500 עשירי ישראל שווים 326 מיליארד דולר - ומפוררים את המדינה

ישראל היא בית חרושת למיליארדרים וקרובה להיות המדינה הראשונה בעולם במספר המיליארדרים לנפש. מתי נבין כי ריכוז עושר כה קיצוני מסוכן לדמוקרטיה?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פותח עשירי ישראל
איתן אבריאל
איתן אבריאל

"יכולה להיות לנו דמוקרטיה או יכול להיות לנו ריכוז של כוח כלכלי רב בידי מעטים – אבל אנחנו לא יכולים לקבל את שניהם" 
(לואיס ברנדייס, שופט בית המשפט העליון האמריקאי)

את המספרים שנציג בעמודים הבאים על מה שקרה לעושרם של המיליארדרים והמולטי־מיליונרים הישראלים בשנה האחרונה, כדאי לקרוא בישיבה. אולי גם להכין מראש כוס של מים קרים. משתי סיבות: ראשית, כי המספרים הם לא מהעולם הזה. מעולם לא היתה למיליארדרים שנה כה משוגעת, ולא היתה שנה בה נוצרו כל כך הרבה מיליונרים חדשים; שנית, אלה מספרים שלאורך זמן עשויים לשנות את אופייה של מדינת ישראל, ולא דווקא לטובה, על פי אמרתו הידועה של שופט בית המשפט העליון האמריקאי, שבה פתחנו.

נתחיל עם התמונה העולמית. בעולם שמחוץ לישראל, כלי התקשורת שעורך מזה עשרות שנים את רשימת המיליארדרים ומחשב את הונם הוא המגזין האמריקאי "פורבס", והנה מה שהוא כתב לפני שבועות בודדים עם פרסום רשימת העשירים ביותר ל־2021: "זו היתה שנה שונה מכל שנה אחרת, ואנחנו לא מדברים על המגפה. היו הנפקות מהירות, היו מטבעות קריפטו שזינקו, והיו מניות שנסקו לשמיים. מספר המיליארדרים בשנה ה־35 של הרשימה התפוצץ לשיא של 2,755, שהם 660 יותר מהשנה שעברה. מתוכם, 493 חדשים ברשימה – מיליארדר חדש כל 17 שעות – כולל 210 מסין ומהונג קונג. עוד 250 נוספים הם מיליארדרים שיצאו מהדירוג בעבר, ועתה שואגים בדרכם בחזרה אליו. שיעור מדהים של 86% מהמיליארדרים עשירים יותר ממה שהיו לפני שנה. יחד, המיליארדרים הללו שווים 13.1 טריליון דולר – לעומת 8 טריליון דולר ב־2020".

"טריליון" ו"מיליארד" הם מספרים שלרוב הישראלים קשה לדמיין או לעכל, בעיקר כשהם יושבים בחשבון הבנק. לכן, הנה פרספקטיבה נגישה יותר לנתונים הללו: בעולם, העושר של המיליארדרים עלה השנה, תוך 12 חודשים, בכ־60% – או כמעט בשני שליש. מספר המיליארדרים זינק ב־30%. בארצות הברית, 400 האנשים העשירים ביותר (יש לאמריקאים 724 מיליארדרים) מחזיקים בכ־18% מהעושר הכולל, וזו עלייה של 100% ביחס ל־2010. כל זה קרה בשנה של מגפת הקורונה, הפנדמיה החמורה ב־100 השנים האחרונות, שנה שבה הכלכלות התכווצו, אנשים פוטרו, החובות תפחו והעניים ובני מעמד הביניים נפגעו קשות. מעולם לא זינק ההון של העשירים כה מהר במונחים של דולרים אמיתיים, גם לא ב־2009, לאחר המשבר הפיננסי של 2008.

ברוכים הבאים למועדון

בישראל התמונה היתה דומה, בתוספת של הסיפור הישראלי שעליו כולם שמעו ורבים מתקנאים בו: הגאות של ההייטק ושל הסטארטאפים, שנהפכו השנה ל"חדי קרן": חברות טכנולוגיה פרטיות שהשווי שלהן הוא לפחות מיליארד דולר, ולעתים הרבה יותר. בהתאם לשווי החברות, רבים מהיזמים של החברות הללו נהפכו למולטי־מיליונרים חדשים – אנשים עם הון של לפחות 100 מיליון דולר. כך, 500 האנשים העשירים ביותר בישראל על פי הרשימה שאותה אנחנו עורכים מזה 19 שנים, היו שווים באפריל השנה לא פחות מ־326 מיליארד דולר, עלייה של כ־32% ביחס להונם באותו מועד ב־2020, רגע שבו השווקים היו בשפל בשל תחילתה של מגפת הקורונה. זו עלייה קטנה מזו של המיליארדרים ברשימה של "פורבס", אך זהו עדיין זינוק היסטורי בהונם של עשירי ישראל – שהוכפל בתוך ארבע שנים בלבד, לאחר שב־2017 הוא הסתכם בכ־168 מיליארד דולר.

הדבר המדהים ביותר שהתרחש השנה ברשימת העשירים הישראלית הוא באגף המיליארדרים, האנשים עם הון של מיליארד דולר ויותר: מספרם זינק לכ־170 איש (כולל משפחות, כשאין בידינו נתונים כדי להפריד בין הונם של בני המשפחה), לעומת 121 לפני שנה ו־47 לפני עשר שנים. סך ההון המצרפי שלהם באפריל היה כ־248 מיליארד דולר, שהם כ־76% מההון של 500 העשירים, ובמילים אחרות: מספר המיליארדרים עלה בשיעור ניכר, והונם ביחס למולטי־מיליונרים מהמניין זינק גם הוא.

500 האנשים העשירים ביותר בישראל שווים לא פחות מ–326 מיליארד דולר, עלייה של כ-32% ביחס להונם ב–2020. זהו זינוק היסטורי בהונם של עשירי ישראל ־ שהוכפל בתוך ארבע שנים בלבד

הסיבה לזינוק, כמו אצל המיליארדרים והמולטי־מיליונרים ממדינות אחרות, כבר מוכרת לקוראי מגזין זה: העליות החדות שנרשמו השנה בשוקי המניות והנדל"ן, וגם השערוך של הסטארטאפים וחברות הטכנולוגיה שבהם ישראל מבורכת. למעשה, אם משווים את מספר המיליארדרים בישראל למספר המיליארדרים במדינות אחרות, במבחן של מספר מיליארדרים לנפש (על ידי חלוקה לגודל האוכלוסייה, כלומר כמה מיליארדים ישנם לכל מיליון תושבים), ישראל עולה למקום הראשון בעולם. בדיוק: במדד של מספר המיליארדרים לכל מיליון תושבים, ישראל היא מספר אחת – לפני ארצות הברית, גרמניה ואפילו שווייץ, אבל תוך התעלמות ממדינות בגודל של עיר בינונית, כמו מונקו, סן מרינו, לוקסמבורג, סן מרינו והאי הבריטי גרנזי. רק הונג־קונג, עם 71 מיליארדרים עבור מדינה של 7.5 מיליון נפשות, מסכנת את מעמדנו, אבל יש שקובעים שהונג קונג היא כיום חלק מסין, והפיצול בינה לבין מדינת האם אינו משקף את המציאות הכלכלית.

צריך להבהיר: הרשימה של מגזין TheMarker שונה מזו של פורבס בשיוך של אנשים לישראל מול מדינות אחרות. אנחנו סופרים את כל מי שמחזיק באזרחות ישראלית ויש לו פעילות מקומית, בעוד שפורבס משייכת חלק מהטייקונים הבינלאומיים הללו למדינות אחרות. אצל פורבס, למשל, פטריק דרהי (הבעלים של חברת הכבלים HOT) הוא צרפתי; רומן אברמוביץ (בעלי מועדון הכדורגל צ'לסי) רוסי; עידן עופר (כימיקלים לישראל ובתי הזיקוק) בריטי; ואילו חיים סבן וארנון מילצ'ן אמריקאים. אצלנו, כל אלה הם ישראלים, וחברים במועדון 500 העשירים. אבל אנא לא לדאוג: גם אם מבצעים חתך שמרני יותר של רשימת המיליארדרים, ומנפים ממנה את מי שמרכז חייו אינו תמיד כאן, עדיין ישנם מספיק מיליארדרים "כחול־לבן" כדי להשאיר את ישראל במקום גבוה מאוד במדד המיליארדרים למיליון תושבים. אין ספק: ישראל נהפכה בשנים האחרונות, ועוד יותר בשנה האחרונה, למפעל משומן ליצירת מיליארדרים ומולטי־מיליונרים.

את העובדה הזו קל לזהות במיוחד בענף ההייטק, מאחר שבשנה האחרונה בוצע מספר עצום של הנפקות של חברות הייטק ישראליות, מיזוגים עם חברות SPAC וגיוסי הון לסטארטאפים בשוויים של מיליארדי דולרים. בדקנו את הונם של היזמים בכל אחת מהעסקות הללו, וחילצנו רשימה של מולטי־מיליונרים טכנולוגיים חדשים, שאותם הגדרנו כבעלי הון של 100 מיליון דולר ומעלה. לתדהמתנו, מצאנו יותר מ־60 אנשים כאלה, רבים מהם שמות חדשים שאינם מוכרים לציבור, וחלקם – אם יש להם לפחות 170 מיליון דולר, הסכום שהוא סף הכניסה החדש למועדון – ראויים להיכנס הישר לרשימת 500 העשירים שלנו. אפילו מצאנו בעסקות הללו שני מיליארדרים חדשים, אחד מהם דמות שרק מעטים שמעו עליה ואפילו לא ניתן למצוא תמונה שלו בגוגל: שלום מקנזי, מבעלי המניות הבולטים בחברת ההימורים בספורט האמריקאית DraftKings, שנסחרת בוול סטריט לפי שווי של כ־20 מיליארד דולר.

מקלט מס שאין כמוהו בעולם

לכאורה, מספר כה גדול של מיליארדרים ומולטי־מיליונרים חדשים הוא בבחינת חדשות טובות לישראל. רוב העשירים החדשים בנו את הונם בעצמם, ולא זכו בו כתוצאה מהשבחה פסיבית של ירושות. בנוסף, חלק גדול מהכסף החדש הגיע מחו"ל, באמצעות הבורסות שמעבר לים וכספי חיסכון של זרים בקרנות פנסיה וקרנות הון סיכון. את המספרים הללו ניתן לראות גם בנתונים על היקף ההשקעות הזרות (,FDI Foreign Direct Investment) שזרמו לישראל ב־2020, והגיעו לשיא של 25 מיליארד דולר, קצב שלא הואט ברבעון הראשון של 2021. אף שחלק משמעותי מהכספים הללו יושב עתה בתיקי השקעות בניהול בנקים זרים, חלק גדול ממנו זורם לכלכלה הישראלית.

אלא שבהתאם לציטוט של ברנדייס, מדינה שהיא גן עדן עבור עשרות מיליארדרים ומאות מולטי־מיליונרים, בעוד שמעמד הביניים שלה נאלץ להתמודד עם יוקר מחיה ומחירי דיור מהגבוהים בעולם אם לא הגבוהים ביותר, אינה יכולה להימנע מהיווצרות סדקים פוליטיים וחברתיים. בפוליטיקה, כפי שאפשר ללמוד בימים אלה מהעדויות במשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בעלי הון משפיעים על פוליטיקאים ופקידי ממשלה בכירים על בסיס קבוע, תוך הטיה של החלטות רגולטוריות לטובתם, על חשבון הקופה והאינטרס הציבורי.

תל אביב. הציבור אינו נהנה ממלוא הפוטנציאל של הכלכלה (להולכי הרגל אין קשר לכתבה)צילום: מגד גוזני

במקביל, בצד החברתי, ההיסטוריה האנושית מלמדת שכשנוצרים יותר מדי אוליגרכים – מילה יוונית שהיא חיבור של המילים "בודדים" ו"שולט" – הציבור אינו נהנה ממלוא הפוטנציאל של הכלכלה. במילים פשוטות יותר, יצירת מעמד גדל והולך של מיליארדרים ומיליונרים מעמיקה את אי השוויון, פוגעת בדמוקרטיה וביכולת של פוליטיקאים לפעול למען הציבור, ויוצרת תסכול וניכור בין העשירים לבין מעמד הביניים. האם, בדומה למדינות העולם השלישי וחלקים של ארצות הברית, ישראל בדרכה להיות מדינה בעלת שכונות של עשירים המוקפות בחומות ושומרים, שבהן הם חיים בינם לבין עצמם עם בתי ספר ושירותי קהילה פרטיים – בעוד שאר האזרחים נאלצים להסתדר עם המערכת הציבורית הישראלית המידרדרת במהירות? הרי ללא מדיניות ופעילות ממשלתית למניעת תסריט כזה, כך יקרה.

ג'ו ביידן נשיא ארצות הברית. מתחיל להבין את הסכנהצילום: KEVIN LAMARQUE/רויטרס

בחלק מהמדינות שמעבר לים, ובאופן מפתיע, גם בארצות הברית שלאחר בחירתו של ג'ו ביידן, מתחילים להבין את הסכנה שבריכוז העושר בידי מעטים, ומנסחים דרכים לצמצם את הפערים הללו. למשל באמצעות מיסוי

בחלק מהמדינות שמעבר לים, ובאופן מפתיע, גם בארצות הברית שלאחר בחירתו של הנשיא הדמוקרטי ג'ו ביידן, מתחילים להבין את הסכנה הזו – ומעלים לקדמת השיח הציבורי תוכניות שבאמצעותן ניתן לצמצם את הפערים הללו. דרך אחת היא מיסוי: ביידן מתכנן רפורמות להעלאת מס החברות (וממשל ביידן פועל להטלת מס חברות גלובלי שימנע מתאגידים לברוח למדינות אחרות); רפורמות להעלאת המס לבעלי הכנסות גבוהות של יותר מ־400 אלף דולר בשנה; וגם השקעה של מיליארדי דולרים לשנה במנגנון הגבייה של מס הכנסה – כדי למנוע מהעשירים להעלים מסים, כפי שהם עושים כיום.

הצעה מקבילה של הסנטורית הדמוקרטית אליזבת וורן, למשל, מכוונת היישר לחשבונות הבנק של העשירים, באמצעות הגדלת התקציב השנתי של פקחי מס הכנסה מ־12 מיליארד דולר כיום ל־32 מיליארד דולר, דרישה מהבנקים לדווח נתונים ישירות לרשויות, והגדלת קנסות ועונשים כבדים במיוחד למעלימי מס שמרוויחים יותר מ־2 מיליון דולר. על פי מחקרים שנערכו עבורה, וורן קובעת שממשלת ארצות הברית תוכל לגבות מה־1% העשירים ביותר מס נוסף של 1.75 טריליון דולר על פני עשר שנים. נכון לרגע זה, לא ידוע אילו חוקים ואילו סעיפים בחוקים יאושרו בסופו של דבר על ידי בתי הנבחרים, אבל המגמה ברורה: המסים יעלו והפיקוח על העשירים יגבר, כמו גם גביית המס מהם. השאלה היא רק בכמה.

ראש הממשלה המיועד נפתלי בנטצילום: אוהד צויגנברג

הפוליטיקאים בישראל טרם הפנימו שהרוח העולמית החליפה כיוון. הם עדיין שבויים בתיאוריות ניאו–ליברליות על פי המודל המיושן של רונלד רייגן, כפי שהציעו נפתלי בנט ואיילת שקד ב"תוכנית סינגפור"

ישראל, לעומת זאת, היא גן עדן לעשירים – ואצלנו אין על כך שום דיון ציבורי משמעותי. בישראל אין מס ירושה, שדווקא קיים ב־24 מתוך 35 המדינות החברות ב־OECD, כולל בארצות הברית, ועל פי דו"ח חדש של הארגון, ראוי להעמיק אותו. אצלנו, העשירים מבצעים תכנוני מס מקומיים ובינלאומיים שמורידים את שיעורי המס שלהם באופן דרמטי, ויהודים שמגיעים מחו"ל, כמו גם תושבים חוזרים, נהנים מ"חוק מילצ'ן", המעניק להם פטור ממס ומדיווח על רווחיהם שמעבר לים – מקלט מס פנטסטי, ליהודים בלבד, שאין כמותו בכל העולם. ואם בחו"ל החל שיח לחשיבה מחדש על אכיפת חוקי ההגבלים העסקיים, בישראל, לאחר הקדנציה של היו"ר מיכל הלפרין, רשות התחרות היא חלשה מאי פעם – ולמעשה לא קיימת.

למה? חלק מהתשובה היא שאנחנו עסוקים במשברים המקומיים שלנו שלא נגמרים – מגפת הקורונה, המשבר הפוליטי, המלחמות בעזה – מכדי לעסוק בענייני כלכלה וחברה. חלק אחר הוא כי הפוליטיקאים בישראל טרם הפנימו שהרוח העולמית החליפה כיוון, והם עדיין שבויים בתיאוריות ניאו־ליברליות על פי המודל המיושן של רונלד רייגן, כפי שהציעו נפתלי בנט ואיילת שקד ב"תוכנית סינגפור". ייתכן גם שהציבור בישראל עדיין לא הפנים עד כמה העשירים התעשרו עוד יותר, ואיך העושר הזה המרוכז בידי מעטים ישפיע על המדינה. המספרים שאנחנו מפרסמים כאן, של העשירים שבעשירי ישראל, אולי יפקחו את עיניו. 

דירוג 500 האנשים העשירים בישראל 2021 (כולל בני משפחה)
Qעלייה
Qירידה
חדש ברשימה

מעריכי שווי: איתמר כהן, רועי זילברשטין,  אורון לוי, יעל בלקין, ירדן בן גל הירשהורן. צוות הייטק: עמרי זרחוביץ', רותי לוי, אמיתי זיו, שגיא כהן 

כך הערכנו את 500 עשירי ישראל 2021

ברשימת 500 האנשים העשירים בישראל של מגזין TheMarker לשנת 2021 מופיעים הישראלים בעלי השווי הנכסי הנקי הגבוה ביותר, ככל הידוע למערכת. השווי מחושב על פי סך הנכסים של אדם, משפחה או קבוצת אנשים, על פי מיטב המידע ושיקול הדעת העיתונאי. הנכסים שנבדקו כוללים אחזקות בחברות (ציבוריות ופרטיות) ובעסקים שונים, בניירות ערך, בנדל"ן ובמזומנים (תיקי ניירות ערך ופקדונות). במקרה של פעילות עסקית משמעותית בחו"ל, נעזרנו בהערכות שווי כפי שפורסמו באמצעי התקשורת הכלכליים המובילים בעולם, לרבות מגזין "פורבס" ואתר "בלומברג". בקרב מתעשרי הייטק שקובצו לדבוקה אחת בשל היעדר ידע על חלוקת המניות ביניהם, אם חלפו חמש שנים ממימוש האקזיט, ולא ידועה חלוקת הכסף בין המייסדים - פיצלנו את הונם שווה בשווה. 

בשנה שעברה, בשל משבר הקורונה, דחינו את הפרסום לחודש יולי, והשנה חזרנו לפרסמו ביוני כבעבר. השווי הנכסי המתפרסם השנה מיוחס, ע"פ עקרון Mark to Market, לתאריך 1 באפריל 2021, ומחושב, כשצריך, על פי שער דולר של 3.3 שקלים. במקרים בהם שערכנו תיקי ניירות ערך נזילים, בהתאם לבדיקה בקרב מנהלי בנקאות פרטית המתמחים בבעלי הון, שערכנו את המזומנים על פי תיק תיאורטי שמורכב ברובו ממניות בארצות הברית ומיעוטו מנדל"ן. 

לצורך הרכבת הרשימה הסתייענו במקורות המידע הבאים: מידע ציבורי גלוי, אתר TheMarker Finance, ארכיונים, אתר הבורסה, מערכת בלומברג, אתר BDi Coface, רשם החברות, משרדי יח"צ ושיחות עם מקורות, דוברים ומקורבים למדורגים. אנשים שמתגוררים גם בחו"ל וגם בישראל הוכנסו לרשימה אם הם בעלי אזרחות ישראלית ואם יש להם פעילות בארץ. כשלא היה בידינו מידע מהימן די הצורך להערכת העושר של אדם מסוים, ויתרנו על הכללתו ברשימתנו. מניסיון העבר אנו מעריכים כי ישנם בעלי הון נוספים שהיו ראויים להיות ברשימה, אך אין אנו יודעים עליהם או אין אנו יכולים לשערך את הונם. מנגד, ייתכן שישנם בעלי הון ברשימה שלא היו צריכים להיות בה השנה, בשל חובות לא ידועים מול הנכסים הרשומים, חלוקה תוך משפחתית, גירושים, הפסדים והוצאות שלא ידענו עליהם ולא שוקללו. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker