אופן ספייס

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
HUBBLE SPACE TELESCOPE
צילום: VIA BLOOMBERG NEWS
טלי חרותי סובר
טלי חרותי-סובר
טלי חרותי סובר
טלי חרותי-סובר

אווירת נכאים שררה בסוכנות החלל האמריקאית נאס"א בשנת 2009. הנשיא ברק אובמה ביטל את התוכנית להגיע למאדים, ונראה היה שימי הזוהר והחדשנות של ספינת הדגל האמריקאית שכבשה את החלל הגיעו לסיומם. המצב העגום חייב צעדים לא קונוונציונליים.

"בנאס"א פעלו במשך שנים בשיטה שנחשבה חדשנית בשנות ה־80 של המאה הקודמת – שיתופי פעולה עם ארגונים", אומרת ד"ר הילה ליפשיץ־אסף, חברת סגל בפקולטה לניהול באוניברסיטת ניו יורק וחוקרת במרכז ברקמן באוניברסיטת הרווארד. "באותה תקופה ארגונים רבים שאלו את עצמם איך לחדש ואיך להביא חשיבה אחרת שלא נמצאת במעבדות הארגון. התשובה היתה ליצור שיתופי פעולה עם ארגונים אחרים. השיטה הזו היתה נפוצה ונכונה לזמנה, אלא שבשנת 2009 גילתה נאס"א שזה כבר לא מספיק. הבעיות האסטרטגיות הלכו ונערמו – ולא היה להן פתרון".

ואז הגיע מנהל בעל מעוף בשם ג'פרי דיוויס והציע את השלב הבא: למה להיפתח רק לארגונים, כשאפשר ללכת עוד צעד קדימה ולהזמין אנשים מכל העולם לסייע לנאס"א? דיוויס, ראש חטיבת מדעי החיים בארגון, הקפיד לא לתאר את התהליך כמהפכה, אלא כהרחבת הפעילות הקיימת, וקרא לה "חדשנות פתוחה". התהליך הלא מאיים הזה זכה לאישור וגם לתקציב קטן. בארגון שבו כל פרויקט מתוקצב בכ־5־10 מיליון דולר, כמה מאות אלפי דולרים לא איימו על אף אחד. השיח הציבורי באותה תקופה העניק רוח גבית למהלך ועודד שילוב של מוחות רבים מרחבי העולם לפתרון בעיות, בעיקר טכנולוגיות.

פרסומת לשרתי יבמ מבוססי מערכת ההפעלה הפתוחה לינוקס במנהטןצילום: via Bloomberg News

דיוויס החל לבדוק היכן מתקיימים תהליכי חדשנות פתוחה והבין שיש ארבע זירות וירטואליות רשמיות שבהן ניתן לפרסם קול קורא שפרס כספי של 10,000־30,000 דולר בצדו לפתרון בעיות אסטרטגיות שלא נמצא להן עדיין פתרון. בכל אחת מהזירות האלה נמצאים 200־400 אלף איש שמחכים לאותם קולות קוראים כדי לנסות לפתור בעיות.

התוצאה היתה מהירה ומעניינת: תוך 3־5 חודשים, זכו ארבע מתוך 14 הבעיות זכו לפתרון חלקי או מלא, כשבאחת מהן – איך לחזות סערות שמש בחלל – הושגה פריצת דרך מדעית ממש. את הפתרון הגה ברוס קרייגן, מהנדס רדיו מעיירה קטנה בניו המפשייר, שפרש מחברת הטלפוניה AT&T ובנה מודל ניבוי שמצליח לחזות 75%־80% מהסערות, לעומת 50% הצלחות קודם. "הוא היה פנסיונר עם זמן פנוי וגישה שונה לחלוטין, שבתוך חודשיים פתר בעיה שטובי המוחות לא הצליחו לפתור לפניו, וכל זה עבור 20 אלף דולר", אומרת ליפשיץ־אסף.

תופעת הקוד הפתוח, שהחלה לצבור תאוצה בסוף שנות ה־90, יצרה את הגל שנקרא "חדשנות פתוחה" ואת אחד המפצים הגדולים בתרבות הניהולית של ארגונים. עם זאת, ההצלחה של המהלך הזה בנאס"א עוררה מחלוקת עזהחדשנות

ד"ר הילה ליפשיץ-אסף

בין אלה שאמרו שהחדשנות הפתוחה צריכה להחליף את עובדי הפיתוח בארגון 
לאלה שהתנגדו בנחרצות למהלך. "הסיטואציה של נאס"א מבהירה היטב איך מתמודדים ארגונים שמרניים יחסית עם המפץ הגדול של העשור האחרון. לכאורה – פתרנו לא מעט בעיות בעזרת שילוב של בני כל הגילים ובני כל הלאומים במערך החדשנות של חברות. מעשית נוצרה בעיה ניהולית פנימית – איך מנהלים עובדים שמרגישים מאוימים?"

לדברי ליפשיץ־אסף תופעת הקוד הפתוח קרתה מפני שהמהפכה הדיגיטלית אפשרה לייצר מוצרים ושירותים בצורה שחוצה את גבולות הארגון. "אם בעבר כדי ליצור תוכנה היה צריך לעבוד ביבמ או במיקרוסופט, הרי שבסוף שנות ה־90 בעמק הסיליקון היו אנשים שלא אהבו את העובדה שהלקוח מקבל מוצר מוגמר שאין לו השפעה עליו והוא גם עולה המון כסף. הם רצו להפוך את המשתמשים לחלק מתהליך הייצור. לדעתם של אותם חדשנים ידע הוא אוניברסלי ושייך לכולנו. הוא צריך להיאסף על ידי הציבור ולהיות זמין לשימוש הציבור ללא תמורה", היא אומרת.

אחד האנשים שהגדירו את המפץ החדש היה אריק ריימונד, שכתב את הספר המכונן "הקתדרה והבזאר" בשנת 1997 והראה כי המודלים שעליהם בנוי עולם הצריכה הטכנולוגי משתנים. הוא התבסס על שינוי שכבר התחולל בשטח: לינוס טורבלדס פיתח את ליבת תוכנת ההפעלה החינמית לינוקס, שצברה תאוצה בתחילת שנות ה־90 כשהוא מסתמך על חזונו של ריצ'רד סטולמן, מתכנת ידוע שתבע את המושג תוכנה חופשית וייסד את התנועה שהפכה את התוכנה החופשית לחלק מתנועה עולמית שממנה צמחה לינוקס.

סטולמן וחבריו לאג'נדה ביססו כמה עקרונות ששטפו את העולם הטכנולוגי וקבעו כי חברות סגורות ומרוויחות שייכות לעולם הישן. בעולם החדש תוכנות צריכות להיות חינמיות, זמינות לשימוש כל מי שחפץ בהן, וכל מי שרוצה להשתתף בפיתוח – מוזמן. ההנחה היתה שכיוון שזהו פיתוח משותף של אלפי מוחות גם התוצר יהיה טוב לפחות כמו זה שמייצרות החברות, אם לא יותר. "קהילות קטנות של קוד פתוח החלו לפעול על פי העקרונות של המייסדים. לאט לאט ובאופן טבעי החלו להופיע וריאציות שיצרו הבניה של התחום", אומרת ליפשיץ־אסף. "כך למשל הוקמו זירות שבהן ניתן למצוא את אתגרי הקוד הפתוח, ובחלק מהמקרים גם ניתן תשלום, כך שלא הכל היה חינמי וחופשי. במקביל נוצרו משטרים משפטיים חדשים שעוסקים בשמירת הקניין הרוחני. ויקיפדיה היא דוגמה מצוינת לחדשנות פתוחה שנוצרה מהקוד הפתוח מכיוון שהיא חינמית ופתוחה לכל".

למרות התפשטות המודל, מרבית החברות עדיין מתקשות לאמץ אותו. "יש חברות שקפאו אל מול המפץ החדש, כמו מיקרוסופט", אומרת ליפשיץ־אסף. "לעתים, כמו בחברות התרופות, גם הרגולציה לא מאפשרת לחדשנות הפתוחה להיכנס. אימוץ המודל קורה מהר יותר במקומות שבהם יש נכונות לשינוי, וגם אז נשאלת השאלה אילו תחומים לפתוח ומהן הגבולות. אנשים לא אוהבים שינויים, בוודאי לא כאלה שמאיימים על מקום העבודה או על המומחיות שלהם, ולכן לא מעט מנהלים דוחים את הכנסת המודל הזה לארגון גם אם הוא מוכיח את עצמו. מצד אחד יש פוטנציאל עצום בהרחבת הקדמה הטכנולוגית והמדעית, מצד אחר יש לה מחיר גבוה. המודל דורש מהמקצוענים לשנות את אופן החשיבה, וזה לא קל או פשוט". 

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker