לדף הבית של TheMarker
המשפיעים 100 / 37

אברהים ראיסי, רג'פ טייפ ארדואן

נשיא אירן; נשיא טורקיה
צבי בראל
שתפו בוואטצאפשתפו בוואטצאפ

נשיא איראן החדש, אברהים ראיסי בן ה־61, הוא זה שיעמוד במרכז העימות בין ארצות הברית ושותפותיה להסכם הגרעין לבין איראן. השמרן הרדיקלי, שמקורב מאוד למשמרות המהפכה ולמנהיג העליון, עלי חמנאי, אינו מחזיק אמנם בסמכות העליונה לחתום על הסכם גרעין חדש או אפילו להחליט על המשך המו"מ – סמכות זאת היא בלעדית בידי חמנאי – אבל ראיסי הוא זה שאמון על תרגום הנחיותיו של חמנאי בשטח. צוות המו"מ שהוא ימנה יכתיב את רוח המו"מ ואת אופי ההתדיינות, ישקף בהצהרותיו ובהחלטותיו את הקונסנזוס המשטרי, ועל פיו אפשר יהיה להסיק אם פניה של איראן להסכם או לגרירת רגליים.

להבדיל מקודמו, חסן רוחאני, ראיסי לא צפוי להציב אתגר מול חמנאי, לבקר את משמרות המהפכה או לקדם את יחסיה של איראן עם ארצות הברית. כנשיא, מוטלת עליו האחריות המלאה לניהול השוטף של המדינה, והוא נדרש למצוא פתרונות יצירתיים למשבר הכלכלי העמוק, לבלום את התפשטות נגיף הקורונה, למוסס את התפתחות המחאה החברתית והכלכלית ולפתח את יחסיה של איראן עם מדינות זרות. כל זאת, כשהוא חסר השכלה או ניסיון כלכלי או מנהלי ברמה הלאומית.

ראיסי מכיר בצורך החיוני לחתום על הסכם גרעין ואף הצהיר כי הוא תומך בכל צעד דיפלומטי שעשוי להסיר את הסנקציות מעל איראן. הסרת הסנקציות היא תנאי הכרחי ליכולתה של איראן להיחלץ מן המשבר ולהצלחתו כנשיא. השאלה היא אם חמנאי ייתן לו מרחב פעולה וסמכויות מספיקות כדי להביא את המו"מ לשלב הסופי. ראיסי חותר לשפר את יחסיה של איראן עם מדינות המפרץ, ובמיוחד עם סעודיה. עליו לשמור על השפעתה ומאחזיה של איראן בעיראק, בסוריה ובלבנון, ומקביל לטפח את סיכוייו להחליף בבוא העת את חמנאי כמנהיג עליון מול מתחרים מבית.

בטורקיה, כבר מתכונן הנשיא בן ה־66, רג'פ טייפ ארדואן, לבחירות הכלליות שיתקיימו ב־2023. אחרי כ־18 שנות כהונה רצופה כראש ממשלה ואחר כך כנשיא, הוא שואף לפחות לעוד עשור של כהונה. אם מצב בריאותו יתיר לו ואם לא יתחוללו הפתעות בלתי צפויות, כמו עוד הפיכה, אין סיבה שלא יוכל להגשים את שאיפתו. בזירה הפוליטית של טורקיה אין לו כרגע מתחרים, והוא שולט באופן מלא בפרלמנט, בצבא, במערכת המשפט, במפלגה ובכלכלה. טורקיה, שהיתה על סף התרסקות כלכלית ב־2002, נהפכה תחת שלטונו של ארדואן לפלא כלכלי, עם צמיחה ממוצעת של יותר מ־7% לשנה, תעשייה אזרחית וצבאית מפותחת, ומעמד בינלאומי ואזורי בעל משקל רב. נכון שבשלוש השנים האחרונות שקעה המדינה במשבר כלכלי מטריד, הלירה הטורקית צנחה למעמקים חסרי תקדים, הקורונה משתוללת והחוב הלאומי זינק בהתאם, אבל זו עדיין מדינה איתנה.

תחת ארדואן גיוונה טורקיה את בעלות הברית שלה, ויצרה לעצמה חגורת תמיכה מרשימה. היא שותפה של עיראק ורוסיה, איראן ופקיסטן, היא נאבקת באזרחיה הכורדים וכבשה שטחים במחוזות הכורדים בסוריה, ובה בעת, השקיעה מיליארדים במחוז הכורדי בעיראק ורואה בו מעין שלוחה שלה. באיחוד האירופי נתפש ארדואן כמנהיג חסר מעצורים הפוגע אנושות בזכויות האדם, אבל בזכות הסכם הפליטים שחתם עם האיחוד הוא יכול השיג לעצמו מנוף השפעה מאיים. יחסיו עם נשיא ארצות הברית צוננים, אבל הבית הלבן מכיר בחשיבותה של טורקיה כחברה בנאט"ו וכמדינה שיכולה עכשיו לקשר בין וושינגטון לבין קאבול.

ארדואן חותר לשקם את יחסיו עם מצרים ועם ישראל אחרי שנות נתק מדיני ארוכות. לולא הבחירות התכופות בישראל, ייתכן שכבר היה שגריר טורקי בירושלים. נציגים טורקים ניסו למצוא ערוצים לממשלה החדשה, בינתיים ללא תוצאות מרשימות, בעיקר בשל התנגדותו של שר החוץ יאיר לפיד. אולם נוכח האלסטיות המדינית של ארדואן, לא מן הנמנע שדווקא ממשלת בנט היא זו שתגזור את הסרט באנקרה.

עוד בדירוג 100 המשפיעים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פיספסתם