית מבחנה (IVF)", אומרת טוונגי. "הטיפולים האלה מבוססים על שאיבת ביציות, וכמה ביציות אובדות בכל שלב של התהליך הזה. השחלות של נשים צעירות מגיבות טוב יותר לטיפולים, והביציות שלהן טובות יותר מבחינה כרומוזומלית". אכן, על פי נתונים שמציג זיידמן – שיעורי ההצלחה של טיפולי IVF בנשים בגילי ה־20 וה־30 המוקדמות הם כ־40%־50%, ופוחתים ל־30% אצל נשים מעל גיל 35. מעל גיל 40 הם צונחים לכ־10%־20%.

"חשוב לזכור שרק 1% מהתינוקות בארצות הברית (וכ־4% מהתינוקות בישראל, ה"ו) נולדים מדי שנה 
כתוצאה מ־IVF ובכל מקרה אף אחת לא מתחילה כך את התהליך", ממשיכה טוונגי. "נשים רוצות לדעת מהו הסיכוי לכך שיוכלו להרות באופן טבעי, ולכן הסטטיסטיקות האלה, שעוסקות ב־IVF, הן לא רלוונטיות לרובן. אני לא מכחישה את העובדה שיכולת הפריון פוחתת עם הגיל. אבל היא לא פוחתת מספיק כדי למנוע מרוב מוחץ בקרב הנשים בשנות ה־30 המאוחרות שלהן להיכנס להריון באופן טבעי".

רופאי נשים בטח נוטים לומר שהסיפור האישי שלך אינו מייצג את הכלל.

"כן, רופאים שמתעסקים בפריון מספרים שהקליניקות שלהם מפוצצות בנשים בגילי ה־30. אבל הרבה מהן מגיעות לרופא בגלל סיבות שכלל לא קשורות בגיל, כמו חצוצרות חסומות ובעיות זרע".

הפעילה הפמיניסטית ציפי ערן
אלון הדר

"אז מתי את עושה את השני?"

כצפוי, רופאים העוסקים בפוריות אינה מתלהבים, בלשון המעטה, מהמסרים שמפיצה טוונגי. הם אמנם מסכימים שהנתון שמדבר על כך ששליש מהנשים בנות 35־39 לא יוכלו להיכנס להריון באופן טבעי בתוך שנה אינו מדויק (זיידמן: "מי שאומר זאת מגזים"), אך גם נוטים לדבר על גיל 35 כעל נקודת מפנה, "שאחריה רואים ירידה די דרסטית בפוריות", כהגדרתו של ד"ר אלי גבע, מומחה לפוריות והפריה חוץ־גופית. זיידמן עדין יותר: "ירידה חדה ניכרת אחרי גיל 40. גיל 35־40 הוא החלון האחרון של נשים, אך אף אחד לא אומר שהן לא פוריות בטווח הגילים הזה".

"תראי, זו פשוט הביולוגיה", אומר ד"ר גבע. "רואים את זה גם בעבודות על חולדות. עם הגיל פוחת מספר הביציות, וגם איכותן נפגעת. אשה מתחילה את חייה עם כ־3־4 מיליון ביציות. בכל חודש מבשילה ביצית אחת בשחלה, ועוד עשרות עד מאות הולכות לאבדון. זהו תהליך בזבוזי מתמשך. לכן כשאשה בשנות ה־30 לחייה מתלבטת אם לחכות ועד כמה, אני שולח אותה לבדיקות שיכולות לתת תחזית לא רעה".

אולי, כפי שטוענת טוונגי, רופאים מוטים כי הם רואים בעיקר נשים עם בעיות פריון מול העיניים? אולי בעיית הפריון מלווה אותן שנים, והן פשוט לא ידעו זאת? גבע: "אולי, אך אי־אפשר לדעת ואי־אפשר להוכיח את זה. אפשר לראות את האפקט של הגיל אצל נשים שעוברות טיפולים להקפאת ביציות – ושם אין הטיה. אלה נשים בריאות, משכבה סוציו־אקונומית גבוהה, המבצעות את הטיפולים מבחירה. אני רואה מה קורה בגיל 32 ומה קורה בגיל 38. לאשה בת 32 אתן חצי או רבע מכמות ההורמונים בהשוואה לבת 38".

כמובן שלצד סיפורים של נשים שהתקשו להיכנס להריון לקראת סוף שנות ה־30 שלהן – בגלל סיבות שקשורות לגיל או סיבות אחרות – יש גם סיפורי הצלחה רבים. נעה יעקובוביץ (38), ממייסדות אתר חיפוש העבודה לאימהות jobs4mom, נכנסה להריון בקלות: לראשונה בגיל 32 ואחר כך שוב בגיל 35. "קשה לי להאמין שאחרי כל השינויים שחלו בחברה המערבית במאות השנים האחרונות – רפואה טובה יותר, תזונה טובה יותר – דבר לא קרה לגיל הפוריות. זה לא נתפש בעיני", היא אומרת.

אלא שזיידמן טוען שאף על פי שההנחה הזאת נפוצה בציבור – היא מסוכנת. "השעון הביולוגי של השחלות לא התעדכן עם הזמנים, וגם הקשר לאורח חיים חלש", הוא אומר. "ליפנית שאכלה דגים כל החיים, להודית שאכלה עדשים ולאמריקאית שאכלה המבורגרים יש את אותו שעון ביולוגי.

"לפעמים האינטואיציה מבלבלת", מודה זיידמן, "כי מגיעות אליי נשים שנראות מיליון דולר. הן סמל הבריאות, עושות ניקוי רעלים ומתאמנות בקביעות – ואז אני מסתכל בתעודת הזהות שלהן ומשפשף את העיניים. אם מישהי נראית בשיאה, והיא בת 46, אין לי אלא להגיד לה 'אופס'. אין עצה גרועה יותר לנשים בהקשר הזה מאשר עצה שמתבססת על אינטואיציה".

ניקול קידמן
אי־אף־פי

מסרים סותרים ומבלבלים

"אנחנו לא רוצות להתווכח עם הסטטיסטיקה, כי נתונים תמיד אפשר להציג בצורה זו או אחרת", טוענות פרופ' יעל השילוני דולב וד"ר עמית קפלן מבית הספר לממשל וחברה במכללה האקדמית תל־אביב יפו. השילוני דולב עוסקת בנושאי פריון וקפלן בשוק העבודה. "אין ספק גם שחלק מהנתונים משמשים ליצירת היסטריה ואפילו לקידום מיזמים כלכליים כמו הקפאת ביציות, שהוא תהליך יקר ובעל סיכויי הצלחה מוגבלים. אבל חשוב גם לזכור ולהזכיר שאנחנו מוצפות בהמון אינפורמציה מוטה לכיוון השני".

השתיים מתייחסות לדימויי מדיה של נשים בנות 40 פלוס שהביאו תינוקות לעולם, לרבות ידועניות כמו האלי ברי וסלין דיון. בחלק מהמקרים אלה תינוקות שנולדו הודות לתרומת ביצית – עובדה שאינה ידועה לציבור הרחב. "אלה נשים שנראות בנות 20 באמצעות ניתוחים ופוטושופ, כשהן בנות 40. התוצאה היא הכחשה חריפה של תהליכים טבעיים של התבגרות ואובדן הפוריות". במחקר שערכו עם ד"ר שירי שקדי־רפיד מהדסה והאוניברסיטה העברית התגלה שסטודנטים ישראלים אכן נוטים לאופטימיות יתר כשהם נשאלים לגבי הסיכוי של נשים להרות בגילים מאוחרים. "האם זה אומר שצריך להיכנס להיסטריה וללדת בגיל 25? או שבהכרח קשה להיכנס להריון בגיל 38? בוודאי שלא", הן אומרות, "אבל הציבור, ובעיקר נשים, מוצפות בהרבה מסרים סותרים ומבלבלים שקשה מאוד להתנהל בהיגיון ובמתינות למולם".

גם הרופאים מבולבלים. "נשאלת השאלה מהו תפקידו החברתי של רופא. להיות אמא ואבא ולשאול 'מה עם ילדים?' או לומר לנשים לקחת את החיים בסבבה", אומר זיידמן. "אמירה של רופא כמו 'לכי תעשי ילדים' נתפשת כפטרנליסטית. מצד שני, היא נובעת מתסכול אמיתי של רופאים שנתקלים בנשים בנות 47 שרוצות להקפיא ביציות. כשזה קורה, אנחנו מבינים שפספסנו את ההסברה".

טוונגי מציגה שתי מסקנות מהמחקר שביצעה: "כן, הפוריות פוחתת עם הגיל", היא אומרת. "אבל הירידה אינה חדה כפי שמציירים אותה. רוב הנשים יוכלו להיכנס להריון באופן טבעי בשלהי שנות ה־30 שלהן. השורה התחתונה, לדעתי, היא שכדאי להביא את הילד האחרון עד גיל 40, כי אחרי זה – נשים לוקחות הימור".

 

התראת פוריות

פרופ' רונית חיימוב-קוכמן
ד"ר מיכל נובוסלסקי

פרופ' רונית חיימוב־קוכמן, רופאה בכירה ביחידה להפריה חוץ־גופית בבית החולים הדסה, היא פעילה בולטת בתחום שאותו היא מכנה Fertility Alert – "התראת פוריות". חיימוב־קוכמן נמנתה עם יוזמי ערב ההרצאות לנשים בפאבים בתל אביב – ערב שעליו הוחלט כחלק מפרויקט הגברת המודעות לפוריות מאוחרת של ועד האגודה הישראלית לפריון, בראשות פרופ' מרתה דירנפלד. "חוץ מעגבניות – קיבלתי שם הכל. מה לא אמרו עלי?", נזכרת חיימוב־קוכמן: "שאני מקימה בנק ביציות, שהקמפיין מוטה מכיוון שהוא ממומן על ידי חברות תרופות. האמת היא שהנושא הזה פשוט בוער בעצמותי. אני רוצה לתת לנשים מידע שיעצים אותן, ושיעשו אתו מה שהן רוצות. באתי להכניס נשים להריון רק בקצב ובזמן המתאים להן".

לפני עשור, היא מספרת, היתה מעורבת בפרויקט של תרומת ביציות מחו"ל. "כל אשה שנזקקה לתרומת ביצית ושנכנסה לפרויקט אמרה לי: 'למה לא אמרו לי?' ו'למה לא ידעתי?' בהיבט זה אני מפנה אצבע מאשימה לגורמים רפואיים, שאומרים לנשים בנות 30־40 – 'המחזור סדיר? אז הכל בסדר'. הם שולחים נשים לבדיקות הורמונליות, שפעמים רבות הן לא הבדיקות שצריך לבצע, ואומרים להן 'אתן פוריות כמו בנות 20'. כואב לי לראות נשים שמגיעות לרגע שבו הן רוצות ילד ונתקלות בשוקת שבורה.
"גם הקפאת ביציות הוא פתרון לא רע לחלק מהנשים", ממשיכה חיימוב־קוכמן. "ויחד עם האגודה הישראלית לפריון אני פועלת לכך שההליך הזה ייכנס לסל הבריאות עבור מי שזקוקה לו".

 

אי־פי

הסיכונים של החלון האחרון

היכולת להיכנס להריון בתקופה שאותה מכנה פרופ' דניאל זיידמן "החלון האחרון" (35־40) אינה כל הסיפור. סטטיסטיקה שעליה יש פחות מחלוקת היא זאת 
שמתייחסת לעלייה החדה למדי בשיעור ההפלות והמומים בעובר עם העלייה בגיל. טוונגי מציגה נתונים שלפיהם שיעור ההפלות בגילים 35־39 אינו שונה מהותית מזה של גילי 40־44 (סביב 26%־27% - שיעור גבוה למדי), אך הוא בוודאי גבוה בהרבה מהשיעור המיוחס לגילי 20־34: 15% בלבד.
טוונגי טוענת כי "הרבה מהסטטיסטיקה על הפלות מבוססת על נשים שעברו טיפולי פוריות כאלה ואחרים, ולאלה יש סיכוי גבוה יותר להפלה ממילא – ללא קשר לגיל", אבל המומחית לפריון פרופ' רונית חיימוב־קוכמן אומרת כי "נשים בנות 35־40 עוברות יותר הפלות מנשים צעירות כי שיעור הביציות הבלתי תקינות עולה עם הגיל. בשורה התחתונה, מי שרוצה להביא לעולם ילד אחד בגילים 30־40 והיא לא מעשנת ואוכלת היטב – אין לה ככל הנראה מה לדאוג. אבל בישראל רוב האנשים רוצים יותר מילד אחד". 
ד"ר אלי גבע, מומחה לפוריות ולהפריה חוץ גופית, מסביר מדוע הביציות נעשות איכותיות פחות עם הגיל: "בגיל 35 הביצית כבר כמעט בת 36 – עבר המון זמן מאז שנוצרה. בתהליך זה של הזדקנות נוצרים פגמים שהביצית אינה בהכרח יודעת לתקן או אינה מתקנת נכון. ככל שמתבגרים תהליכי התיקון של התא מתחילים להיפגע. זאת הסיבה שאנשים מבוגרים חולים יותר בסרטן. התקלות האלו חלות גם בתהליך ההתפתחות של הביצית וגם בתהליך החלוקה שלה, לאחר ההפריה. לכן בגילים אלה רואים יותר הפלות ויותר מומים. הרחם ממשיך לתפקד מצוין". 
בכל הנוגע לתסמונת דאון טוונגי בוחרת להסתכל על חצי הכוס המלאה – בעוד שהממסד הרפואי נוטה לעבוד עם סטטיסטיקה הפוכה: זאת המציגה את הסיכוי לתסמונת דאון ולא את הסיכוי ללדת תינוק בריא. כך למשל, בגיל 35 הסיכוי לעובר עם תסמונת דאון הוא סביב 1%, מקרה אחד על כל 80 עוברים. זאת בהשוואה לסיכוי של 0.2% בלבד לתסמונת דאון בגיל 30. טוונגי מציינת כי "בגיל 35 99% מהעוברים נורמליים מבחינה כרומוזומלית". היא צודקת, אך היא אינה מתייחסת לכך שבגילים הצעירים יותר האחוזים נמוכים דרמטית. בגיל 45 הסיכוי לעובר עם תסמונת דאון הוא כבר 5% – מקרה אחד על כל 20 עוברים.

 

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות