תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איך נהפך בצלאל ל"בית ספר לעשירים בלבד"?

לכתבה
תמונות מתערוכת הגמר בבצלאל, 2015. למצולמים אין קשר לכתבהאמיל סלמן

הוצאות של עשרות אלפי שקלים על ציוד וחומרים, משטר לימודים תובעני שלא מותיר זמן לעבודה, לילות לבנים כשגרה והתעלמות של ההנהלה והאגודה מהמתרחש - מאחורי תערוכת הבוגרים היוקרתית של האקדמיה בצלאל מסתתרת מציאות כמעט בלתי אפשרית לסטודנטים

192תגובות

בתום ארבע שנות לימוד מפרכות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, הגיעה נגה (כל השמות בכתבה בדויים) למסקנה ברורה: "בצלאל הוא בית ספר לעשירים בלבד", היא פוסקת, בסופו של מכתב ארוך ומפורט שהתקבל במערכת TheMarker, המסכם את ההיבט הכלכלי הכאוב של לימודיה במחלקה לאנימציה.

במכתב, שנשלח בעיצומם של הימים העמוסים והלחוצים לקראת הצגת פרויקט הגמר שלה בתערוכת הבוגרים (התערוכה נפתחה ב־23 ביולי ותינעל בשבת) נגה מסבירה: "בצלאל אינו מכללה פרטית ולא גובה שכר לימוד מופרז, לכן גם לא היו לי ציפיות לגבי הציוד הבסיסי שיסופק לנו, אבל לכל סטודנט ברור שאם הוא לא ירכוש ציוד טוב ויקר, הוא לא יצליח. אמנם לא דורשים מאיתנו רשמית לרכוש ציוד כזה, אבל מי שקונה ציוד איכותי נהנה מיתרון גדול, משום שהוא יכול להביא את יכולות הביצוע ואת העבודות שלו לרמה הגבוהה ביותר".

המקרה של נגה אינו חריג. משיחות שנערכו עם סטודנטים רבים מכל המחלקות בבצלאל עולה תמונה אחידה: הסטודנטים נדרשים להוציא מכיסם עשרות אלפי שקלים כדי לעמוד בדרישות המוסד, כשבחלק מהמקרים ההוצאות השנתיות גבוהות משכר הלימוד - 11 אלף שקל. סטודנטים מספרים על מתח כמעט בלתי אפשרי בין ההוצאות הכבדות לבין מסגרת לימודים תובענית שאינה משאירה זמן פנוי לעבודה. אך כדי לשרוד, סטודנטים רבים חייבים לעבוד. כך, לילות לבנים נהפכים לעניין שבשגרה, השילוב המפרך של עבודה ולימודים גורר עייפות כרונית ושחיקה, רמת ההישגים נפגעת, ומאבק ההישרדות הכלכלי רק מגביר את הלחצים האקדמיים הגדולים ממילא. כל הסטודנטים שעימם שוחחנו ביקשו להישאר בעילום שם, מחשש לפגיעה בעתידם. גם מרצים סירבו להזדהות. כמו כן, אף אחד מתשעת ראשי החוגים בבצלאל לא השיב לשאלות מגזין TheMarker, שהועברו אליהם דרך דוברת המוסד.

בצלאל הוא מוסד ציבורי במימון משלמי המסים, ושכר הלימוד בו זהה לזה של האוניברסיטאות, מתוך תפישה שנועדה לאפשר לכולם תנאי פתיחה שווים ללימודים במוסד האקדמי המוביל לעיצוב בישראל. ואולם ההוצאות הנלוות הכבדות מנפצות את בועת השוויון הזאת. בנוסף, מדברי הסטודנטים עולה כי הנהלת המוסד אינה חושפת בפני סטודנטים חדשים את גובה ההוצאות האמיתי הצפוי להם. אמנם, סטודנטים מכל המחלקות יכולים לשאול ציוד מהמחסן המרכזי של המוסד, ואינם נדרשים רשמית להשקיע ברכישת ציוד פרטי, אך השימוש בשירותי המחסן, לדברי הסטודנטים, כרוך בביורוקרטיה מתישה, ומחלקות מסוימות זוכות לעדיפות בקבלת ציוד על חשבון מחלקות אחרות. בשטח בית הספר שבקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית פועלת חוות מחשבים, ובה התוכנות הדרושות לסטודנטים ועזרים כמו משטחי ציור דיגיטלי ומדפסות, אבל זו נסגרת ב־22:00 ואינה פתוחה בסופי שבוע.

במכתב מתארת נגה את ההוצאות השונות של סטודנט שנה א' לאנימציה: "העלות של לוח ציור דיגיטלי (Wacom) היא בין 4,000 ל־15 אלף שקל. ניתן להשיג משהו דומה גם ב־2,500 שקל, אבל ההפרש יתבטא בעבודות שהסטודנט יגיש. בנוסף צריך מצלמה מקצועית, מחשב אישי חזק, ושני כונני זיכרון חיצוניים". בחישוב כולל, היא מעריכה, מגיע סכום ההוצאה הראשונית על ציוד לכ־15 אלף שקל.

"לא היה לי מושג שאני הולכת להוציא סכומים כאלה", אומרת אפרת, שסיימה השנה לימודים במחלקה לצילום. "בשנה א' הייתי כמעט היחידה שעבדה במקביל ללימודים כי לא היתה לי ברירה", היא מספרת. "בגלל שעבדתי, הפסדתי מפגשים של קבוצות למידה ולא יכולתי להצטרף לסטודנטים שעשו פרויקטים ביחד. זה גורם לך להרגיש מחוץ לעניינים". למרות המצוקה הכלכלית, אפרת מספרת שהיא השקיעה כמעט 20 אלף שקל ברכישת מצלמות מקצועיות. "מצלמה תעלה לפחות 2,000 שקל אבל כמעט אף אחד לא יקנה במחיר כזה. יקנו ב־7,000 שקל". בנוסף רכשה אפרת מצלמה אנלוגית ב־3,000 שקל, והוציאה עוד כ־1,500 שקל על חצובה ומד אור.

אחד המרצים במחלקה לצילום שופך אור על מחיר האילוצים של הסטודנטים: "רואים מיד את ההבדלים הכלכליים ביניהם. להרבה סטודנטים אין כסף לעשות הדפסות גדולות אז הם ידפיסו בקטן ועל נייר זול. רק בסוף השנה הם מגישים עבודה בהדפסה איכותית, ואז מתברר שחסרה להם מיומנות, כי הם רגילים להתפשר". המרצה התייחס גם לדרישות הגבוהות של המוסד: "בצלאל נותן תחושה שכאן רוצים להגיע להכי טוב, בהכל – בתוכן, בכישרון, בתוצרים. אבל העלות של חומרי הצילום מטורפת. בארצות הברית פילם עולה עד 10 דולרים, פה הוא עולה 60־70 שקל. גם עלות הנייר גבוהה פי שלושה מבארצות הברית".

אלירן, סטודנט נוסף במחלקה לצילום, ביקש שלא נציין אפילו את שנת הלימודים שלו. "איכות החומרים בהכרח משפיעה על איכות התוצרים", הוא אומר, אך מציין כי המרצים "דווקא לא דחקו בנו להשקיע בהכרח בהכי טוב, זה משהו שנבנה לאט". גם אלירן עבד במקביל ללימודים, אף שהוא מתאר "קושי מאוד גדול" להתפרנס. "מצד אחד ההוצאה הכלכלית מאוד גדולה, מצד שני זאת מסגרת לימודים מאוד שואבת - חמישה ימים בשבוע, מהבוקר ועד הערב. לילות לבנים זה דבר שבשגרה אצל רוב הסטודנטים. אני ניצלתי את ימי שישי, אני יודע שיש אנשים שנותנים משמרות במסעדות ומקומות אחרים בסופי שבוע. הסיפור של ההוצאות הכלכליות הוא קריטי".

מחירים מיוחדים 
לסטודנטים שבויים

אחד ממוקדי ההוצאה הגדולים של הסטודנטים הוא החנויות לציוד מקצועי, שבהן הם מוציאים אלפי שקלים בשנה. לנוחותם של הסטודנטים פועלת בתוך קמפוס בצלאל חנות הציוד ונטורה, שמספקת להם ציוד וכלי עבודה במרחק הליכה מחללי העבודה והכיתות, אך הסטודנטים מתלוננים כי החנות מנצלת לרעה את המיקום שלה: "החנות יקרה ומנצלת את העובדה שלפעמים מרצים מבקשים בזמן השיעור לקנות כלים וציוד באופן מיידי, ולכן אין לנו ברירה אלא לקנות שם", מספרת נגה.

בבצלאל לומדים כ־2,000 סטודנטים המהווים כוח קנייה גדול, אך ההנהלה ואגודת הסטודנטים לא טרחו ליזום הסכמים עם חנויות שיעניקו הנחות קבועות לתלמידים. "יש הנחה של 10% ברוב חנויות היצירה, אבל היא לא מיוחדת לבצלאל", אומרת סתוית, סטודנטית שסיימה השנה את לימודיה במחלקה לעיצוב תעשייתי. לדבריה, בכמה מקרים חברות עסקיות העניקו הנחות לסטודנטים בתמורה להצבת דוכן מכירות בתוך הקמפוס. "הגיעה למשל יצרנית של משטחי וואקום, אבל ההנחה לא היתה משמעותית אז הזמנתי באינטרנט ויצא לי זול יותר".

עד כמה ההוצאות משפיעות על הלימודים?

"זה השפיע מאוד. רק בשנה ד' עברתי לדירת שותפים בעיר כי לא היה לי כסף. אז בשנים א'-ג' גרתי אצל ההורים שלי, מרחק עשרות קילומטרים מהעיר, שזה לא הכי נוח, ובמקביל ניקיתי בתים פעם בשבוע כי הלו"ז ממש אינטנסיבי ואין כמעט זמן לעבוד. יש לי מזל שקיבלתי השנה מלגה ממשרד הקליטה שכיסתה לי את שכר הלימוד (11 אלף שקל), בנוסף למלגת קיום מבצלאל. יש הרבה סטודנטים שמקבלים תמיכה כלכלית משמעותית מההורים".

מיקי סיימה בשנה שעברה תואר במחלקה לאמנות. "כשאני מסתכלת מסביב, היו סטודנטים שבאו מבית עם הרבה כסף והיה להם יותר קל. הם יכולים לעשות איזה פרויקט שהם רוצים, הם לא צריכים לעבוד במקביל ללימודים, אני עבדתי כמעט משרה מלאה בכל שנה, זה גרם לי להיעדר מהרבה שיעורים ופגע בזמן העבודה שלי בסטודיו. זה גם פשוט שוחק. הייתי צריכה לסגור מינוס של השנתיים הראשונות שבהם בקושי עבדתי בגלל שכמעט בלתי אפשרי לעבוד בגלל המסגרת של בצלאל". בקושי הכלכלי היא דווקא מצליחה לראות צד חיובי. "בסופו של דבר אם אתה אמן טוב אתה תגיע להישגים גם עם חומרים פחות טובים. אולי זה מתסכל אבל יכול להיות שזה יהיה לטובתך כי אתה לומד לחסוך בחומרים ולהיות יצירתי איתם. אני מרגישה שהמצוקה הכספית דווקא עבדה לטובתי".

אמיל סלמן

"ראש המחלקה אמר: סטודנט שאין לו כסף לא יצליח לשרוד פה"

מדברי יו"ר אגודת הסטודנטים בבצלאל, נדב הייפרט, בעצמו סטודנט שנה ב' במחלקה לאדריכלות, עולה ספק רב באשר לפעילותה של האגודה בארגון הנחות לסטודנטים: "אנחנו מבצעים חתכי מחירים לקניות ממוצעות בשנה א' לפי חוגים", אומר הייפרט. "הסטודנטים הולכים לחנויות ואלה מיישרות קו זו עם זו. מדובר באלפי שקלים בשנה בכל החוגים: סטודנט לצורפות צריך לקנות זהב; סטודנט לאדריכלות קונה חומרים למודלים בהרבה כסף; בעיצוב תעשייתי קונים חומרים יקרים כמו עץ, מתכת, לא דברים שגרתיים; וגם באמנות ובעיצוב אופנה יש הוצאות גדולות על חומרים כמו בדים. ההוצאות הן בעיקר בשנה א', ובשנים המתקדמות זה מתמתן". הייפרט מעיד כי "כסטודנט לאדריכלות ההוצאות הנוספות מכפילות את שכר הלימוד שלי".

האם אתם מיידעים סטודנטים חדשים על הנטל הכלכלי הצפוי להם?

"לי אין קשר עם סטודנטים חדשים. ביום שהם נכנסים לבצלאל הם מקבלים את טבלת השוואת המחירים".

וכשהגעת לבצלאל, ידעת שתשלם כפול?

"לא ידעתי למה אני נכנס מבחינה כלכלית. המידע שקיבלתי היה בימים פתוחים, כאשר ראש המחלקה שלי דיבר על זה ואמר שסטודנט שאין לו כסף לא יצליח לשרוד פה. אבל אף אחד לא אומר את זה באופן רשמי".

אז איך מסתדרים?

אמיל סלמן

"כמו כל האנשים הצעירים בישראל – ההורים תומכים, ומי שאין לו הורים תומכים פשוט לא ישן".

האם יש לכם טבלה מסודרת של הוצאות על ציוד לפי מחלקה?

"לא, אין לנו מחקר כזה ואנחנו לא יודעים לעשות מחקר כזה. אין לי אמצעים לעשות מחקר שיתן לי אינפורמציה כזאת".

הסטודנטים לא באים אליכם בבקשות ותלונות שנוגעות להוצאות הכלכליות?

"יש אדישות בקרב הסטודנטים, הם לא מאמינים שהאגודה או ההנהלה יכולות לעזור. זאת תופעה רחבה שמתרחשת בכל מוסדות האמנות הגבוהים בארץ".

מפרסומי האגודה עולה הסבר אפשרי לטענה על חוסר האמון שרוחשים הסטודנטים כלפיה. לצד ההנחות המתבקשות למופעים ופסטיבלים והזמנות לתערוכות וערבי עיון, האגודה בעיקר מקדמת יוזמות כמו "בירה שפירא מהחבית ב־10 ש"ח", תחרות תמונות שלג שתעניק לזוכה בהכי הרבה לייקים "בקבוק ערק שיחמם לכם את המשך החורף", ושיווק אגרסיבי של יום הסטודנט על שלל הגופים העסקיים שמעניקים לו חסות.

החוג למימון פרויקט גמר

אמיל סלמן

הייפרט מציין שני פרויקטים חדשים שיזמה האגודה, ש"מספקים לסטודנטים הכנסה ישירה". הראשון הוא פרויקט הבית הלבן ביריד חוצות היוצר השנתי, שבו סטודנטים יכולים למכור מיצירותיהם. "זה גם חושף אותם לגורמים בתעשייה", אומר הייפרט, ומציין כי ההכנסה הממוצעת לסטודנט באירוע היא 2,000 שקל; הפרויקט השני הוא אתר האינטרנט "שופנע" שצפוי לעלות לרשת בקרוב, ובו יימכרו עבודות של סטודנטים. "דבר שהייתי מצפה לו מהנהלת בצלאל, ולא קורה, הוא מלגות חומרים", הוא מוסיף. "בכל שנה רק שני סטודנטים מקבלים מלגה כזו של כמה אלפי שקלים".

"בצלאל" מצוי בגירעון עמוק. בשנה שעברה פיטרה הנהלת המוסד כ־40 מרצים וקיצצה במשכורות, ומרצים מתלוננים על ניהול תקציבי כושל, משכורות גבוהות לבכירים והעדר שקיפות. נשיאת בצלאל לשעבר, הפרופ' אווה אילוז, התפטרה מתפקידה בנובמבר בצל יחסים עכורים עם מרצים וטענות על אווירה תוקפנית ומשפילה וקבלת החלטות בניגוד לנהלים.

באווירה זו נפתחה בסוף יולי תערוכת הבוגרים של בצלאל – גולת הכותרת של המוסד. "הוצאתי הון עתק על פרויקט הגמר", אומר תום מהחוג לעיצוב קרמי וזכוכית, שהשקיע סכום של עשרת אלפים שקלים. "קניתי את כל החומרים לבד, בית הספר לא מספק שום חומרים", הוא אומר. 

"אי אפשר לעשות משהו שהוא זול והנראות שלו בהתאם. אתה תשלם אלפי שקלים לאיש מקצוע שייצר לך את הנעליים שעיצבת ומישהו אחר שיכין את התיק שעיצבת", מסבירה כנרת, שסיימה השנה מסלול עיצוב אופנה במחלקה לצורפות ואופנה. "בשנה שעברה מישהי שהפרויקט שלה היה הכי טוב הוציאה 30 אלף שקלים על פרויקט הגמר". כנרת עצמה השקיעה כ-25 אלף שקלים, לפי הערכתה.

סתוית מהחוג לעיצוב תעשייתי הוציאה על פרויקט הגמר שלה "רק 5,000 שקל". "פרויקט הגמר זה ממש הפקה, לא רק החומרים שמיועדים ישירות לפרויקט, אלא גם הסרט שמכינים, איך אתה מעצב את החלל, המיתוג של הפרויקט. זאת הפקה לכל דבר, אבל אני עשיתי את רוב הדברים בעצמי. רק ללכת לתופרת היה עולה לי 4,000־5,000 שקל, ובמקום להוציא עוד 5,000 שקל על הפקת סרט, שלמתי לאחותי 300 שקל. חששתי מזה מאוד, כי סטודנטים הולכים למפיקים מקצועיים וזאת הוצאה משמעותית".

"פרויקט גמר עולה בסביבות 15 אלף שקל", אומרת נגה מהמחלקה לאנימציה. "אנחנו נעזרים באנשי מקצוע ש'משפצים' את הסרט והופכים אותו מסרט סטודנטים לסרט מרהיב ומקצועי. כל אדם שאנחנו מגייסים לעזרתנו בפרויקט גמר גובה כסף לפי שעה, ויכול להיות שאם תבחר לא להיעזר בהם, תאלץ להתמודד עם בעיות טכניות, ואולי לא תספיק לעמוד בדד־ליין של ההגשה – שהוא תנאי סף על מנת להשתתף בתערוכת הבוגרים".

התסכול של נגה באשר למדיניות בצלאל נוגע גם למימון פרויקט הגמר. "בכל פעם שמבקשים עזרה וייעוץ לגבי ההתמודדות עם ההוצאות הגדולות האלה, בצלאל מעמידה פנים שאין צורך להוציא שום סכום על סרט הגמר. אז הפתרון שרובנו מוצאים הוא לבקש תמיכה מקרנות של קולנוע. אבל גם זה תהליך מאוד מסובך. אף אחד מאיתנו לא יתפשר ויוותר על העבודה המושקעת שלו בגלל כסף. זה בעצם יוצר מצב של ביצה ותרנגולת – האם התחרות בבצלאל מביאה אותנו למצב שאנחנו יוצאים מכלינו ומחליטים לשלם על פרויקטים הרבה כסף, או שזה בגלל שבצלאל יכשילו אותנו אם לא נעשה זאת?".

בצלאל: "ההוצאות הנדרשות מפורטות באתר ההרשמה"

בתגובה לטענות מסרה דוברת בצלאל, מיכל תורג'מן, כי "בצלאל מעניקה מלגות שכר לימוד על בסיס סוציו–אקונומי לכ– 250 סטודנטים בשנה. המלגות נעות בין 30% מגובה שכר הלימוד לשכר לימוד מלא. כמו כן האקדמיה מעניקה מלגות בעבור מעורבות חברתית וחונכות אישית לכ– 100 סטודנטים נוספים, וכל סטודנט יכול להשתלב באחד הפרויקטים. בנוסף, האקדמיה מעניקה פרסים כספיים לכ– 140 סטודנטים על בסיס הצטיינות בלימודים ובעשייה חברתית.סטודנטים רבים מקבלים מלגות מקרנות חיצוניות המועברים ישירות לסטודנט".

לגבי הסכמי הנחות בין בצלאל לחנויות לציוד מקצועי אמרה תורג'מן כי אין הסכמים כאלה. "אגודת הסטודנטים פועלת למען הנחות לסטודנטים. בתחילת שנה יש הנחות משמעותיות, לעתים 30% – 40% בחנויות האמנות השונות, בשוטף זה נע באזור ה– 10%".

"מידע אודות ההוצאות השונות הנדרשות מהסטודנטים במהלך התואר מפורטות באתר ההרשמה לבצלאל. גם בין הסטודנטים עצמם יש הבדל, ובמקרים רבים הם מפעילים שיקול דעת. האחד יבחר לעבוד בחומרים ממוחזרים והאחר ירכוש מוצרים לבחירתו. התוצר נמדד על פי ערכים אקדמיים, ולא על פי איכות החומרים".

אמיל סלמן

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות