לדף הבית של TheMarker
המשפיעים 100 / 66

אמין אלג'מל, פתאן אלזינאתי, שירין נאטור חאפי

יו"ר הועד המנהל של "אזרחים בונים קהילה" ומנהל בית ספר אלראשדיה; מנהלת המרכז הערבי-יהודי שיקגו; מנהלת בי"ס אורט למדעים ולהנדסה
גילי מלניצקי
שתפו בוואטצאפשתפו בוואטצאפ

לוד נמצאת ערב מהפכה. כך טוענים בכירים ברשות להתחדשות עירונית ובמשרדי הממשלה, בראשם משרד הבינוי והשיכון, האמונים על קידום תוכניות להתחדשות עירונית בהיקפי ענק בשכונות המוזנחות והקשות, לצד פיתוח אינטנסיבי של שכונות חדשות בעיר, תחת הסכם הגג שנחתם ב־2017. נראה שרק מי שאינו מתגורר בעיר, יכול להשתמש במונחים גרנדיוזיים וחד־משמעיים כמו "מהפכה", כדי לתאר את החיים בה. אשר לתושבים, הם דווקא יותר חוששים מ"הפיכה", ולא משנה באיזה צד של הקונפליקט הערבי־יהודי הם נמצאים. הם יודעים טוב יותר מכולם שאותה מהפכה בערך הנכסים שאולי תתחולל בעיר, לא תהיה הדבר שיבנה ויעצב מחדש את עתידה של לוד, ושיש בעיר הזו חומות כבדות שגם השופלים הכבדים של מיזמי ה"פינוי בינוי" יתקשו למוטט. גם האדריכלים והמהנדסים המחוכמים ביותר מתקשים לבנות בלוד את השבילים והגשרים שבאמת נחוצים בה כדי לחבר בין קהילות שסועות.

תושבי לוד עדיין מתאוששים מהשבר שחוללו הפרעות האזרחיות והאלימות שהתפרצו וגאו עם מבצע שומר החומות במאי האחרון. הם, שחוו את הפחד ברחובות השנה, יודעים כי האתגר האמיתי הוא לחולל שינוי לא רק בבינוי הפיזי ובתיקון שנים של הזנחה, אלא גם בחיזוק הקהילה המקומית. בתוכם פועלת מנהיגות מקומית שמתאמצת להאמין בקיום המשותף של ערבים ויהודים, גם אם הם גדלו בעוני ומצוקה.

מוקדם לומר אם המהפכה החברתית הזו תושלם, או מה יהיו ממדיה. קשה להבחין בה, אך ברור כי היא כבר החלה. מנהיגים מקומיים ועובדים קהילתיים חוצבים כבר שנים בסלעי הבזלת העירוניים של העיר שמאיימים להתמוטט ברעש גדול. הם עושים עבודת שטח עמוקה וקשה בשכר נמוך, כדי להבטיח יצירת חיבורים ואוכלוסייה מקומית חזקה, שלא תידחק החוצה לטובת אוכלוסייה יהודית חזקה שעשויה להגיע לעיר בעקבות הציפייה לעליית שווי הנכסים. הם נלחמים על הזכות היומיומית של התושבים הערבים ליהנות גם כן מגישה למשאבים ומזכויות שוות.

בשכונת רמת אשכול המעורבת, שעמדה במוקד האירועים האלימים במאי, נפגע מאוד האמון של חלק מהמשפחות בתהליכי ההתחדשות, ולגבי מידת הרווח הגלום בתהליכים אלה עבורן, כמי שנכסיהן אמורים להשתדרג. "השקט כיום בלוד מבוסס על נתק". אומר לנו תושב ערבי בשכונה. "המנהיגות היהודית והמנהיגות הערבית לא מדברות זו עם זו, והנתק הזה מחלחל גם למטה, לתושבים. האווירה מתוחה ובהיעדר אמון, אף אחד גם לא ממהר לחתום על הסכמים לפינוי בינוי – שנשענים קודם כל על אמון בהנהגה המקומית".

החשש הוא שההישגים מהשנים האחרונות יהפכו לזכרון עמום. "כל מה שקרה בעיר החזיר אותנו אחורה והגביר את החשדנות והחששות של התושבים, ויש גורמים שלילים משני הצדדים שמבקשים לנצל את זה ולהגביר את המתח", אומר אמין אלג'מל,  מנהל בית הספר היסודי אל ראשידיה בלוד ויו"ר הוועד המנהל של "אזרחים בונים קהילה".

"אין דו־קיום, יש רק קיום משותף. קיום בעייתי וקשה, אבל כזה שבו כל אחד מקבל את האחר", אמרה לפני כשש שנים ל־TheMarker פאתן אל־זינאתי, מתאמת חברה ערבית ומנהלת המתנ"ס הערבי־יהודי בשכונת רמת אשכול עיריית לוד, שפעילותה החברתית־קהילתית הנמרצת ומלאת הנשמה נחשפה לפני כעשור בסדרת התעודה "לוד בין ייאוש לתקווה". אל־זינאתי פועלת בזירה החברתית המורכבת של נווה אשכול כבר יותר מעשור, כדי להבטיח את איכות חייהם של תושבי השכונה הערביים ולבסס כבוד הדדי ושיח בסיסי בין ערבים ליהודים, גם בתקופות שפל ומשבר. בין השאר, היא הקימה את מועצת התושבים של העיר; עבדה בפורום הגישור בלוד; מנהלת פורום דיאלוג קהילתי רב־תרבותי במרכז הגישור ברמלה; פעילה בפורום הקהילתי לבנייה ושיקום העיר לוד; ומלווה יוזמות חברתיות רבות הקשורים לחברה הערבית בעיר. "היא שדה שלא מתייאשת, גם כשהמחיר הסביבתי־חברתי הוא כבד", מספרת קולגה יהודית העובדת באחת העמותות בעיר. "פאתן נלחמת כדי להביא איכות חיים סבירה ובסיסית לתושבים הערבים בעיר, במסגרת מה שאתם קוראים לו 'התחדשות עירונית', ומנסה לרתום לתהליכים אלה גם את הציבור הכי חלש בעיר, שלא מאמין בממסד שבאמת יעשה משהו בשבילו, ולא רואה סיבה לעשות משהו עבורו".

ד"ר שירין נטור־חאפי היא דמות חינוכית בולטת נוספת בנוף העירוני. היא ילידת העיר, ומאז 2009 מנהלת את בית הספר התיכון של רשת אורט בלוד – התיכון הערבי הראשון בעיר למדעים והנדסה, שהיא אף נמנית עם מייסדיו. בתחילת דרכה מנה בית הספר כ־100 תלמידים, וכיום לומדים בו כ־1,500, מרביתם מוסלמים מרקע סוציו־אקונומי נמוך מאוד, שעבורם שאיפה לבגרות מלאה שכוללת גם השתתפות בתוכניות מצוינות ושיתופי פעולה עם מכון ויצמן, היו בעבר בגדר חלום רחוק.

העברית הרהוטה של נטור־חאפי, שלמדה ספרות עברית באוניברסיטת בר אילן ועבדה כמורה לספרות עברית באורט לוד היהודי, עלולה לתעתע. השנה אפילו היא לא מצאה מילים, כשנאלצה להתמודד עם מותה של אחת התלמידות שלה, נאדין עווד, שנהרגה יחד עם אביה מפגיעת רקטה במהלך מבצע שומר החומות. אחותה הגדולה של נאדין עובדת בבית הספר. בריאיון לתאגיד השידור "כאן" במאי, זמן קצר אחרי מותה של נאדין, היא אמרה בקול רועד וכואב: "נתנו לתלמידים בבית הספר תחושה שהם יכולים לשנות את העולם. ופתאום זה העולם שהשתנה להם. יש לי אחריות לעתיד הילדים, הרי לכולנו אין ארץ אחרת ואין לנו עיר אחרת".

בשיחה עם מגזין TheMarker, נטור־חאפי אומרת שהיא רואה עצמה אחראית לחזק את הנוער הערבי בלוד ולהפיח בו תקווה לשיתופי פעולה ועתיד טוב יותר, חרף השנה הקשה שהדגישה קולות קיצוניים בשיח המקומי, ולמרות האשליה שהשגרה חזרה. "השנה הזאת היתה תמרור אזהרה שמחייב אותנו להגביר את ההידברות ואת התקשורת בין יהודים לערבים, לצד חיזוק החברה הערבית בלוד", היא אומרת. "אסור לנו להתעלם ממה שהיה פה השנה, וחייבים להמשיך לפעול לייצר חיבורים, ולא להתעלם מאירועי מאי. תוכניות הלימוד לא יתעלמו מזה. זה טיפול מונע וחיסון להישנות של אירועים כאלה. אין לי ולמורים שלי  פריווילגיה להגיד 'אין לי כוח למורכבות של לוד, אי אפשר'. יש לי תלמידים ומורים שאני צריכה להיות חזקה בשבילם. יש בלוד אנרגיה מיוחדת, של ביחד ותנועה קדימה, שאותה צריך לטפח ולחזק. אף שהמנהיגים הפוליטיים לפעמים מעדיפים להיתקע בעבר, מאחור".

דמות בולטת נוספת בניסיון להבטיח לוד אחרת היא זו של מנהל  אלראשידיה אלג'מל, שגדל בשכונת הרכבת ומתגורר ברמת אשכול. מעבר לתפקידו המקצועי, אלג'מל פועל בארגון אזרחי שנועד לקדם השכלה גבוהה ותעסוקה איכותית בקרב צעירי לוד הפונים ללימודים אקדמיים, לצד עידוד התנדבויות ומעורבות קהילתית של הצעירים, כדי להתקדם ולהשפיע על פני החברה הישראלית. העמותה מגדירה בין יעדיה גם את קידום החיים המשותפים בעיר, והרחבת המעורבות החברתית של נשים, צעירות וסטודנטים בעיר. תחת קורת הגג של העמותה צמחו וטופחו יוזמות קהילתיות כמו מרכז "אומניה" של רנא עוואדה־מחארב שמעודד השתלבות של נשים ערביות בשוק התעסוקה ובהייטק בעיקר, או מיזמים למען מבוגרים עריריים בעיר בתקופת הקורונה.

"163 צעירים ערבים עוכבו לחקירה בעקבות האלימות והמהומות בעיר, וכנגד 40 מתוכם הוגשו כתבי אישום", אומר אלג'מל. "אף אחד אינו מבין 80 הצעירים שלנו, שהם סטודנטים שאנחנו מלווים באופן אישי וקבוצתי. הצעירים שלנו, הפעילים בעמותה, חילקו בזמן המהומות סלי מזון למשפחות ערביות שהיו במצוקה ובתיהם נפגעו, עשינו סדנאות בזום לילדים ומשפחות להפגת המתח ונתנו תמיכה רגשית לקהילה. צעירים שנמצאים במסגרות מפסיקים להיות חסרי מעש, מוכוונים ללימודים ולפעילות חברתית, ומקבלים תמיכה. כך הם גם לומדים להביע את ההתנגדות שלהם בצורה לגיטימית, תוך אזרחות נכונה. אלו המסגרות שהמדינה צריך להיות עניין לתמוך בהם".

אל־זינאתי, נטור־חאפי ואלג'מל נמדדים לא רק בהישגיהם ויוזמותיהם, אלא גם בצמתים ובמבחנים הרגישים של החברה הערבית בלוד, לכן לעתים קרובות הם משלמים מחיר אישי על מעורבותם, ובשל הניסיון לייצר נרטיב אחר לקהילה הערבית ולחיים המשותפים. אולם הנוכחות של מסגרות קהילתיות וחינוכיות יציבות חשובה לאין שיעור, וההשפעה שלהן על התלקחות מהירה או דעיכה זריזה – היא רבה.

השפעה זו אף תתחזק לאור תהליכי ההתחדשות שצפויים להתרחש, וימים יגידו אם אכן יביאו עמם "התחדשות עירונית", כפי שמבטיחה הכותרת הרשמית, או דווקא התייהדות עירונית. התחזקותם של הגרעינים התורניים, שראשיהם משמשים ראשי הממסד המוניציפלי בעיר, וכניסתן של אוכלוסיות חזקות חדשות לעיר – יכולות להוות אתגר לשכונות הערביות.

ראש עיריית לוד, יאיר רביבו, קורא מעל כל במה להגברת המשילות בעיר, אף שעד היום משפחות ערביות רבות טוענות כי התסיסה הגיעה בכלל מבחוץ. בסוף יולי הוא התריע בכנס של שדולת ארץ ישראל, בשיחה עם הח"כים יואב קיש (הליכוד) ואורית סטרוק (האיחוד הלאומי), אמר כי 400 משפחות יהודיות עזבו את העיר בעקבות הפרעות. רביבו הזהיר כי "השד הלאומני יצא בגלוי בערים המעורבות" וטען כי "הפנו לנו את הגב... הזהות הפלסטינית גברה". מנגד, כשבוע קודם לכן, בדיון שהתקיים בכנסת בנושא אלימות משטרתית בהפגנות, אמר תושב העיר מאלכ חסונה שבנו נהרג במהומות האלימות כי "יאיר רביבו הוא הגורם להסתה בלוד, בלעדיו הכל היה שקט".

חשיבותם והשפעתם של אל־זינאתי, נטור־חאפי ואלג'מל, כמודלים חיוביים לחיקוי בקהילה – גדלה בשעה הזו ביתר שאת. הרי רק קהילה משכילה, שיודעת לייצר בתוכה מנהיגים חזקים ולחרות על דגלה ערכים של סובלנות, הידברות, למידה, הקשבה ושיתופי פעולה, היא קהילה שיש לה סיכוי להתמודד עם איומי ההסתה והג'נטריפיקציה, ולהבטיח שההתחדשות העירונית תחול בכל העיר ועבור כלל תושביה, ותייצר שיפור כלכלי גם לחברה הערבית המוסלמית. קהילה מפוררת, מוסתת, מפוזרת וללא השכלה, תהיה בסכנה חמורה יותר בסבב הלחימה הבא או תחת מהפכת ההתחדשות העירונית, אם זו תתבצע מעל לראשי התושבים – ולא איתם.

עוד בדירוג 100 המשפיעים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פיספסתם