לדף הבית של TheMarker
המשפיעים 100 / 11

ג'ו ביידן

נשיא ארה"ב
איתן אבריאל ודפנה מאור
שתפו בוואטצאפשתפו בוואטצאפ

נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, יחד עם שרת האוצר שלו ג'נט ילן, מבצעים בחודשים האחרונים את הניסוי הגדול בעת החדשה במקרו־כלכלה: הם מדפיסים כסף ומוציאים תקציבים כאילו שאין להם שום מגבלה כספית. גם אם הם נזהרים מלקרוא לניסוי הזה בשמו, ביידן וממשלו מתנהלים כאילו אימצו תזה כלכלית חדשה ומדוברת שזכתה לשם Modern Monetary Theory, או בקיצור, MMT. זו תיאוריה שלפיה מדינה בעלת מטבע משלה יכולה ליצור כסף חדש ללא הגבלה, באמצעות מדיניות תקציבית, כל עוד הכלכלה אינה מגיעה לתעסוקה מלאה. הסיכון העיקרי של המדיניות זו, על פי התיאוריה, הוא התפתחותה של אינפלציה – ובמקרה כזה יש לרסן אותה באמצעות גביית מסים, שיורידו מחירים על ידי הגבלת אמצעי התשלום של המגזר הפרטי. MMT נתפשת כמסגרת כלכלית שאינה מקובלת על ידי רוב הכלכלנים המסורתיים, ורבים מהם תקפו אותה, אבל בפועל, ארצות הברית מוציאה כספים כאילו שמכונת הדפוס של הדולרים יכולה לפעול תמיד.

הנה: ביידן נכנס לתפקידו בבית הלבן בסוף ינואר השנה, ומאז הכריז על תוכניות לאומיות בתקציב של כמה טריליוני דולרים כל אחת – החל מהתקציב השנתי, דרך סיוע למשבר הקורונה ובתוכנית לתשתיות לאומיות, וכלה, בימים אלה ממש, בהכרזה על תוכנית של 3.5 טריליון דולר נוספים שיוקצו למאבק בהתחממות הגלובלית. התוכניות הללו הן רק צד אחד במדיניות האמריקאית – הצד הפיסקלי. בצד הנוסף נמצא הבנק המרכזי, הפדרל ריזרב, שמתחילת משבר הקורונה רוכש מדי חודש אגרות חוב בהיקף של 85 מיליארד דולר, פעילות שהקפיצה בתוך כשנה וחצי את המאזן של הבנק המרכזי מכ־4 טריליון דולר לכ־8.2 טריליון דולר, מספר שכמותו לא נרשם מעולם בספרי ההיסטוריה.

הניסוי הכלכלי האמריקאי הנועז הזה, כמו כמעט כל דבר אחר שארצות הברית עושה, משפיע על כלכלתן של כל מדינות העולם. הריבית האפסית והדפסת הכספים גורמות לעליות דו־ספרתיות במחירי הדיור ברוב מדינות המערב, וגם אצלנו בישראל. אם יש צמד אנשים שהם באמת האחראים לזינוק שנרשם בשנה האחרונה במחירי הדיור בישראל, אלה הם ביידן ויו"ר ה"פד", ג'רום פאואל, כי הריבית והמדיניות המוניטרית בישראל מוכתבות על ידם. כיצד? כל עליית ריבית בישראל מיד תיצור פערי תשואה בין השקל לבין הדולר (והיורו), וזינוק בשער החליפין של השקל שעמו הכלכלה וענף היצוא יתקשו אולי להתמודד, כך שנגיד בנק ישראל לא יכול להעלות את הריבית בישראל, אפילו אם היה רוצה.

אותה מדיניות אמריקאית של ביידן – יו"ר הפד הוא מינוי של הנשיא, ולכן בסופו של דבר עושה דברו – היא זו שמעלה גם את מחירי המניות ומחירי האג"חים. היא ממריצה את כלכלת ארצות הברית ומדינות המערב, והיא מכתיבה שער נמוך לדולר האמריקאי ביחס לשאר המטבעות. באופן יוצא מהכלל, ביידן אפילו מצליח להימנע מביקורת אפקטיבית מימין: למרות שהטענות בדבר "פזרנות כלכלית" של פוליטיקאים דמוקרטים הן אבן יסוד של הביקורת הרפובליקאית מאז ומעולם, הם לא יכולים להשתמש בה כבעבר בגלל דונלד טראמפ, שכנשיא ניפח מאוד את החוב הלאומי.

כלכלת "מכונת הדפוס" של ביידן היא כיום הגורם המשפיע ביותר בכלכלת העולם כולו, אך מנגד, התוצאה היא גידול מהיר ביחס של החוב הממשלתי של ארצות הברית לתוצר הלאומי, עד לרמה צפויה של כ־115% בסוף בשנה זו (לעומת פחות מ־80% בישראל), וגם חששות גוברים והולכים מפני יצירת אינפלציה בת־קיימא, לאחר שהמחירים עלו בשנה האחרונה בארצות הברית בכ־5%.

על פי התפישה הכלכלית של ביידן ואנשיו בבית הלבן, נתוני האינפלציה הנוכחיים הם אירוע חד־פעמי שנגרם בשל היציאה המהירה ממשבר הקורונה וקשיי אספקה זמניים, ואילו החוב הממשלתי יישחק במקביל לצמיחה הכלכלית.

בינתיים, הניסוי הענק הזה מצליח. כלכלת אמריקה צומחת מהר מהמצופה, האבטלה שזינקה בתחילת משבר הקורונה יורדת במהירות, והמגזר העסקי אופטימי ונערך לבום כלכלי, בזכות ההשקעה הממשלתית בתשתיות ובמאבק במשבר האקלים. כולם גם מניחים שבכל מקרה של האטה, ביידן שוב יהיה שם כדי לפזר עוד כסף גדול על הבעיה.

כל עוד הנתונים והפוליטיקה יאפשרו לו, ביידן יתמיד במדיניות הזו, אך יש לו גם אתגרים נספים. הוא עלול לאבד את הרוב הדמוקרטי בבחירות לסנאט ולקונגרס ב־2022, והוא עלול לאבד נקודות פוליטיות בגלל הפיאסקו של יציאת הכוחות האמריקאים מאפגניסטן, או מהתפרצויות נוספות של וירוס הקורונה שעליהן לא יצליח להשתלט.

איפה ישראל בסיפור הזה? אנחנו, ללא ברירה, משתתפים מלאים בניסוי הכלכלי של ביידן, על הצלחותיו וסיכוניו, ומאידך אנחנו הרבה פחות מעניינים אותו במגרש, בוודאי בהשוואה ליחס שקיבלנו מדונלד טראמפ. ביידן יוצא מאפגניסטן עם פצעים וצלקות, הוא רואה את סין כאתגר מדיניות החוץ והביטחון המרכזי של ארצות הברית, והמזרח התיכון נראה לו גם חשוב פחות, וגם מקום בו ישנם יותר סיכונים מסיכויים להצלחות. ביידן יהיה גורם משפיע מרכזי על חיינו, אבל בעיקר בשל הניסוי הכלכלי הגדול שלו, בשל ההובלה העולמית של המאבק באקלים שבו גם אנחנו נדרש לטפל, ובשל מדיניותו החדשה והמיליטנטית כלפי מונופולים, והמאמץ לפירוק ענקיות האינטרנט והטכנולוגיה. פחות בדרך של התערבות ישירה בעניינה של ישראל.

הישראלים שהשפיעו על מהלכי ביידן בתחום התחרות והמונופולים

קאדר מלהיב ונרחב של כלכלנים, משפטנים ואקדמאים צעירים נמצא מאחורי תנופת המדיניות הפרוגרסיבית ומקדמת התחרות של ממשל ביידן, לצדם של כמה מחוקקים דמוקרטים. ה"היפסטרים", כפי שכונו אותם צעירים, שכיום מכהנים בתפקידים בכירים במערך הרגולציה, הממשל והמשפט בארצות הברית, כוללים את לינה קאן, טים וו וג'ונתן קאנטר. הם האנשים שעשויים לקדם, לראשונה, צעדים לריסון של ענקיות הטכנולוגיה ושל תאגידים אחרים שחונקים את התחרותיות וצוברים כוח.

לצדם נמצאים חוקרים והוגי דעות רבים, ובהם כמה אקדמאים ישראלים, שלקחו חלק בהשפעה על המהלך ההיסטורי של הממשל בארצות הברית. כך, למשל, אורלי ליבל, פרופסור למשפטים באוניברסיטת סן דייגו, היתה חלק מקבוצת עבודה בממשל אובמה על תחרות בשוק העבודה, ויועצת לחטיבת ההגבלים העסקיים במשרד המשפטים ונציבות הסחר הפדרלית (FTC) ב־2020. בינואר, היא שלחה יחד עם פרופסור מארק למלי מסטנפורד הצעה לממשל לאסור על הכללתם בחוזי ההעסקה של סעיפי אי־תחרות – שמטילים חובת צינון על עובדים המבקשים לעבוד אצל מעסיק מתחרה. ביולי 2021, חתם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן על צו נשיאותי נרחב ומרחיק לכת שבו הכריז על צעדים להגברת התחרותיות ובלימת המונופולים בארצות הברית. הצעה לאסור על סעיף אי־תחרותיות היא אחד מעמודי התווך של המהלך.

"זה צעד משנה משחק", אמרה ליבל ל־TheMarker, והסבירה כי עד כה האיסור היה קיים רק בכמה מדינות ולא היה אחיד. "מחקרים הראו את הנזקים שגורמים סעיפי אי־תחרות לעובדים ולשוק בכלל — לחדשנות, ליזמות ולצמיחת השכר. יש סטגנציה ארוכה בשכר העובדים, שלא מדביק את קצב האינפלציה ורווחי החברות, ואחת הסיבות היא חוסר תחרותיות בשוק ההון האנושי".

אורלי ליבל. מחקרים הראו את הנזקים שגורמים סעיפי אי־תחרות לעובדים ולשוק בכלל צילום: איליה מלניקוב
עו"ד שאול זוסמן. רגולציה על חברות ענק מתקשה להיות יעילה צילום: טימוטי סמית'

רוני מיכאלי, פרופסור באוניברסיטת הונג קונג, בוגר NYU שלימד בקורנל, פרסם ב־2019, בהיותו באוניברסיטת ג'נבה, מאמר ביחד עם גוסטבו גרויון וילנה לארקין, שעסק בריכוזיות הכלכלה האמריקאית. המאמר מצוטט ישירות בהודעת הבית הלבן שיצאה ביולי עם הצו הנשיאותי להגברת התחרותיות ובלימת המונופולים. בשיחה עם TheMarker הסביר מיכאלי: "ממצאי המחקר היו מפתיעים. ב־75% מהתעשיות בארצות הברית התחרותיות פחתה – לא רק בטכנולוגיה, אלא בתחומים כמו טיסות, משאיות ומה שנקרא תעשיות לואו־טק".

כשפורסם המאמר שוחח מיכאלי עם הכלכלנית הראשית של משרד המשפטים בארצות הברית. "היא אמרה לי – אני מאמינה לכל מה שאתה אומר, אבל מה עושים עם זה"? לדבריו, הפתרון אינו ברור מאליו. הוא מעתיר שבחים על קאן. "מציירים אותה כשמאלנית רדיקלית, אבל היא אדם חכם מאוד, וכל הסימנים שתפעל  בזהירות ולא תיכנס לפינה ותנסה רק לפרק את המונופולים". מיכאלי מוביל כיום מרכז יזמות וחדשנות עבור אוניברסיטת הונג קונג בישראל.

שאול זוסמן היה עד לאחרונה עורך דין בסניף הניו־יורקי של משרד פרל כהן, המתמחה בדיני תחרות. הוא עבד עם לקוחות שנפגעו מהתנהגות לא תחרותית של אמזון, ייעץ לסנאטורית הדמוקרטית איימי קלובושר, שהתמודדה על המועמדות לנשיאות, והעיד בפני הסנאט בתחום התחרותיות. ביולי מונה כיועץ ללינה קאן, יו"ר נציבות הסחר הפדרלי.

זוסמן העריך כי בסופו של דבר יפעל הממשל בארצות הברית לפרק את ענקיות האינטרנט, כי רגולציה על חברות כל כך גדולות ומשפיעות מתקשה להיות יעילה. לדבריו, "קיימת סכנה שהפוקוס יהיה על ארבע ענקיות הדיגיטל, ואחרי זה תיגמר האינרציה שהיתה יכולה להביא לחקיקה שורשית יותר. תחומים אחרים נשכחים, מונופולים בתחומי החקלאות, הבריאות והסלולר — שאינם קשורים לאפל ולגוגל — נשכחים. בארצות הברית, למשל, אנשים משלמים את תעריפי הסלולר הגבוהים בעולם, אבל לאיש אין עניין בזה".

עוד בדירוג 100 המשפיעים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פיספסתם