רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הצד האפל של ההיי-טק: דיכאונות, הפרעות נפשיות והתאבדויות

לכתבה

מאחורי הזוהר, הכסף הגדול והחיוכים הרחבים בתמונות האקזיט מסתתרים לעתים קרובות לחצים אדירים וחרדות, שכבר הפילו כמה וכמה קורבנות בנפש ■ ומהי המילה המושתקת ביותר בעולם הסטארט-אפים?

10תגובות

"הוא היה אמיץ וגלוי לב, עתיר הישגים אך צנוע, מבריק ויצירתי. איבדנו אדם גדול, חלוץ. צר לי כל כך על שלא הייתי ער לכאבו". כך כתב בתחילת יוני פיליפ לואו על אוסטן היינץ, חברו ושותפו לייסוד הסטארטאפ קמבריאן ג'נומיקס (Cambrian Genomics), ששם קץ לחייו באותו שבוע, בגיל 31.

רק כחצי שנה קודם לכן נראה היה שהיינץ והסטארטאפ שלו עולים על מסלול ההמראה. בנובמבר 2014 הודיע היינץ על גיוס של 10 מיליון דולר, הגדול בתולדות החברה הצעירה, מ־127 משקיעים שונים, בהם כמה קרנות הון סיכון בולטות.

קמבריאן ג'נומיקס לא היה עוד סטארטאפ סטנדרטי. היינץ הקים אותו כדי להגשים רעיון שפורץ את גבולות המדע, הדמיון והאתיקה, ותואר לסירוגין כעתידני, סנסציוני ומטיל אימה: הוא פיתח טכנולוגיית הדפסה של די.אן.איי סינתטי באמצעות לייזר. המצאתו של היינץ, בוגר אוניברסיטת דיוק במדעים שנשר מדוקטורט באוניברסיטת סיאול, הגיעה כחמש שנים לאחר שמדענים בארצות הברית יצרו לראשונה תא סינתטי המבוסס על מולקולת די.אן.איי מלאכותית – הישג כביר בתום מחקר שארך 15 שנה, וצעד ראשון בדרך ליצירת חיים מלאכותיים שיוכלו לספק לאנושות מזון, דלק ותרופות. אולם היינץ חשב רחוק הרבה יותר. "אנחנו מדפיסים חיים", אמר בעת השלמת סבב הגיוס בנובמבר האחרון. "החיים פשוטים מאוד – זה רק קוד, ארבע אותיות, ואנחנו מדפיסים אותו. עם הדפסה של די.אן.איי סינתטי אנחנו יכולים לשפר צמחים, בעלי חיים ואנשים וליצור עולם טוב יותר".

החזון של היינץ לא היה שייך רק למדענים ולחוקרים, אלא לכולם: הוא הצהיר כי בעתיד הלא רחוק אנשים יוכלו להשתעשע עם הקודים הגנטיים של צמחים ובעלי חיים ולפתח בעצמם סוגים חדשים של יצורים באמצעות תוכנת מחשב, כשהחברה שלו תדפיס עבורם די.אן.איי בזול, ביעילות ובמהירות. "כל אחד עם כמה דולרים יוכל לברוא יצור חי, וזה ישנה את העולם", אמר בחודש ינואר האחרון לעיתון "סן פרנסיסקו כרוניקל". "אני אוהב את קמבריאן ואני קצר רוח לראות את כל הדברים הנהדרים שייצאו ממנה".

החזון של היינץ "לחולל דמוקרטיזציה ביצירת חיים", כלשונו, עם מינימום פיקוח ממשלתי, הסעיר משקיעים בעמק הסיליקון באותה מידה שהוא עורר אימה בקרב ביולוגים ואנשי רפואה. קמבריאן אמנם לא היתה החברה הראשונה בעולם שמדפיסה די.אן.איי, אבל היא היתה מהבולטות, המחוברות והמצליחות שבהן, בזכות שלושה פטנטים שנרשמו על שמה, ותואר "ממציא הדפסת די.אן.איי בלייזר" שהצמיד היינץ לשמו. מהמעבדה המאולתרת שלה בסן פרנסיסקו כבר החלה החברה לקבל הזמנות מחברות תרופות גדולות, שביקשו די.אן.איי בהתאמה אישית לסיוע בתהליך פיתוח תרופות. היא עבדה עם ענקית התרופות הבריטית גלקסו סמית קליין וניהלה מגעים עם תאגיד התרופות השווייצרי רושה. היינץ, בוגר אוניברסיטת דיוק במדעים, התכוון גם לשתף פעולה עם חברות חקלאות וכימיקלים, במטרה להדפיס עבורן זרעים סינתטיים.

אוסטן היינץ
מתוך עמוד הזיכרון

היינץ גם ידע לזהות את הפוטנציאל העסקי האדיר של הדפסת די.אן.איי והקים חממה לסטארטאפים שיפתחו מוצרים בהתבסס על פלטפורמת ההדפסה של קמבריאן. היינץ קיבל נתח של כ־10% מכל חברה, כנהוג בענף, כך שהיה לו גם אינטרס עסקי לקדם אותן. המוצר הראשון של החממה – פיתוח צמחים הזוהרים בחושך – עורר עניין רב בתעשייה וגייס 480 אלף דולר בקיקסטארטר.

חברה נוספת שהוקמה בחממה היא "פרסונל פרוביוטיקס", שניצלה את הטכנולוגיה שפיתח היינץ להדפסת וירוס פרוביוטי שמחסל חיידקים בוואגינה הגורמים לזיהומים ומחלות מין. תכונה משנית של המוצר, שזכה לשם Sweet Peach ("אפרסק מתוק"), היא החלפת ריחות לא נעימים באיבר המין הנשי בניחוח פירות – מה שהעניק לו הרבה מאוד רעש בתקשורת, ולא בהכרח בהקשר חיובי.

מייקל פרימן
Sylvia Stone

אבל את מה שהתרחש כתוצאה מפרזנטציה אחת מבולגנת של היינץ איש לא היה מעז לדמיין. ב־20 בנובמבר, היום שבו הכריז על גיוס המימון של קמבריאן, הציג היינץ את החברה ואת החזון העתידני שלה בכנס הטכנולוגיה DEMO בסן דייגו. בחלק מההרצאה הצטרף אליו חברו, המיקרוביולוג הישראלי גלעד גומא מאוניברסיטת הסינגולריות בקליפורניה, שעוסק אף הוא בתחום הדי.אן.איי הסינתטי. השניים דילגו מנושא לנושא ובין היתר גם הציגו את "סוויט פיץ'". אולם רצף טעויות אומללות שעשו השניים בעת הצגת המוצר המסקרן הוביל במהרה לסערה תקשורתית. במקום לספר על התועלת הרפואית של המוצר העדיפו שני הגברים הצעירים להדגיש את נפלאות הניחוח הפירותי בוואגינה ולהסביר לנשים שישבו באולם כי הוא יאפשר להן "להתחבר לעצמן טוב יותר". מדבריהם עלה עוד כי הפיתוח הוא שלהם ובבעלותם, אף על פי שגומא לא היה קשור לחברה וכלל לא טרחו להזכיר את אודרי האצ'ינסון, מייסדת החברה וסטודנטית בת 20 לביולוגיה.

האצ'ינסון, שמגדירה עצמה אולטרה־פמיניסטית, נדהמה לגלות כי המוצר הוצג ללא ידיעתה, ללא אזכור שמה ולפני שהיה מוכן לחשיפה פומבית. את ה"בחילה העמוקה", כהגדרתה, שחשה מהאופן שבו הציגו היינץ וגומא את המוצר שלה, היא ביטאה בפוסטים במדיה החברתית ובראיונות לאתרי טכנולוגיה. "כל מה שאני רוצה הוא לאפשר לנשים לשמור על בריאות איברי הרבייה שלהן", צייצה האצ'ינסון בטוויטר בתגובה לפרזנטציה של היינץ. "אני עומדת להקיא את נשמתי".

ביממה הבאה ספג היינץ אש קטלנית בשורה ארוכה של אתרים עתירי טראפיק, בהם "האפינגטון פוסט", "באזפיד", "ביזנס אינסיידר" ו"דיילי מייל". התקשורת הציגה אותו כשוביניסט סקסיסטי וחסר בגרות. במקום למזער נזקים הוא רק החמיר את מצבו, כשהעביר לכתב של האתר "דיילי דוט" תכתובת מייל שניהל עם אישה שסבלה מבעיות בנרתיק, בלי למחוק את שמה ופרטיה, בלי להסביר מדוע הוא עושה זאת, וגם הפעם – ללא ידיעתה. "זה היה מטריד ומוזר", ציין הכתב.

בשל האופן שבו קשר היינץ את סוויט פיץ' לחברה שלו, הנזק המצטבר חלחל מיד גם אל "קמבריאן ג'נומיקס". תוך ימים ספורים נסוגו חלק מהמשקיעים מהחברה, והכסף שהיינץ גייס במאמץ רב החל להיעלם. "הרושם שנוצר הוא שקמבריאן היא חברה סקסיסטית שחושבת שוואגינות מדיפות ריח רע. בדיוק דיברתי עכשיו עם עורך הדין שלי והוא אמר לי 'אוסטן, אפילו אני לא הייתי משקיע בחברה שלך עכשיו'", סיפר היינץ בגילוי לב לאתר inc., למחרת הפרזנטציה.

החבטות בתקשורת, בריחת המשקיעים והמוניטין הגרוע שיצר לעצמו ולקמבריאן דרדרו במהרה את מצבו הנפשי של היינץ. הוא חש שעבר השפלה ציבורית. "הוא לקח את זה קשה", סיפר חברו הטוב מייק אלפרד ל"ביזנס אינסיידר". "הדאגה וההתמודדות עם בריאותו הנפשית ועם הפגיעה באמינות שלו גרמו לו הרבה מאוד כאב". מי שהכיר את היינץ מקרוב היה צריך להיות ער לתמרורי האזהרה – בגיל 23 הוא התאשפז בבית חולים לבריאות הנפש, ולאחר שהשתחרר בילה שנה במסע ברחבי ארצות הברית על אופנוע. כששב לביתו פרסם יומן מסע תחת שם בדוי: "החיים ללא שמשת מגן: מסע הומוריסטי על אופנועים, מחלת נפש ונעורים".

הפעם היינץ לא פנה לעזרה וכמובן לא פרסם את מצבו ברבים. הוא חשש ממה שיקרה אם בעמק הסיליקון, מקום שמקדש הצלחה וקובר כישלונות, תתפשט השמועה שהוא שקע בדיכאון. הוא התמלא חרדות מפני התמוטטות החברה שלו אם כמנכ"ל ומנהיג הוא יקרין סימני חולשה מול משקיעים ועובדים שסומכים עליו. מעטים ידעו על השדים שהתחוללו בתוכו. מצבו הלך והחמיר. ב־24 במאי הוא שם קץ לחייו.

התאבדותו של היינץ הגיעה בהפתעה מוחלטת והכתה בהלם את עמק הסיליקון. "לא, לא, לא. כל כך עצוב. אנחנו חייבים לשבור את הסטיגמה, אחרת אנשים ימשיכו לא לפנות לעזרה", כתב עם הידיעה על התאבדותו דייב מורין, יזם הייטק ומייסד הרשת החברתית האינטימית Path. תגובות דומות רבות זרמו תוך שעות ברשתות החברתיות.

לא היה זה מקרה בודד, אלא עוד חוליה בשרשרת מתארכת של יזמי הייטק, לרוב צעירים מאוד, ששקעו בדיכאון ושמו קץ לחייהם המבטיחים: ארון סוורץ, מייסד שותף של אתר הקהילות רדיט, התאבד ב־2013 בגיל 27 לאחר שעמד בפני אישומים פדרליים בגין פריצות סייבר שרבים טענו שאינן מבוססות; ג'ודי שרמן ירה בעצמו באותה שנה לאחר שהסטארטאפ שלו לאמהות צעירות, ecomom, נכשל; איליה ז'יטומירסקי, מייסד־שותף של הרשת החברתית האלטרנטיבית דיאספורה, שלח יד בנפשו בגיל 22 בלבד על רקע קשיים בהצלחת המיזם; וביולי הצטרפה לרשימה הטראגית פייגי מאייר, חרדית לשעבר מניו יורק ומנכ"לית סטארטאפ לפיתוח אפליקציות, שקפצה מהקומה ה־20 של בר אופנתי במנהטן. היא היתה בת 29 במותה.

 

כישלון הוא חלק מההצלחה

אבשלום אדרת מעמותת אשנב
תומר אפלבאום

מקרי ההתאבדות הללו הם תוצאה טראגית של הלחצים האדירים הכרוכים בהקמת סטארטאפ, וכשמתוודעים להיקפי ההפרעות הנפשיות בקרב יזמים אפשר כמעט להתפלא על כך שאין עוד מקרים כאלה. מחקר שפרסם השנה פרופ' מייקל פרימן מאוניברסיטת קליפורניה, סן פרנסיסקו (UCSF), פסיכיאטר שחוקר את הקשר בין הפרעות נפשיות ליזמות בהייטק, מספק נתונים מבהילים: בסקר שערך בקרב 242 יזמים, דיווחו 49% מהם על מצב נפשי בעייתי – שיעור הגבוה פי שבעה מאשר בכלל האוכלוסייה. עוד נמצא במחקר כי 30% מהיזמים סבלו מדיכאון, 29% מהפרעת קשב וריכוז ו־27% דיווחו על חרדות.

"הסימפטומים של רוב ההפרעות הנפשיות מופיעים בדרך כלל לפני גיל 27, כך שיזמים צעירים יותר הם גם פגיעים יותר. מהבחינה הזאת, גיל ההופעה של בעיות בבריאות נפש הוא בערך כמו הגיל האופייני של תחילת הפעילות היזמית", אומר פרופ' פרימן למגזין TheMarker. "בעיות בבריאות הנפשית הן לרוב כרוניות. אם יש לך בעיות נפשיות בשנות ה־20, סביר להניח שהן יימשכו בצורה כזאת או אחרת לאורך עשורים רבים. עם זאת יזמים יכולים לשפר את מצבם ככל שהם מתבגרים משום שהם רוכשים יותר כישורים, ניסיון חיים, ניסיון בעסקים ורשת רחבה של קשרים ומשאבים".

איליה ז'יטומירסקי
Sage Ross

פרימן, שגם מספק שירותי מנטורינג ליזמים בהייטק, מספר שהוא מטפל באופן קבוע ב־50־100 מקרים של אנשים בעלי הפרעה דו־קוטבית. "רבים מהם יזמים. אנחנו מדברים לרוב על בעיות הנוגעות למאמצי היזמות שלהם, על סימפטומים של בריאותם הנפשית ועל הקשר בין השניים".

מהם הטריגרים הנפוצים להתפרצות הפרעה נפשית שיזם יכול לזהות?

"קשה להכליל, משום שטריגרים רבים הם אישיים, אבל הנפוצים הם מחסור בשינה, משברים עסקיים כמו מצוקה כספית, תחרות חדשה ובלתי צפויה או קשיים משפטיים. אנשים יכולים לסבול מהתפרצות של הפרעה נפשית גם כתוצאה מעימות, כישלון וניסיון לעמוד ביעדים שאפתניים. השפלה ציבורית אף היא טריגר עבור חלק מהיזמים, כשהחברה שלהם סופגת הרבה פרסום שלילי".

הלחצים על כתפי היזמים הצעירים יכולים להיות אדירים. מה הם יכולים לעשות כדי להקל על ההתמודדות?

"צריך לזכור שתחושת ערך עצמי אינה קשורה להון העצמי. כדי להקל על הלחצים יזמים צריכים להקיף עצמם במערכות יחסים יציבות וקרובות. הם צריכים לנהל אורח חיים בריא. לישון טוב, לאכול בריא, לכלול פעילות גופנית קבועה ולציית לכל המלצה רפואית שיכולה לעזור להם. כדאי להם להיעזר במנטורים ויועצים, לא ללוות יותר מדי כסף מחברים ומשפחה ולא להסס לבקש עזרה במקרים של התפרצות דיכאון, התקפי חרדה או צריכה גבוהה של סמים ואלכוהול".

איך יזם שסובל מדיכאון או הפרעה נפשית יכול להתמודד עם כישלון של הסטארטאפ שלו?

"כישלון הוא חלק מההצלחה. יזם לא צריך להיות מופתע אם הוא נכשל, כי זה נורמלי. אי אפשר ללמוד איך לרכוב על אופניים בלי ליפול ולשפשף את הברכיים כמה פעמים. רוב העסקים נכשלים כך שצריך לצפות לכישלון ולשמוח בהצלחה כשהיא מתרחשת. רבים נכשלים או מצליחים מסיבות שקשורות בעיקר למזל, לכן צריך לשמור על ענווה ולדאוג שהאגו והגאווה יהיו תחת שליטה. אם כישלון גורם לדיכאון או לבעיה נפשית אחרת, צריך לבקש עזרה ולהתמקד בחזרה ליציבות נפשית לפני שמתחילים מיזם חדש. החיים אינם מירוץ, הם מסע".

אולם כישלון, שמתרחש לעתים קרובות בעולם הסטארטאפים, אינו הטריגר היחידי להתפרצות של דיכאון או מחלת נפש. פרימן מדגיש כי הפרעות נפשיות כמו הרס עצמי מופיעות גם במקרים של הצלחה ובקרב יזמים שחוו אותה. "יש יזמים רבים מאוד, חלקם מצליחים וידועים, שסובלים מהפרעות נפשיות, אבל הם כמעט אף פעם לא ידברו על כך בפתיחות בגלל הסטיגמה שקשורה למצבים נפשיים והפחד מפני אפקט שלילי על אמון המשקיעים בחברה". כמה מהם יזמים מוכרים ומצליחים מהשנים שקדמו למהפכת האינטרנט, כמו מייסד CNN טד טרנר, שסובל ממאניה דיפרסיה, ואנדרו קרנגי, המיליארדר הנדבן שהתמודד עם הפרעות נפשיות לאורך חייו. לרשימה הזאת אפשר להוסיף את מייסד אפל, סטיב ג'ובס, שאישיותו הקיצונית כללה התקפי זעם על הסובבים אותו ויכולת להתכחש לחלוטין לבתו הראשונה.

ארון סוורץ
Fred Benenson

פרימן מציין מקרה אחד שממחיש עד כמה מכרעת יכולה להיות ההשפעה של ליווי מקצועי וטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי. "מטופלת אחת שלי היא יזמת הייטק שסבלה מהתקפי מאניה ולרוב נפגשה איתי בבית החולים לחולי נפש בו היא היתה מאושפזת. בעזרת תרופות פסיכיאטריות ושינויים בדפוסי החיים היא ייצבה את מצבה, ולאחר מכן הצליחה להקים חברה מצליחה מאוד".

אולם טיפול פסיכולוגי כרוך לרוב בהוצאה כספית גדולה. במקרים רבים יזמים השוקעים בדיכאון סובלים גם ממצוקת מזומנים עקב קשיים של הסטארטאפ שלהם, מה שרק מקשה עליהם עוד יותר לפנות לעזרה מקצועית.

הדיכאונות שתוקפים יזמים רבים בארצות הברית הולידו בשנים האחרונות כמה פלטפורמות שמסייעות לשבור את קשר השתיקה בתעשייה, שעד כה העדיפה לנהל שיחות על דיכאון קליני וכישלונות מאחורי דלתיים סגורות. אחת מהן היא הסטארטאפ 7 Cups of Tea, מעין שילוב של רשת חברתית עם קו חם, שמציע לסטארטאפיסטים סיוע נפשי ממתנדבים שעברו הכשרה מיוחדת, תוך שמירה על אנונימיות וללא עלות. מאז הקמת השירות בשנה שעברה כבר נרשמו בו יותר מ־10,000 שיחות. יזמים אחרים, כמו בראד פלד שכותב בבלוג שלו בפתיחות על הדיכאון שממנו הוא סובל ומקיים כנסים בנושא, מתחילים לעורר מודעות להיקפי התופעה. בכנס שערך ב־2013 שאל פלד 22 מנכ"לים כמה מהם סבלו מחרדות או דיכאון בשלב מסוים. 20 מתוכם הרימו את ידיהם. "שוב ושוב נאמר לנו שכמנהיגים עלינו להיות חזקים ואסור לנו להפגין שום חולשה", אמר פלד בראיון ל"ביזנס אינסיידר" בחודש יולי. "הטון הזה והדינמיקה הזאת הם קשים מאוד להתמודדות, במיוחד מול הכמויות האדירות של הלחץ והחרדה שנוצרות בעולם הסטארטאפים".

 

לא פונים לעזרה

כל זה מתרחש לא רק בעמק הסיליקון. מאפיינים כמו תעשיית הייטק משגשגת, יזמים צעירים ושאפתניים, אלפי סטארטאפים בתחומים שונים, גלוריפיקציה של הצלחות ואקזיטים, השקעות במיליארדי דולרים, פרסום ותהילה לצד לחצים אדירים, עבודה מסביב לשעון ותחרות אכזרית הם גם מנת חלקה של "אומת הסטארטאפ", ישראל, המדינה עם מספר הסטארטאפים לנפש הגבוה בעולם.

אולם, בעוד שבארצות הברית מופיעים ניצנים של שינוי חיובי בהתייחסות לצד האפל של עולם הסטארטאפים, נראה שקשר השתיקה בתעשיית ההייטק הישראלית עדיין חזק, ואולי אפילו יותר משהיה אי פעם בארצות הברית. בישראל לא קיימים כל נתונים או מחקרים בנוגע לדיכאון בקרב יזמי הייטק, אין חוקרים שעוסקים בנושא ואין מסגרות סיוע ליזמים במצוקה.

"למרות שיש בישראל אלפים רבים של סטארטאפיסטים, אין שום התארגנויות ייעודיות להתמודדות עם התופעה הזאת", אומר ד"ר אבשלום אדרת, מייסד עמותת אשנ"ב, המקדמת שימוש נבון באינטרנט, ויו"ר עמותת "בשביל החיים", שפועלת למניעת התאבדויות באמצעות תוכניות חינוכיות ותומכת במשפחות שיקיריהן התאבדו. אדרת, יזם הייטק ואיש אקדמיה, הקים את אשנ"ב ב־1999 בעקבות טרגדיה משפחתית. בנו ערן היה שרוי במצוקה נפשית קשה במהלך שירותו הצבאי ושם קץ לחייו לאחר שקיבל עידוד למעשה בפורומים ברשת. את העמותה, הוא מספר, ייסד כדי "שאנשים הנמצאים במצוקה ומחפשים סיוע ברשת יגיעו למישהו שיתמוך בהם ולא למי שידרדר אותם לתהום". התאבדות בנו חוללה בו מהפך אישי, והוא הניח מאחור קריירה מבטיחה כיזם הייטק ופנה לעסוק בפעילות ציבורית בתחומי חינוך ומנהיגות חברתית. הוא בעל תואר שלישי בפסיכולוגיה וחינוך, משמש ראש התוכנית לתואר שני בניהול מערכות חינוך בסמינר הקיבוצים, מרצה לטכנולוגיות עסקיות במכללה למנהל ומעביר סדנאות ביזמות חברתית.

פייגי מאייר
מתוך עמוד הזיכרון

"אנחנו לא מכירים מקרים של יזמי הייטק בישראל שהתאבדו", אומר אדרת. "מה שאנחנו כן מכירים זה מקרים של אנשים עם הרבה יכולות והישגים שכישלון הוביל אותם להחלטה להתאבד. כל היכולות וכל ההישגים לא הצליחו לעצור את ההתאבדות שלהם, וזה דומה מאוד לפרופיל של חלק גדול מהסטארטאפיסטים, שמציגים חזות של הצלחה והישגיות, אבל בדומה לקבוצות סיכון אחרות לא פונים לעזרה. בגלל זה קשה לאתר אותם וקשה גם לחקור את זה. גם המשפחות בדרך כלל לא פונות לעזרה, אפילו אחרי ההתאבדות, כך שגם אי אפשר לנתח ברטרוספקטיבה מה אפשר היה לעשות. זאת תופעה אופיינית למעמד בינוני גבוה ומשכיל – לא פונים לבקש עזרה".

לדברי אדרת, מדי שנה מתרחשים בישראל יותר מ־500 מקרי התאבדות – כמעט כפליים ממספר ההרוגים בתאונות דרכים. "כ־20% מההתאבדויות הן של צעירים עד גיל 25. בנוסף, מדי שנה יש יותר מ־3,000 מקרים של צעירים שמנסים להתאבד ומגיעים לחדרי מיון. ואלה הם נתוני חסר, כי כדי שנספור אותם בסטטיסטיקה הם צריכים למלא טופס ולכתוב שהיה ניסיון התאבדות. תחשוב כמה צעירים מנסים להעלים את זה בגלל אפקט הבושה. מהבחינה הזאת, הסטארטאפיסטים הצעירים נופלים בדיוק לגורמי הסיכון האלה. אנחנו יודעים טוב מאוד מהם גורמי הסיכון: יש לחץ גדול מאוד להצלחה, ויש מדד אחד להצלחה – או שהצלחת או שלא. הכל מוקצן לראיית שחור־לבן שהיא מסוכנת מאוד בתחום הזה, ובגלל זה הלחץ הגדול".

האם ייתכן שבישראל לא שמענו על מקרים של התאבדויות בקרב יזמים צעירים כי השירות הצבאי והאיומים הביטחוניים מחשלים אותם להתמודדות עם האתגרים של הקמת חברות ומעניקים להם פרספקטיבה בריאה יותר?

"זו לא הסיבה. הרי בצבא עצמו יש התאבדות אחת מדי שבוע. ובצבא הצליחו לצמצם את מספר ההתאבדויות בשנים האחרונות, כי הגבירו מאוד את המודעות לסימני מצוקה וניסיונות התאבדות, וזה משהו שלא קורה בחברה האזרחית. הצבא תפס את עצמו, אבל המגזר הפרטי לא.

בשנים האחרונות מתמקדת העמותה בהשפעת המדיה החברתית על מצוקות של צעירים. "האופי של המדיה החברתית הוא כזה שהיא מעצימה את הדיכוטומיה בין כישלון להצלחה ומקצינה את תפישת המציאות הזאת. בפייסבוק אתה שומע רק על הצלחות ומי שלא הצליח לא נחשב, לא קיים. במדיה החברתית העולם מורכב רק מאושר והצלחה. כשאני מלמד באקדמיה אני מספר על הכישלון שאני חוויתי, כדי שהסטודנטים יביאו בחשבון שתשעה מתוך עשרה סטארטאפים נכשלים. אבל כשאנשים הולכים ללמוד יזמות מישהו מלמד אותם את זה? אין מודעות לזה בכלל. בדיוק כפי שלא מכינים תלמידי י"ב למה שעלול לקרות להם בצבא".

אדרת מספר בגוף ראשון על ההתמודדות של יזם עם כישלון. "הסטארטאפ הראשון שלי לא הצליח. אתה עובד עשר שנים על משהו שאתה מאוד מאמין בו, אתה מקריב את היחסים שלך עם המשפחה והילדים, את הזמן שאתה מבלה איתם, ובסופו של דבר המיזם נכשל ואז אתה שוקע בדיכאון. עד שזה קרה לי לא ידעתי בכלל מה זה דיכאון, לא הייתי במקום הזה בכלל".

איך הצלחת לצאת מזה?

"הדיכאון שלי נמשך כשנה, ויצאתי ממנו באמצעות סדנאות שמלמדות איך להמשיך הלאה. אבל מה שהוציא אותי מזה לגמרי זה שהמצאתי סטארטאפ אחר, ואיתו היתה לי הצלחה יפה מאוד. קראו לו CBT פלוס, מכרנו תוכנות לימודיות ל־15 מדינות בעולם, ואז, אחרי שנתיים, כשהסטארטאפ הגיע לשיא, הבן שלי התאבד. זה היה משבר עצום".

האם לדעתך רמת הסיכון לדיכאון, התפרצות של מחלת נפש או ניסיונות התאבדות בקרב יזמי הייטק היא גבוהה יותר לעומת שאר האוכלוסייה?

"החבר'ה הצעירים האלה פגיעים מאוד ללחצים. הם רגילים לעסוק באלגוריתמים ובפתרונות רציונליים, אז כשהם נתקלים בקושי שהוא בספירה אחרת לגמרי אין להם בכלל כלים להתמודד איתו. אנשים חייבים להיות מודעים לזה. גם המשפחות של סטארטאפיסטים צריכות לדעת שרוב המיזמים האלה נכשלים ושזה עלול לגרום למצוקה נפשית, אבל גם שאפשר להתמודד עם זה. יש יותר מדי אנשים ששבויים בתוך המיתוס שאסור לדבר על זה, אבל מחקרים בעשור האחרון הוכיחו שרק ההפך עוזר – לדבר על זה בצורה אחראית ומקצועית מעלה את המודעות, גורם לאנשים לפנות לעזרה ומקטין את מקרי ההתאבדות. חייבים לטפל בתופעה הזו".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות