תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החוג 
לתולדות 
העתיד

לכתבה
יגאל גבאי

בקמפוס של אוניברסיטת הסינגולריות, 
בסמוך להאנגר ענק של נאס"א, חזון אוטופי מתורגם 
לרעיונות מעשיים — ולמיזמים רווחיים

4תגובות

בסתיו 2009 קיימתי ראיון עם העתידן האמריקאי ריי קורצווייל לכתבת שער במוסף Markerweek. זו היתה שיחה מעט הזויה, והתייחסותם של הקוראים אליה היתה בהתאם. קורצווייל, שהגיע אז לישראל כאורחו של שמעון פרס, דיבר על כך שבתוך 15־20 שנה ידעו הרופאים לטפל ברוב המחלות ולהאריך את תוחלת החיים בעשרות שנים. הוא גם צפה שבעוד 30 שנה ימפו ננו־רובוטים את המוח האנושי ושניתן יהיה להעביר את המוח של כל אחד מאיתנו, על הזיכרונות והתודעה האצורים בו, למדיום ממוחשב, וכך להפוך אותנו באופן מעשי לבני אלמוות. בכך, אמר קורצווייל, יגיע לסיומו השלב הביולוגי בתולדות האנושות.

קורצווייל סיפר שהוא עצמו חי על פי ההערכות הללו. הוא שומר על בריאותו ומקפיד לקחת עשרות סוגים של תוספי מזון, כנראה כדי להגיע לקפיצת המדרגה בתוחלת החיים, ובהמשך לרגע שבו יוכל לנטוש את גופו הביולוגי. את הרגע הזה הוא מיתג בשם "סינגולריות" וגם השתמש במילה הזו בכותרת של אחד מספריו המצליחים, "הסינגולריות מתקרבת: כאשר האנושות מתעלה על הביולוגיה".

רוב תגובות הקוראים לאותו ראיון היו שליליות או לכל הפחות ספקניות. הערכותיו של קורצווייל – מתמטיקאי שמבסס את הערכותיו על נוסחאות, שהמציא שורה של מכשירים שימושיים, וגם ניחש נכונה את המועד של כמה התפתחויות טכנולוגיות חשובות – נראו לרבים כלקוחות מתוך ספר מדע בדיוני. חלק מהספקנים העריכו שדבריו לא רציניים, ואילו אחרים הגיבו באופן רגשי ותהו מי בכלל ירצה להעביר את ישותו לשבב של מחשב ולחיות לנצח בתצורה שכזו. לא מצאנו אדם שקרא את הראיון והיה מוכן לקבל את התחזיות של קורצווייל כלשונן, ובעיקר לא את לוחות הזמנים שהוא הקציב – שהן יתממשו עוד בימי חייהם של רוב הקוראים. ב־ 2009הסינגולריות לא עניינה רבים, למעט כמה גיקים. חיי אלמוות? מכוניות שנוסעות בעצמן? התחושה היתה שבין החמאס, מגפת האבולה והתחממות כדור הארץ, השאלה הגדולה היא אם נצליח לשמור על רמת החיים ואיכות החיים שהיו להורינו.

עברו שש שנים, וכיום הכל נראה אחרת. בני אדם עדיין לא התגברו על כל המחלות, אבל הרעיונות של קורצווייל יוצאים במהירות מעולם הדמיון ונהפכים לנחלתם של רבים. אלפים, גם בישראל, חושבים שגם אם התחזיות הללו עדיין אינן מובנות מאליהן – סיכוייהן להתגשם גבוהים. קורצווייל עצמו, אף שהוא כבר בן 67, גויס על ידי גוגל, שם הוא עובד במשרה מלאה על "פרויקטים חדשים המשלבים תבונת מכונות ועיבוד שפה". יחד עם פיטר דיאמנדיס הוא הקים בעמק הסיליקון ארגון חינוכי מעט יוצא דופן בשם "אוניברסיטת הסינגולריות", שכבר הכשיר מאות רבות של בוגרים ומנהלים, בהם עשרות ישראלים. אצלנו העמידה קרן רמון – על שמם של הטייסים אילן ואסף רמון – מלגות לישראלים לצורך לימודים באוניברסיטת הסינגולריות, ובימים אלה לומדים בה חמישה ישראלים צעירים.

הרעיונות של קורצווייל ושל הסינגולריות אפילו מחלחלים לתרבות ולשיח הרחב, והם בוודאי כבר לא נחלתם הבלעדית של מדעני מחשב מאותגרים חברתית. בספרו "ההיסטוריה של המחר", שזוכה לפופולריות רבה בישראל, כותב ההיסטוריון פרופ' יובל נח הררי כי "הפרויקטים החדשים שהמין האנושי עשוי להציב לעצמו (הם) להביס את הזקנה ואת המוות, לגלות את המפתח לאושר ולשדרג את עצמנו לאלים". זוהי בדיוק אותה סינגולריות שעליה מדבר קורצווייל, ונח הררי גם נותן לו קרדיט על כך. בתרבות הפופולרית לא עוברים כמה חודשים בלי שיצאו עוד סרט או סדרת טלוויזיה שעוסקים בבינה מלאכותית וברגע המיוחד שבו מחשב או מכונה ירכשו לפתע את התודעה שתקשה עלינו להבדיל מיהו האדם ומהי המכונה.

נחזור רגע לגוגל, המעסיקה הנוכחית של קורצווייל ואחד המממנות העיקריות של אוניברסיטת הסינגולריות. כמה אנשים מעלים את השאלה המטרידה הבאה: האם היעד האמיתי של שני מייסדי ומנהלי גוגל, סרגיי ברין ולארי פייג', הוא להמציא עבור עצמם את הטכנולוגיה שתאפשר להם להפוך לבני אלמוות? אחרת כיצד ניתן להסביר את החלטה של חברה שבסופו של דבר עוסקת בפרסום, להשקיע מיליארדי דולרים במיזמים, חברות סטארטאפ ומרכזי פיתוח שמטרתם "חיסול המוות" או כינונה של "מציאות וירטואלית"? ומדוע רכשה גוגל במאות מיליוני דולרים חברות שמפתחות רובוטים צבאיים? האם ייתכן שהשניים הללו אימצו את הערכותיו של קורצווייל לגבי מועד הסינגולריות והם עושים הכל כדי לזרז אותה וכדי שתגיע עוד בימי חייהם – ובעיקר מוודאים שהם יהיו בשורה הראשונה של מי שייהנה ממנה? צריך להודות שהעיסוק בכל זה נראה מלהיב הרבה יותר מלמכור באנרים בעוד כמה מיליארדי דולרים או לספק לגולשים המלצות לבחירת אינסטלטור באזור מגוריהם. אולם מייסדי גוגל הם רק דוגמה לטרנד שסחף מיליארדרים נוספים מעמק הסיליקון, שמדברים גם הם על בינה מלאכותית ועל חיי נצח. כמו שזה נראה כעת – טירוף הסינגולריות כנראה רק החל.

בלומברג

 

הפונקציה המעריכית

לפני שנמשיך, אין ברירה אלא לקחת אתנחתה קצרה ולהסביר מהי בכלל סינגולריות ומדוע דווקא המילה הזו מובילה את השיח הטכנולוגי. למעשה, כנראה כדי לקחת מרחק מהתחזיות היותר מאתגרות של קורצווייל. אנשי הסינגולריות עצמם מעדיפים למקד את השיח במושג אחר: טכנולוגיות מעריכיות (Exponential Technologies). למה הכוונה? כאשר שוק או קצב של פיתוחים והמצאות צומח בקצב מעריכי, הרי שבמשך תקופה ארוכה הוא צומח לאט, בדרך שנראית כמו צמיחה לינארית – בקו ישר. אלא שברגע מסוים המכפלה המעריכית מתחילה לגדול במהירות, והקצב הופך למהיר מאוד – לעתים מהר מכדי שבני אדם יפנימו אותו. דוגמה פשוטה היא קצב גידול של 2 בריבוע, כמו ב"חוק מור", שניסח מדען המחשבים והתעשיין גורדון מור, שהיה בין ממציאי שבב המחשב ונמנה עם מייסדי אינטל. מור קבע לפני חמישה עשורים שצפיפות הטרנזיסטורים במעגלים משולבים — ומכאן כוח המחשוב של שבבי המחשב המכילים אותם – תוכפל מדי 18־24 חודשים, וכלל האצבע הזה ממשיך להתקיים גם כיום. מכפלות כאלה מתקדמות בהתחלה בקצב אטי: 2, 4, 8, 16. לאחר כמה פעימות גובר הקצב ונהפך למהיר מאוד.

