לדף הבית של TheMarker
המשפיעים 100 / 04

ג'נט ילן; ג'רום פאואלג'נט ילן; ג'רום פאואל

שרת האוצר של ארצות הברית; יו"ר הבנק הפדרלי בארצות הברית
דפנה מאור
שתפו בוואטצאפשתפו בוואטצאפ

ג'נט ילן היא ללא ספק האישה שכיהנה בתפקידים הכלכליים החשובים ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית, בפער גדול אפילו מנשיאת הבנק המרכזי של אירופה, כריסטין לגארד. לאחר שכיהנה תחת הנשיא אובמה כנגידת הבנק הפדרלי, ילן, כלכלנית שחקרה את תחום העבודה והתעסוקה, חזרה לוושינגטון כדי לכהן כשרת האוצר בממשל ביידן. כעת היא מופקדת על הובלת מאמציו של ביידן להטות בצורה דרמטית את הגה הספינה של כלכלת ארצות הברית: להסיט את כובד המשקל של המדיניות מהגישה הניאו־ליברלית שהועלתה על נס על ידי כל הנשיאים, רפובליקאים ודמוקרטים, ב־40 השנים האחרונות; לפתח מערכת פרוגרסיבית שתסייע לסגור פערים בין עניים לעשירים בארצות הברית; ולהשקיע בתשתיות בארץ רחבת הידיים, שלמרות עושרה, הזניחה אותן במשך זמן רב.

את השמרנות שאפיינה אותה כיו"ר הבנק הפדרלי – אם אפשר לכנות כך את המשך המדיניות הרדיקלית של הדפסת כסף בהיקפים היסטוריים – החליפה ילן בדיבורים על אי שוויון, קריאה לפעול בגדול עם התקציב של ארצות הברית, ו"יצירת יותר שגשוג ליותר אנשים... ולא לחיות בכלכלה שבה עושר נבנה על עושר, ומשפחות מעמד העובדים משתרכות והולכות אחר העשירים – בפרט אנשים לא לבנים".

ילן מובילה מהלך נועז והיסטורי של האחדת משטר מס החברות בעולם. אף שחזרה בה מהדרישה לקבוע רף מינימום של 21% למס החברות, והסתפקה ב־15%, ארצות הברית הצליחה לגייס את רוב המדינות להסכים להפסיק את המרוץ לתחתית של הורדת מס חברות כדי למשוך השקעות. תוכנית המס הגלובלית שילן מקדמת כוללת צעדים נוספים, בהם הגבלת היכולת של חברות להקצות הכנסות לטריטוריות שבהן לא פעלו, כדי להפחית את חבות המס. לאחר שיותר מ־130 מדינות חתמו על טיוטת ההסכם, שהתקבל גם בפורום G־20, אם ייושם בפועל, תהיה ילן חתומה על רפורמה כלכלית משמעותית, שרבים לפניה לא הצליחו לבצע.

עלול לגלות שהאינפלציה ברחה לו

ג'רום פאואל הוא לא יותר מסמל, או מוציא לפועל, של מדיניות שהגו קודמיו – ושהיתה לה השפעה מכרעת בשינוי פני הכלכלה העולמית ושוקי ההון. ואולם, איתרע מזלו והוא מכהן כיו"ר הבנק הפדרלי בזמן המשבר הכלכלי החמור ביותר זה 100 שנה כמעט, ולכן הוא ממלא את משבצת אחד האנשים המשפיעים ביותר על העולם בתקופה הנוכחית.

פאואל הוא נגיד הבנק המרכזי של הכלכלה הגדולה בעולם אף שאינו כלכלן, אלא משפטן. הוא מונה לתפקיד  ב־2018, על ידי דונלד טראמפ, ובתקופתו גדל מאזן הבנק הפדרלי מ־4.4 טריליון דולר ל־8.2 טריליון דולר. רוב הגידול היה מאז מארס 2020, עם פרוץ משבר הקורונה.

מאז משבר 2008 ועד משבר הקורונה היו הבנקים המרכזיים הגדולים בעולם הקברניטים האמיתיים של הכלכלות ושוקי ההון. הורדת הריבית לאפס ב־2008, ואפילו מתחת לאפס במקומות מסוימים (לא ארצות הברית) לאחריה, וההרחבה הכמותית, שינו את כללי המשחק הכלכלי והשפיעו בצורה מרחיקת לכת על נטילת סיכונים, חלוקת עושר ותפישות בסיסיות של הכלכלה.

הרחבה כמותית היא תהליך שבו הבנק הפדרלי קונה מהשווקים אג"ח ממשלתיות ומגובות משכנתאות. בזמן משבר הקורונה הורחב המנדט של הבנק הפדרלי להעניק אשראי, ואף לרכוש בהרחבה הכמותית אג"ח קונצרניות. פאואל לא נדרש כמעט לסעיף האחרון, מאחר שההרחבה הנדיבה הספיקה כדי לאפשר לתאגידים לממן את עצמם בזול ובשפע, אפילו אם היו על סף התמוטטות. השפעת המהלכים האלה ניכרת בצורה הברורה והישירה ביותר במחירי הנכסים: שוקי המניות, האג"ח והנדל"ן הרקיעו שחקים.

ברבות ממדינות העולם, ממזרח אירופה ועד דרום־מזרח האוקיינוס השקט, מצפון אמריקה ועד דרום־מזרח אסיה, מחירי הבתים עלו במשך שנים, עם התייקרות בקצב רצחני בשנה האחרונה. התייקרות הנדל"ן היא אחד מגורמי הסיכון הקשים ביותר לכלכלות עשירות ועניות כאחד, והיא מאיימת ליצור שבר חברתי קשה. זוהי תופעה שהבנקים המרכזיים – ובראשם הבנק הפדרלי – אחראים לה במידה רבה, והיא הופכת דורות שלמים של צעירים לבעלי אפס סיכויים לבעלות על בית משלהם. יתר על כן, ההתנפחות של שוקי ההון הודות לצעדי הבנק הפדרלי, אחראית לפתיחת פערי עושר הגדולים בהיסטוריה. מעמד המשקיעים – מיליארדרים, בעלי נכסים, ראשי תאגידים והתאגידים עצמם – מחזיקים בנתח העושר וההכנסה הגדולים ביותר שהיו בארצות הברית, אפילו יותר מהעידן המוזהב של שנות ה־20 של המאה הקודמת. שינויים אלה משפיעים על תופעות כמו דחיית גיל נישואים, ירידה בילודה והשתתפות פוחתת בכוח העבודה, לצד ההשפעה המתרחבת של בעלי הממון, שהיטתה את החקיקה והשיפוט בארצות הברית לטובת העשירים, על חשבון העניים.

לאחרונה משחק פאואל תפקיד נוסף, מהותי ומסוכן, באיזון ציפיות המשקיעים והציפיות הכלכליות: משבר הקורונה הביא לעולם צווארי בקבוק ותקלות בשרשרות האספקה, וכן ביקוש מוגבר מצד הצרכנים. התוצאה שנראית בחודשים האחרונים היא אירוע נדיר למדי: התגברות האינפלציה. המחירים לצרכנים וליצרנים עולים – לא רק בארצות הברית, אולם באופן בולט במיוחד בה. שמירה על יציבות מחירים וריסון אינפלציה היא במקור הייעוד העיקרי של הבנק המרכזי. כשהאינפלציה מתחממת, אפשר לרסן אותה על ידי העלאת ריבית. ואולם פאואל מסרב להעלות את הריבית או לצמצם את ההרחבה הכמותית, בטענה שהאינפלציה זמנית ולא מסכנת את היציבות הכלכלית.

הטענה הזו מבוססת על ההערכה שכשמשבר הקורונה יחלוף, צווארי הבקבוק ייפתחו, וחוסר האיזון בין ביקוש להיצע יתמתן וייעלם. אולם זהו הימור מסוכן. התופעות הכלכליות שהביאה עימה הקורונה יוצרות צירוף חריג ולא מוכר: מחסור בעובדים במקביל לאבטלה גבוהה וביקוש צרכני מוגבר עם הגבלות קשות על מגזרים כמו תיירות ואירוח. ברבעון השני צמחה כלכלת ארצות הברית בשיעור הרבה פחות גבוה מהתחזיות, באיתות שהסכנה לה רחוקה מלחלוף.

אם ההתאוששות תתעכב, ואם ייווצרו סיבות נוספות ללחצי מחירים – כמו עלייה מובהקת בשכר בגלל המחסור – שיהיו קבועות יותר, פאואל עלול לגלות שהאינפלציה ברחה במידה כזו, שאי אפשר עוד לטפל בה במתינות. סיום ההרחבה הכמותית והעלאת הריבית באופן פתאומי יטלטלו את השווקים, ועמם את הכלכלה האמריקאית והעולמית.

משבר הקורונה הכניס לתמונה הכלכלית את הממשלות, שסגרו את הארנקים שלהן בשם הצנע והנאו־ליברליזם. הן הרחיבו תקציבים וסייעו למשפחות, עובדים ועסקים קטנים. בכך הן נטלו חלק מהשליטה שהיתה לבנקים המרכזיים. אולם לאחרונים יש עדיין את אוזנם הקשבת של כל המשקיעים, והשפעתם תמשיך להיות חריגה בעתיד לבוא.

עוד בדירוג 100 המשפיעים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פיספסתם