לדף הבית של TheMarker
המשפיעים 100 / 60

ישי כהן, יעקב ריבלין, שרי רוט

עורך ומגיש באתר כיכר השבת; פרשן פוליטי בשבועון "בקהילה"; כתבת פוליטית ומבעלי אתר חרדים10
נתי טוקר
שתפו בוואטצאפשתפו בוואטצאפ

חייהם של המנהיגים החרדים היו עד לפני שני עשורים קלים מאוד, מאחר שהיתה להם שליטה כמעט מוחלטת בתודעה של קהל מאמיניהם. הביטאון המפלגתי, למשל "המודיע" או "יתד נאמן", היה העיתון היחיד שנכנס לבתי הקבוצה החרדית שמובלת על ידי המנהיג. הקבוצות המתירניות יותר הרשו לעצמן להכניס גם שבועון פרטי־מסחרי, כמו "משפחה" או "בקהילה". אבל גם השבועונים האלה, שאותם הרבנים מאוד לא אהבו, היו קונפורמיסטיים לחלוטין ואימצו את תפישת המציאות והעמדות של הממסד החרדי בכל נושא. המצב הזה יצר עיתונות חרדית כנועה מבחירה. לעיתונות החרדית יש יכולות ארטילריות ורוח קרב, אבל האש שלה תמיד מופנית כלפי חוץ, אל עבר האויב הערכי שמנסה להשמיד את קיומנו היהודי. בכך, עיתונות זו היא מרכיב מרכזי בגיבוש ושימור הנרטיב החרדי.

האינטרנט הפקיע מידי המנהיגים את השליטה. זה קרה שלב אחרי שלב, בקצב אטי. בתחילה היו אלה פורומים מחתרתיים שבהם משתמשים אנונימיים, חרדים תחת מסכה, היו מתכתבים ביניהם בקודים פנים־חרדיים, כולל שפע של רכילויות עסיסיות. זה המשיך בהקמת אתרי אינטרנט רשמיים כמו "כיכר השבת", שנהפכו אט אט ליותר ויותר פופולריים וקיבלו לגיטימיות. השלב הנוכחי באבולוציה של יחסי החרדים והאינטרנט מתגלם בזירת הרשתות החברתיות, בעיקר בביצה התקשורתית־פוליטית – רשת הטוויטר. שם, לעיתונאים החרדים יש יכולת להתבטא באופן ישיר, בלי מסננת של עורכים, שהם בכלל עסקנים מפלגתיים, ובלי ה"מבקר", הדמות הרוחנית שנוהגת לעבור על העיתונים המודפסים ולאשר כל פסיק וכל תו המופיע בהם.

הגעתה של טוויטר היתה שלב חשוב נוסף באבולוציה של כלי התקשורת החרדיים, והיא אפשרה לעיתונאים החרדים עצמאות מחשבתית שמעולם לא היתה להם. אם בעבר הם היו רגילים לפעול בצורה ליניארית, להעביר מסרים ולחנך את קהל הקוראים, כעת, לראשונה, הם מייצרים קשר ישיר ומקיימים דיאלוגים פוריים עם קבוצת התייחסות חדשה: עיתונאים ומשפיעני רשת שאינם חרדים – חילונים או דתיים. אף שהדיאלוג הזה מתנהל לעתים כשתהום פעורה בין הצדדים, עצם קיומו של השיח אולי מחדד לשני הצדדים את עמדותיהם האישיות, ולעתים משנה אותם. עצם קיומו של דיאלוג הופך את הצייצנים החרדים מחיילים שנתונים למרותם של מנהיגים, לבעלי עצמאות מחשבתית.

לתהליך הזה צריך לצרף גם את השבר בחברה החרדית אחרי מותם של המנהיגים הבולטים, למשל הרב אהרון יהודה ליב שטיינמן והרב עובדיה יוסף, ובעיקר את המחלוקות הפנים־חרדיות. כל זה יצר מצב חדש עבור העיתונאים החרדים: הם כבר לא מפחדים, או מפחדים קצת פחות.

מיהם המשפיענים החרדים ברשת? ישנה רשימה ארוכה של עיתונאים ועיתונאיות כאלה, שאת חלקם כנראה אינכם מכירים. הנה כמה מהבולטים בהם: הפרשן הפוליטי של "בקהילה" יעקב ריבלין; עורך "כיכר השבת" ישי כהן; עקיבא וייס מ"כאן"; איש התקשורת ישראל כהן; אפרת פינקל; העיתונאי אריה ארליך; שרי רוט; ועוד רבים אחרים. קשה לאמוד את מידת ההשפעה של כל אחד מהם בפני עצמו, אבל המאסה הקריטית של הנוכחות החרדית בטוויטר ורמת הפעילות שלהם היא חסרת תקדים. כל ח"כ חרדי וכל ראש עיר יודע שמישהו אורב לו בפינה, ושציוץ בטוויטר עלול להמיט עליו אסון תדמיתי.

ההשפעה של התקשורת החרדית באה לידי ביטוי באופן מובהק בשיח סביב האסון במירון, ובעיקר בנוגע למאבק להקמת ועדת חקירה ממלכתית. הח"כים החרדים, שהיו בקואליציה בממשלה הקודמת, התנגדו באופן תקיף להקמת הוועדה, כנראה מחשש מהממצאים שעלולים להתגלות בנוגע להתנהלות של פוליטיקאים חרדים בכירים. אבל בניגוד לקו שהובילו הפוליטיקאים החרדים, העיתונאים החרדים – אלה שהיו אמורים לצדד בעיוורון מוחלט למנהיגים – קמו על ח"כיהם. חלקם הפעילו לחץ בדרישה להקים ועדת חקירה, וזו הסיבה לכך שהקמת הוועדה, לאחר חילופי השלטון, לוותה בתמיכה גורפת מצד הקהילה החרדית.

הנזק ההיקפי שמייצרות הרשתות החברתיות, והרעלת האווירה הציבורית בשיח אלים וקיצוני, רלוונטיים גם לשיח החדש שמתפתח ברשת בין מובילי דעת קהל חרדים. יש לזה השלכות הרסניות, ולעתים העיתונאים החרדים דווקא גורמים להקצנת עמדות. למשל, העיתונאים החרדים ברשת היו אלה שהובילו את ההתנגדות לפשרות בנוגע להקצאת מקום לתפילה לקהילות הלא־אורתודוקסיות בכותל המערבי. אולם בעידן שבו מדינת ישראל זקוקה כל כך לשינוי פנים־חרדי כדי לבסס את עתידה הכלכלי, השינוי בזירות השיח החרדיות עשוי להיות גם הזדמנות.

עוד בדירוג 100 המשפיעים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פיספסתם