סיפור נוסף שמרבים להשתמש בו כדי להדגים התפתחות מעריכית הוא האגדה על נסיך הודי חובב שחמט שנענה לדרישת יריבו לשלם לו בעבור ניצחון על ידי הנחת גרגר אורז אחד על המשבצת הראשונה, שניים על השנייה, ארבעה על השלישית וכך הלאה. כך גילה הנסיך שבמשבצת ה־40 הוא נדרש לשלם לאורח 
מיליארד גרגרים, ואילו במשבצת ה־64 
הוא יצטרך להמציא לו יותר מ־18,000,000,000,000,000,000 גרגירי אורז. אם אלו יונחו על הקרקע בשכבה של 2 ס"מ, הם יכסו פעמיים את כל כדור הארץ – כולל האוקיינוסים. ואיך זה קשור לטכנולוגיה? כשקצב הפיתוח, ההמצאות והפטנטים הופך מלינארי למעריכי, העולם מתחיל להשתנות במהירות גבוהה, ולטענת אנשי המדע ואנשי הסינגולריות, קצב החידושים נכנס בשנים האחרונות לשלב האקספוננציאלי שלו.

הדוגמה המרכזית היא מדעי המחשב והיכולות של מחשבים. אלה מוכפלים, בהתאם לחוק מור, מדי שנה וחצי עד שנתיים – וכך יש לכל אחד מאתנו בכיס ברגע זה טלפון סלולרי שהוא מחשב כה חזק, שעד לא מזמן נדרש חדר שלם ומערכות מיזוג חזקות כדי לייצר יכולת עיבוד נתונים דומה. הטענה היא שהכוח של המחשב מאפשר זינוק של פיתוחים ומעבר לקצב חדשנות מעריכי גם בעשרות תחומים אחרים – רפואה, אנרגיה, כימיה, רובוטיקה, סביבה, חלל, מים וגם חינוך ועוני. כך כמעט בכל מקום יכולתם של מחשבים עשוי להביא לרגע של "סינגולריות" – כלומר לשינוי דרמטי שהיה עד כה רק בגדר חלום.

כריסטופר לוק / מתו

המקום הראשון שעליו חושבים כשמדברים על סינגולריות הוא ענף הבינה המלאכותית: הרגע שבו מחשב יזהה את עצם קיומו ויתחיל לחשוב על דעת עצמו הוא הרגע של "הסינגולריות". אבל לא רק שם. בתחום הרכב, הרגע שבו רבים יעברו לכלי רכב אוטונומיים לחלוטין הוא שינוי יסודי לא פחות – והרי גוגל כבר מפעילה עשרות מכוניות כאלה בכבישי קליפורניה. בביולוגיה יהיה זה הרגע שבו ננו־רובוטים זעירים ייכנסו לזרם הדם ולרקמות וירפאו את מחלת הסרטן, ואילו אימוץ נרחב של טכנולוגיה מהסוג של ביטקוין על ידי המערכת הפיננסית יעשה את אותו הדבר לעולם הפיננסי. זינוק ביעילות של פאנל סולארי אל מעבר לזו של ליטר דלק יהיה אירוע סינגולרי שישנה את העולם כפי שאנו מכירים אותו, ועוד לא דיברנו על רובוטים, חינוך או כיבוש החלל. העיקרון תמיד זהה: כוחו של המחשב צומח במהירות מסחררת, והוא מאפשר להביא את מהירות הפיתוחים, החידושים והיעילות לכל תעשייה ותחום שאפשר לחשוב עליהם – והעולם יהיה בקרוב חדש, מדהים וטוב יותר.

אבל די עם הפנטזיות. האם יש משהו רציני בכל הדברים הללו, החל ב"טכנולוגיות המעריכיות" וכלה ב"סינגולריות"? מה כאן חדש? ואם זה נכון, מדוע אין יותר אנשים שיודעים את זה? כדי לנסות ולקבל תשובות, אפילו חלקיות, השתתפתי באחרונה בתוכנית למנהלים בת שבוע ימים באוניברסיטת הסינגולריות שבקליפורניה.

 

חוזרים לבית ספר

למרות שמה, אוניברסיטת הסינגולריות אינה אוניברסיטה. קשה להגדיר אותה, כי למיטב ידיעתנו אין בעולם ארגון הדומה לה, ולכן ניתן לתאר אותה כשילוב בין מכללה מקצועית, מכון מחקר, מאיץ לסטארטאפים, קרן הון סיכון, מרכז פיתוח וחברת כנסים ואירועים – והכל בפרישה בינלאומית. היא אינה מעניקה תארים אקדמיים, אלא רק תעודת גמר. במונחים ישראליים, אוניברסיטת הסינגולריות היא מעין בית ספר מקצועי לענייני טכנולוגיות עתידיות, והיא מציעה כיום שתי תוכניות: תוכנית GSP (Graduate Studies Program) המיועדת ליזמים, ותוכנית EP (Executive Program) המיועדת למנהלים בחברות עסקיות וציבוריות. לתוכנית הראשונה שאורכה כעשרה שבועות מתקבלים מדי שנה כ־80 תלמידים מתוך אלפי מועמדים, והמשתתפים לומדים על טכנולוגיות חדשות ובעיקר עובדים בקבוצות כדי להקים סטארטאפ חדש; בתוכנית המנהלים מקבלים המשתתפים הצצה קצרה יותר לאותן טכנולוגיות ועובדים בקבוצות כדי לנסות ולהבין כיצד ההתפתחויות הללו ישפיעו על התעשיות שלהם ועל הסביבה בכלל. שתי התוכניות מתקיימות בתנאי פנימייה, והמשתתפים משתכנים במעונות הצמודים לכיתות הלימוד.

כריסטופר לוק / מתו

כמו קורצווייל, גם שותפו להקמת אוניברסיטת הסינגולריות המשמש כיו"ר הפעיל שלה, פיטר דיאמנדיס, הוא אדם רב־מערכתי: רופא ומהנדס ממוצא יווני־אמריקאי שפרסם כמה ספרים, בהם רב המכר Abundance: The Future Is Better Than You Think ("שפע: העתיד טוב מכפי שאתם חושבים"). דיאמנדיס מוכר בעיקר ממיזם X־Prize, תחרות לפיתוח טכנולוגי פורץ דרך שיקדם את האנושות, שבה מובטח פרס כספי משמעותי לקבוצת המדענים הזוכה (ר' עמ' 69). יש לו עוד מיזמים חברתיים רבים והוא פעיל בכמה חברות סטארטאפ. אוניברסיטת הסינגולריות פועלת מתוך קמפוס ענק בשם AMES, השייך לסוכנות החלל האמריקאית נאס"א, וממוקם בפאלו אלטו שבלב עמק הסיליקון. המיקום, צמוד להאנגר ענק שבשנות ה־30 אכלס ספינות אוויר, משרה על הפעילות אווירה של מחקר ותעוזה.

בנוסף לתוכניות הלימודים, אוניברסיטת הסינגולריות מארגנת כנסים בתחומים שונים, כמו "פיננסים אקספוננציאליים", או השפעתן של טכנולוגיות מחשוב חדשות על בנקים וחברות מימון. היא עוסקת בפעילות של תוכניות האצה לסטארטאפים ומסייעת לחברות להקים ולהפעיל מרכזי פיתוח קטנים עבור פרויקטים מיוחדים – פעילות שמכונה SkunkWorks. האוניברסיטה, שהוקמה כארגון ללא מטרת רווח, נהפכה בשנים האחרונות לחברה למען הציבור – מבנה משפטי באמצע הדרך שבין מלכ"ר לחברה עסקית – ובאחרונה היא מעבירה פעילויות מסוימות למבנה מלא של חברה למטרת רווח. בקרב ראשי הארגון מתקיים דיון על עתידו, ובין השאר נשקלים רעיונות להכנסת שותף, הנפקה בבורסה או מעבר לפורמט עסקי. החזון של המוסד הוא לצמוח במהירות, גם בסוגי הפעילות וגם גיאוגרפית, לרבות מחוץ לארצות הברית. להכנסות האוניברסיטה משכר הלימוד של המשתתפים מצטרפות הכנסות מנותני חסות ומ"שותפים מייסדים", בהם גוגל, אוטודסק, לינקדאין, חברת התרופות ג'ננטק ומוסדות ללא כוונת רווח כמו קרן קאופמן. המרצים במכללה הם לרוב מדענים מהתחומים שבהם היא עוסקת, בעיקר מאוניברסיטאות בקליפורניה, ויש לה גם צוות קבוע של מרצים המועסקים בה במשרה מלאה ומרכזים את 11 תחומי הלימוד.

 

מה בדיוק קורה שם?

מייסדי גוגל, לארי פייג' וסרגיי ברין
AP

משתתף חשדן או מעט ציני עלול להביט על הפעילות של אוניברסיטת הסינגולריות ולהחליט שכל כולה תרגיל בניצול ההייפ של הסטארטאפים והאקזיטים תוך אריזה של מדע אמיתי ומדע בדיוני יחד עם חלומות עסקיים. השעות הראשונות בתוכנית המנהלים עלולות אפילו לחזק את החשד הזה, כאשר המנחים מספרים על עצמם ועל הספרים שכתבו (בעמק הסיליקון אם לא כתבת ספר אתה כנראה לא רציני) ועל חברות הסטארטאפ שכבר שוות יותר מחברות מסורתיות בתחומן (Airbnb גדולה יותר מחברות מלונאות, אובר שווה יותר מחברות תחבורה). הם גם מרבים להפריח ססמאות ניהול של העידן החדש – דברים כמו "הדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד היא לייצר אותו", או "לימוד דורש כישלונות, משחק ואימפרוביזציה". אולם תהיה זו טעות להישבות בגישה כזו, כי למרות שהסינגולריות היא סוג של אריזה, הצוות והארגון בכל זאת עלו על רעיון מחבר ומסדר: העיקרון שלפיו משהו יסודי השתנה בקצב של ההתפתחות הטכנולוגית, ושהשינוי הזה יהפוך את המציאות של כולנו לשונה מאוד ממה שהכרנו עד כה. ולא רק שהמציאות תהיה שונה, אומרים בסינגולריות, היא גם תהיה הרבה יותר טובה.

האמנם? הנה דוגמה: בשיעור על טכנולוגיות חדשות בתחום האנרגיה החלופית מסבירים המרצים שבכל רגע השמש מקרינה על כדור הארץ אנרגיה בכמות שדי בה כדי למלא את כל צורכי האנושות, ולכן ייתכן שבעתיד הלא רחוק תהיה בידי בני האדם אנרגיה זמינה כמעט חינם. אם האנרגיה תהיה חינם, גם המים יגיעו לכולנו חינם (באמצעות התפלת מי ים, למשל), ומכאן שיהיה גם מזון בכמעט חינם, לכולם. איך אז ייראה העולם? ומי אמר שכל זה לא יקרה – ואולי בקרוב?

השיעור על בינה מלאכותית ורובוטים מאלף אפילו יותר. מעבר לסקירה של הפיתוחים החדשים באקדמיה ובמחלקות המחקר של סטארטאפים וחברות הייטק מובילות, התלמידים מתבקשים לחשוב איך ייראה הפיתוח ההגיוני הבא – והדמיון הקולקטיבי של קבוצת מנהלים משולהבת עובד שעות נוספות. רובוטים אנושיים יעשו את כל העבודות השחורות – ויש כבר כמה אבי־טיפוס די מרשימים ומעט מטרידים לרובוטים כאלה. ועדיין, בניגוד למה שניתן לחשוב, רוב הדיונים לא מתרחקים מאזור הסבירות ונשארים בתחום המעשי.

חלק מהשיעורים לא קלים. בפרק על טכנולוגיות רפואיות, גנטיקה ורובוטים רפואיים עוסקים המרצים במחלות סופניות, מחלות מוח וסוגי סרטן – כולל הצגת נתונים שמראים עד כמה הדרך עוד רחוקה למימוש התחזית של קורצווייל על חיי נצח. אפילו משאלות של אתיקה ומשפט לא מתחמקים: באחד השיעורים התחלקו התלמידים לקבוצות וקיימו "משפט" על סוגיות שאולי יעלו. למשל, מי יהיה אשם כאשר מכונית אוטונומית תפגע בהולך רגל, או כיצד ראוי להתייחס למחאה של רובוטים המסייעים לאנשים מבוגרים ואינם מסכימים שהיצרן יחליף אותם במודל חדש יותר.

מכל הסילבוס, החלק המעניין של תוכנית המנהלים הוא דווקא לא זה שעוסק בטכנולוגיות עצמן – את המידע הזה הרי אפשר למצוא בספרות המקצועית של כל תחום ותחום – אלא החלק התהליכי, שבו נדונות שאלות כמו איך נוצר שינוי, מתי "אפקט הרשת" מתחיל לפעול ולהשפיע על מיליונים, איפה כדאי להתמקד, מהיכן יגיעו החידושים, ואיפה אנו צפויים להפתעות. כאן לא לומדים על טכנולוגיות ברמה תפעולית: אין שיעורים לכתיבת תוכנה או שיעורי מתמטיקה. גם לא בונים רובוטים אף על פי שיש מעבדה חביבה שבה ניתן לשחק עם החידושים האחרונים או להדפיס דברים במדפסות תלת־ממד. את כל אלה המשתתפים אמורים לעשות לאחר שיחזרו הביתה, למחלקות הפיתוח שלהם.

 

עושים טוב?

בתוך כל הפעילות הזו, בין שיעור, דיון ותרגיל קבוצתי – הפעילות נמשכת כל יום מ־8 בבוקר ועד ל־10 בלילה וכוללת הרבה הפסקות אוכל ופעילות חברתית – ההתלהבות והאנרגיות של המשתתפים מתגברות. מהיכן הן מגיעות? אולי מהעובדה שהמשתתפים הגיעו מכל פינות העולם, שרובם משתוקקים להכיר ולשמוע אנשים אחרים, ושכולם מחפשים בדיוק את אותו הדבר: לדעת מה צופן לנו העתיד. האנרגיות נוצרות גם מחלומות קפיטליסטיים ומציפייה לרווח עתידי, כי כל הרעיונות והסטארטאפים הללו ייצרו הכנסות, או יימכרו באקזיט רעשני. שלא במפתיע, נוצרת עד מהרה אווירה של אליטה, אולי אפילו כת. המשתתפים מתחילים להרגיש שהם נמצאים צעד אחד לפני כולם בהבנת המציאות שאליה העולם צועד, ושהבנה זו מגדילה את הסיכוי שהם יזכו להיות בין אלה שיהיו עשירים בעתיד.

המוטו של התוכנית, המופיע באותיות גדולות באתר הארגון, הוא: "לספק למשתתפים את הכלים, הידע והיכולת להשפיע לחיוב על מיליוני אנשים". זו מוטיבציה ראויה לשבח, והיא באמת משותפת לכל המשתתפים באוניברסיטת הסינגולריות, הן בצוות ההדרכה והן בקרב התלמידים, אבל אם בדרך אפשר גם להתעשר באופן אישי, זה עוד יותר טוב. הבון־טון בקמפוס הוא לשנות את העולם (גם אם חלק מהמשתתפים כה צעירים, שספק אם הם יודעים איך העולם עובד ולמה ראוי לשנות אותו), אבל זהו מוסד שחי על פי הרוח והתרבות של עמק הסיליקון. וכאשר אפילו בית בסיסי בעמק עולה מיליוני דולרים, עניין ההון האישי לא נמצא עמוק מתחת לפני השטח. לראיה, אין מרצה או משתתף שלא מבהיר, אם הוא רק יכול, שהוא כבר אחרי האקזיט הראשון שלו, ומפרט כמה הוא קיבל עליו. יותר מהשכלה, פטנטים על שמך או הישגים חברתיים, את הכבוד האמיתי מקבלים בעמק על אקזיט מוצלח או על עבודה אצל או עם חברות שנסחרות בבורסה בשווי של מיליארדי דולרים.

אם יש דבר אחד שממעטים לדבר עליו בכל השיחות על טכנולוגיות עתידיות, זו ההשפעה שלהן על החברה האנושית. אי־שוויון? כלכלה פוליטית? חברי קונגרס מושחתים? כל זה שייך לאוניברסיטה אחרת. ניתנות אמנם הרצאות על השפעת הרובוטים ומערכות מחשב עתידיות על שוק העבודה, אבל דיון חברתי לא מתקיים וההתייחסות אליו הן רק בשוליים. האם ייתכן, למשל, שהטכנולוגיות החדשות יחלקו את העולם לאלה ששולטים בהן ולאלה שלא? איך יגיבו אלה שיישארו בלי כרטיס כניסה למסיבה? ומה יקרה אם האפשרות להאריך את תוחלת החיים בעשרות שנים, או להפוך לבני אלמוות, תהיה שמורה לבעלי יכולת בלבד, כך שהעניים ימותו והעשירים יחיו לנצח? איך יגיבו ההמונים חסרי ההשכלה לפערים שייפערו ביניהם לבין בעלי הפריווילגיה מקרב המעמד הטכנולוגי?

על הדברים הללו לא ששים לדבר באוניברסיטת הסינגולריות, כפי שנמנעים מהם בכל אמריקה האמידה. גם בתוכניות הלימודים ל־MBA בהרווארד, שם רבים מהתלמידים מקבלים קדימות אם הוריהם למדו במוסד ותורמים לו, נמנעים מלדון בשאלות כאלו. כאן בונים את העתיד ועושים זאת על פי המודל הקפיטליסטי. רוב המשתתפים מגיעים מאוכלוסיות מחוברות ובעלות אמצעים, ואין להם זמן לעסוק בשאלות חברתיות שממילא לא ניתנות לפתרון בעזרת חיישנים, ביג דאטה ואלגוריתמים חכמים.

אין פירוש הדבר שרעב, עוני או אנרגיה זמינה לכולם, גם בעולם השלישי, אינם מעסיקים את אנשי האוניברסיטה. נושאים אלה, וגם בצורת, מים מתוקים וזמינים, מחלות וחינוך המונים נידונים בקורסים, אלא שההקשר הוא בדרך כלל של סיוע, של פילנתרופיה ושל עולם עשיר מול עולם עני. המרצים, המשתתפים והתלמידים באוניברסיטת הסינגולריות אינם פעילים חברתיים ורובם לא מכינים את התרמילים בדרך למדבריות אפריקה, אבל הם מצאו שהחשיבה על האתגרים הגדולים של האנושות מביאה אותם למקומות טובים – ורווחיים. ראשית, הקדשת זמן לחשיבה על פתרונות לאתגרים הגדולים ביותר מעוררת השראה. היא מייצרת אנרגיה חיובית וגורמת לאנשים להשקיע יותר זמן ויותר התלהבות; שנית, כאשר הדרך לפתרונות ולהצעות עוברת דרך טכנולוגיות דיגיטליות ו"מעריכיות", האנשים שקשורים למכללה מרגישים שיש להם מה לתרום: יש להם יכולות שאולי לאחרים אין או יש פחות; ושלישית, חשיבה כזו יכולה להפוך לסטארטאפ ולעסק שגם אפשר להרוויח ממנו הרבה כסף, כי בסופו של דבר, סביב האתגרים הכי גדולים של האנושות יש גם הזדמנויות ענקיות שהוזנחו.

כריסטופר לוק / מתו

הרעיון הוא זה: נכון שאפשר לעשות כסף מאפליקציה שמייעלת ומוזילה את הזמן שלוקח להזמין לימוזינה או מטוס פרטי, אבל יכול להיות שהכסף הגדול באמת נמצא במתקן סולארי פשוט וזול שיאפשר למאות מיליוני חסרי חשמל לקרוא ולקיים תרבות גם אחרי רדת השמש. או חיבור זול לאינטרנט באמצעות מערכת של בלונים מגובה רב. אפשר לראות בזה ציניות, ואפשר לראות בדרך החשיבה הזו תרגיל לניפוח תחושת החשיבות העצמית בקרב חבורה שבעיקר מחפשת כסף למיזם הבא ולאקזיט הקרוב, אבל אם אפשר להשיג את השניים יחד – מדוע לא?

אין צורך להיות ציניים כלפי אוניברסיטת הסינגולריות. האנשים שם לקחו רעיון מעניין וכמה אנשי צוות מבריקים ויצרו מערכת לא פורמלית וחדשנית של לימודים, הדרכות, יזמות ושיתופי פעולה עם המגזר העסקי. גם לא נכון יהיה לבקר את המשתתפים: הם מגיעים כדי להגשים את עצמם ואת החלומות שלהם, לקבל זריקת מרץ ומנה גדושה של אופטימיות, וגם ליצור קשרים עם אנשים כמותם מכל העולם. כך עושים עסקים וכך משיגים מימון לרעיונות. נכון שהחבילה היא אליטיסטית, ושרוב המשתתפים בה הם גברים לבנים עם ביטחון כלכלי, אבל העובדה המשמעותית היא שמשהו גדול כנראה קורה בתחום הטכנולוגי ובקצב ההתפתחות של המצאות חדשות, ושההיסטוריה וההרגלים שלנו כיצורים ביולוגיים מונעים מאתנו מלראות עד כמה השינויים הללו אולי באמת קרובים. התחושה הכללית, לאחר שמסיימים שם את שבוע המנהלים היא: תחזיקו טוב, הנה זה מגיע.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות