תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מי צריך את חטיבות הביניים?

לכתבה
חטיבת הביניים אליאנס בתל אביב, שנות ה-70פריץ כהן / לע"מ

מדוע לא בוטלו חטיבות הביניים, בהתאם לדו"ח 
דברת מלפני עשור? 
לתשובה אין קשר לטובתם של תלמידי ישראל

6תגובות

ביולי 1968 הכריזה ממשלת ישראל על רפורמה במערכת החינוך שנועדה לקדם את תלמידי ישראל ולהביא לשוויון הזדמנויות לכל ילד. היתה זו הרפורמה הגדולה ביותר עד אז – והאחרונה בסדר גודל כזה – שבוצעה במערכת החינוך, והיא הביאה להקמתן של כ־740 חטיבות ביניים. האם הפתרונות שהוצעו לתלמידי ישראל לפני חצי מאה מתאימים להם גם כעת? כמה מבכירי המערכת שעמם שוחחנו משוכנעים שהתשובה לכך שלילית. גם מחקרים אודות רפורמת חטיבות הביניים, שפורסמו בעשור הקודם, מתארים אותה ככישלון חרוץ. לפני כעשור הציעה ועדת דוברת לבטל לחלוטין את חטיבות הביניים, אך ההצעה לא יושמה, ובינתיים ממשיך המשרד ליישם את המדיניות שנקבעה בשנות ה־60.

הקמתן של חטיבות הביניים היתה אחת ההמלצות המרכזיות של ועדה בראשות ד"ר אלימלך רימלט, שאותה מינה שר החינוך זלמן ארן בשנות ה־60, על רקע הפערים העצומים בין התלמידים במערכת החינוך הישראלית. ועדת רימלט המליצה לקצר את שנות הלימודים בבתי הספר היסודיים לשש שנים, שלאחריהן ילמדו התלמידים במשך שלוש שנים בבתי ספר גדולים שבהם מורים מקצועיים בעלי הכשרה אקדמית יכינו אותם ללימודים בבתי הספר התיכוניים.

רפורמה זו שינתה את מערכת החינוך לבלי הכר, והיא אכן פתרה חלק מהבעיות שעמן נועדה להתמודד. כך למשל, נקבע כי כל בוגרי חטיבות הביניים יוכלו להמשיך את לימודיהם בתיכון, חוץ מאשר במקרים יוצאי דופן, ובוטלו מבחני הקבלה לחינוך העל יסודי. כמו כן סיפקה הרפורמה חינוך על יסודי עם מורים מקצועיים לחלקים גדולים באוכלוסייה, שלא זכו לקבלו קודם לכן. עם זאת, התברר עד מהרה שהרפורמה יצרה בעיות חדשות, למשל ביישום האינטגרציה, שנועדה לצמצם פערים על ידי הגשת חינוך אחיד לתלמידים מאוכלוסיות חזקות וחלשות ושילובם יחד, ותוך כדי כך יצרה גם את ההגדרה "טעוני טיפוח" שהוצמדה לתלמידים החלשים.

רפורמת רימלט סיפקה לתלמידים החלשים מסגרת לימודים על יסודית וסיכוי גדול יותר להשכלה גבוהה, אלא שגם כיום, שנים רבות לאחר החלתה, כמחצית מהתלמידים מסיימים את התיכון ללא תעודת בגרות. הפערים בין הישגיהם של תלמידים מרקעים שונים בישראל, לפי נתוני ה־OECD, הם הגדולים ביותר מבין אלה שנמדדו במדינות המערב, ובין הגבוהים בעולם, והם רק מעמיקים עוד יותר את הפערים העצומים הקיימים ממילא בחברה המקוטבת בישראל.

בעיה נוספת שהעיבה על רפורמת חטיבות הביניים כבר מראשית הדרך היתה אופן יישומה האטי. בחלק מהיישובים היא הושלמה רק בסוף שנות ה־90, וב־2010 אף קבע דו"ח של מכון המחקר של הכנסת כי יש מקומות שבהם היא כלל לא הושלמה. כיום פועלות בישראל 737 חטיבות ביניים, רובן כחלק מבית ספר שש שנתי, ותוך הפרדה מנהלית בין חטיבה לתיכון, בהתאם להמלצות רימלט. עם זאת, 159 מהחטיבות פועלות באופן עצמאי, במנותק מבתי ספר תיכוניים, והתלמידים הלומדים בהן נאלצים לעבור בין מסגרות לימוד שונות שלוש פעמים במהלך לימודיהם – פעם אחת במעבר מבית הספר היסודי לחטיבת הביניים, ופעם נוספת במעבר מהחטיבה לבית הספר התיכון. במוסדות אלה לומדים כ־77 אלף תלמידים. 68 מהם נמצאים ברשויות הערביות וביישובים דרוזיים ובדואיים, ורק מעטים מהם ביישובים מבוססים.

אמיל סלמן

"המניע להקמתן של חטיבות הביניים היה המצב הנורא של בתי הספר בפריפריה", אומר פרופ' יורם הרפז, מרצה לחינוך במכללת בית ברל. "היה רצון להפגיש בין תלמידים מקבוצות שונות, אבל מה שקרה הוא שמיד נוצרו מסלולים מופרדים בתוך בתי הספר שנמשכים עד היום, כמו למשל ההקבצות במתמטיקה ובאנגלית, והמסלולים האלה משפיעים גם על המשך לימודיהם התלמידים בתיכון. בעצם, פרט למפגש בין התלמידים לא נעשה שום דבר כדי לקדם את התלמידים החלשים. מעבר להושבת התלמידים זה לצד זה, לא עשו שום דבר".

"קיבלתי תלמידים בכיתה ז', אחרי שהמדינה לא השקיעה בהם מספיק בכל שש השנים שלהם ביסודי", אומר א', מורה שעבד במשך שלוש שנים בחטיבת ביניים באזור המרכז. "היינו צריכים לחלק אותם להקבצות, כי אתה לא רוצה לפגוע בחזקים ואתה רוצה להשקיע בחלשים, אבל רק מעטים הצליחו להתברג בקבוצות החזקות. אף אחד לא שואל מה זה עושה לביטחון העצמי של התלמידים. אחרי כן, החלשים שביניהם מתויגים מראש כשהם מגיעים לתיכון, ומופנים למסלולים של שלוש יחידות מתמטיקה או לכיתות מיוחדות".

פריץ כהן / לע"מ

 

לא מספיק להמליץ לסגור

ועדת דוברת שמונתה בספטמבר 2003, והגישה את מסקנותיה בתחילת 2005, המליצה לבטל לחלוטין את חטיבות הביניים ולעבור למבנה של תיכון מכיתות ז' עד י"ב, עם אותם מורים ומנהל אחד – ללא הפרדה מינהלית בין החטיבה לתיכון. בהמלצות דובר על הקמת בתי ספר על יסודיים שיפעלו במשך שש שנים, מהן שלוש שנים במתכונת של חטיבת הביניים ושלוש שנים בתיכון, אך הלימודים יתקיימו באותו מוסד לאורך התקופה כולה, תוך איחוד כל פונקציות הניהול. "בדרך זו תינתן לתלמידים אפשרות להכיר את בתי הספר, ולצוות בית הספר יתאפשר להכיר כל תלמיד", נכתב בדו"ח המסכם שפרסמה הוועדה.

מוטי מילרוד

עם זאת הוועדה התירה גם הקמה של בתי ספר יסודיים במשך שמונה שנים, כפי שהיה נהוג בעבר וכפי שקורה כיום בכמה יישובים בארץ, ובתנאי שבכל ישוב המבנה יהיה אחיד לכל בתי הספר. אולם כיוון שההמלצות לא יושמו, נותרו בישראל עשרות חטיבות שלא אמורות לפעול גם במתכונתן הנוכחית.

"ההמלצה על סגירת חטיבות הביניים היתה אחת ההמלצות החשובות והחכמות ביותר בדו"ח דוברת", אומרת למגזין TheMarker שרת החינוך לשעבר, לימור לבנת, שמינתה את הוועדה. "מלכתחילה, הרעיון של חטיבות הביניים היה לא טוב. תלמידים בכיתה ז' לא אמורים ללמוד בגיל כל כך צעיר באותה סביבה ובאותם תנאי לימוד כמו תלמידים בכיתות י"א־י"ב. זה לא נכון חינוכית. ראינו שהילדים נאלצים להתמודד פתאום עם המון קשיים ושהתוצאות לא טובות. צריך להיות שר נחוש ומחויב לעניין כדי ליישם את התהליך הזה".

ייתכן גם שנחישות ומחויבות אינן מספיקות במקרה הזה. הרי ההתעלמות מההמלצה בעניין חטיבות הביניים, מהמלצות המרכזיות והחשובות ביותר של דו"ח דוברת, אינה מקרית. יישום מהלך כה גדול כמו סגירת חטיבות הביניים כרוך בתקציבי ענק וייתכן שגם בפיטורי מנהלים, בבניית מוסדות חדשים ואיחוד קיימים. ביטול החטיבות תלוי גם בהסכמת כל הרשויות המקומיות בארץ, שבכל אחת מהן פועלים סוגים שונים של חטיבות – חלקן צורפו לתיכונים וחלקן פועלות באופן עצמאי.

גורם נוסף ומשמעותי שמתנגד לביטול חטיבות הביניים הוא הסתדרות המורים, המייצגת את המורים בגנים, בבתי הספר היסודיים ובחלק מחטיבות הביניים. באופן פרדוקסלי, הסתדרות המורים, שבשנות ה־60 היתה אחת המתנגדות החריפות ביותר להקמתן של החטיבות מחשש לפגיעה בתלמידים, מתנגדת כיום לסגירתן מחשש לפגיעה במורים ובמנהלים. הסתדרות המורים וארגון המורים, המייצג את סגל בתי הספר התיכוניים — נמצאים כבר שנים בסכסוך על ייצוגם של מורי חטיבות הביניים, ובמערכת החינוך מעריכים כי סגירת החטיבות ומיזוגן עם התיכונים תביא למעבר של מורים מהסתדרות המורים לארגון – וכך לפגיעה בהסתדרות ובהכנסותיה. באופן דומה, כאשר עלתה הצעה לביטול חטיבות הביניים על ידי הוספת כיתות ז'־ח' לבתי הספר היסודיים, (המיוצגים על ידי ההסתדרות), התנגד לכך ארגון המורים.

סער יעקב / לע"מ

יו"ר איגוד מנהלי מחלקות החינוך ברשויות המקומיות, אבי קמינסקי, אומר שהקמת החטיבות היתה אולי מוטעית, אבל "החטיבות כבר קיימות, ואי אפשר לקחת מסגרות חינוך מקצועית וטובה ולטרוף את הקלפים". לדבריו, "לא רק למבנה של המערכת יש חשיבות אלא גם לאיכות המורים ולאופן הניהול והעבודה בבתי הספר. בחטיבות שעובדות טוב לא צריך לגעת. אם יש בעיות בחלק מהחטיבות, הן לא נובעות רק מהמבנה הארגוני שלהן אלא מסיבות אחרות. אני לא בטוח שמדינת ישראל צריכה בעדיפות עליונה להשקיע כספים בבינוי ואיחוד מוסדות חינוך".

תומר נויברג

לעומתו, יו"ר ארגון המורים, רן ארז, תומך בביטול החטיבות. "הייתי בעד ההמלצה הזאת גם כשהופיעה במקור בדו"ח דוברת", הוא אומר. "זו המלצה חשובה שהיתה מאפשרת למורים ללוות את התלמידים מכיתה ז' ועד י"ב ולהכיר את כל הצרכים שלהם לעומק, במקום להכיר כל שלוש שנים ילדים חדשים". עם זאת, הוא מסייג, "הבעיה שלנו עם דו"ח דוברת היתה שדובר בו על פיטורי כ־20 אלף מורים. אף איגוד מקצועי לא יכול היה להסכים לכך". בזמן פרסום הרפורמה העריך דוברת את מספר המורים שיפוטרו בין 9,000 ל־14 אלף.

מזכ"ל הסתדרות המורים, יוסי וסרמן, סירב להגיב.

 

השלב הבעייתי ביותר

לא כל אנשי החינוך שותפים לדעה כי רפורמת חטיבות הביניים נכשלה. כך למשל, מזכיר נחום בלס, כלכלן חינוך במרכז טאוב, כי להקמתן של החטיבות היתה הצדקת היסטורית, וטוען כי ביטולן יסיג את מערכת החינוך לאחור: "בזכות החטיבות התלמידים נתקלו במורים מקצועיים מהאקדמיה כבר בכיתות ז', ונפתחו מוסדות גדולים שאפשרו אינטגרציה – כל היתרונות האלה תקפים גם כיום", אומר בלס. "ביטול השלב הזה יהיה צעד לאחור מבחינת רעיון האינטגרציה, שיש לו חשיבות גדולה מאוד, ושמחקרים רבים הצביעו על יתרונותיו. הבעיה העיקרית במדינה היא הפערים החברתיים, אז כל מהלך המנוגד לאינטגרציה עלול רק להחמיר את הבעיה".

ב־2006, לאחר שהוגשו המלצות ועדת דוברת, דן משרד החינוך בביטול חטיבות הביניים אך החליט שלא לעשות זאת מכיוון שלא מצא בכך יתרון חינוכי. ב־2009 שוב נדון הנושא, ונקבע כי "למרות שהניסיון הבינלאומי מוכיח כי סגירת חטיבות הביניים היא החלופה הטובה ביותר, זה אינו צעד בר ביצוע לנוכח המצב התקציבי הקיים".

סער יעקב / לע"מ

באותה תקופה הזמין משרד החינוך כמה מחקרים חטיבות הביניים. באחד מהם, שמסקנותיו הוגשו ב־2008, קבע צוות חוקרים ממכון ון ליר כי המעבר מבית ספר יסודי לחטיבה הוא "טראומטי, מכיוון שהתלמידים צעירים יחסית ולאחר שש שנים בחממה של בית ספר יסודי קטן, קשה להם להסתגל למסגרת גדולה יותר שההוראה בה הרבה יותר דיסציפלינרית". על האינטגרציה נכתב בדו"ח כי היא "מחלישה את בתי הספר ויוצרת בהם בעיות כמו פערים לימודיים גדולים ורמת אלימות גבוהה".

ממשרד החינוך נמסר בתגובה כי "המשרד אינו פועל לסגירת חטיבות הביניים. החטיבה הינה מבנה חינוכי רשמי בחינוך העל יסודי. דו"ח דוברת המליץ לאפשר לכל רשות לבחור את המבנה המתאים לה והמשרד פועל על פי ההמלצות". ואולם טענה זו אינה מדויקת. עיון בדו"ח ועדת דוברת מראה כי הוועדה המליצה דווקא על הקמתם של מינהלי חינוך – מעין איגודי מחלקות חינוך אזוריות של הרשויות המקומיות שיקבלו סמכויות ממשרד החינוך, ושמינהלים אלה יהיו אלה שיחליטו לגבי מבנה הלימודים בחטיבות הביניים. אלא המינהלים לא הוקמו מעולם, והחטיבות עדיין עומדות וקיימות.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות