לדף הבית של TheMarker
המשפיעים 100 / 12

הצעיר הערבי חסר המעש

טלי חרותי סובר
שתפו בוואטצאפשתפו בוואטצאפ

האלימות הקשה בחברה הערבית עלתה למודעות מקבלי ההחלטות כמו גם אחת הסיבות המרכזיות להתפתחותה: הצעירים חסרי המעש. "מי שאינו משולב בכל מסגרת: לימודים, הכשרה או עבודה, הוא טרף קל לארגוני פשיעה", אומרת ד"ר נסרין חדאד חאג' יחיא, ראשת התוכנית לחברה הערבית במכון הישראלי לדמוקרטיה ומי שחוקרת את הנושא יותר מעשור. על פי מחקר שערכה בחברה הערבית לאחרונה, הגדרה זו תקפה לכ־30% מתוך כרבע מיליון צעירים וצעירות בגילי 18־24. לשם השוואה, בחברה היהודית הנתון המקביל הוא כ־13% בלבד. כשליש מהצעירים חסרי המעש הערבים הם גברים, והבעיה קשה יותר בקרב מוסלמים. בעוד נשים חסרות מעש מסייעות בבית ההורים ומצופה מהן להקים מהר בית משלהן, הרי שמהצעירים שאינם עובדים או לומדים, מצופה לפרנס.

"זוהי תופעה קשה ומושתקת שלא טופלה ולא הצטמצמה עם השנים, ומשברים כלכליים כמו הקורונה משמשים כר פורה להתפתחותה המואצת", אומרת חדאד חאג' יחיא. "צעירים יהודים שירתו בצבא בזמן הקורונה, בזמן שצעירים ערבים בני 18־20 נותרו ללא רשת ביטחון כלכלית. גרוע מכך, גם בשגרה, צעיר ערבי שמגיע לרוב ממערכת חינוך חלשה נזרק ל'עולם האמיתי' מיד לאחר סיום התיכון. אין לו ניסיון חיים, רשתות חברתיות מפותחות, או נטוורקינג שמגיע משירות צבאי. האפשרויות שעומדות בפניו, בעיקר אם הוא מגיע ממשפחה לא משכילה, הן השתלבות בעבודת כפיים פיזית בשכר נמוך, ללא אופק, מאחר שהנגישות של צעירים ערבים להכשרה מקצועית איכותית היא קטנה. ארגוני הפשיעה גילו את הפוטנציאל, ומציעים לצעירים אפשרות קלה ומהירה לצבור כסף, מעמד, כוח, והכי חשוב – תחושת כבוד עצמי. חשוב להבין שאלימות לא נעצרת בגבולות גיאוגרפיים. מי שיודע לבקש דמי חסות בנצרת, יידע לבקש אותם גם בעפולה".

צילום: למ"ס

הפתרונות לתופעה דורשים תקצוב משמעותי עבור טווח ארוך וטווח קצר יותר. בטווח הארוך נדרשת השקעה משמעותית במערכת החינוך הערבית, כולל חינוך טכנולוגי ולימוד אינטנסיבי של השפה העברית שאיתה יוצאים לשוק העבודה. גם הרחבת חינוך משלים כמו חוגים או תנועות נוער היא חלק מהמאבק בחוסר מעש עתידי. במקביל יש להרחיב באופן משמעותי נגישות להכשרות מקצועיות איכותיות בחברה הערבית בכלל, ובקרב צעירים ערבים בפרט. השקעה בשירותי הרווחה תעזור באיתור מהיר של הצעירים חסרי המעש רגע לפני שהם מגויסים על ידי ארגוני הפשיעה, והסללתם הפרטנית לתחומי הכשרה ועבודה המאפשרים קיום בכבוד. במקביל לפעילות אינטנסיבית של המדינה, הדורשת תקצוב נאות לאורך שנים, נדרשת  גם רתימת מובילי דעה ומנהיגים בחברה הערבית בכלל, ובחברה המוסלמית בפרט. הרמת דגל אדום בתוך החברה הערבית, והסברה נגד התופעה, הן חלק בלתי נפרד מהפתרון.

עוד בדירוג 100 המשפיעים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פיספסתם