לדף הבית של TheMarker
המשפיעים 100 / 03

אביגדור ליברמן, רם בלינקוב

שר האוצר; מנכ"ל משרד האוצר
נתי טוקר
שתפו בוואטצאפשתפו בוואטצאפ

הזיכרון הציבורי אולי קצר מדי, אבל רק לפני כחמש שנים, איש במחנה המרכז־שמאל לא היה מוכן להשלים עם העובדה שאביגדור ליברמן, ששמו השתרבב לשורה ארוכה של פרשיות שחיתות – יחזור למרכז הזירה הפוליטית. לוחמי שחיתות מחו על כך שליברמן מקבל שליטה בכ־70 מיליארד שקל של תקציב הביטחון. חלפו חמש שנים, המערכת הפוליטית נכנסה לסחרחורת – וליברמן הוא שר האוצר, האחראי על כל תקציב המדינה, ויושב בקואליציה אחת עם מפלגת העבודה ומרצ. לוחמי השחיתות נגד ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו נאלמו דום כשזה הגיע לליברמן.

הדרך שעשה ליברמן לתפקיד הנוכחי – ועוד יותר מכך, התנהלותו בחודשים הראשונים בתפקיד – נועדה לשוות לו תדמית של "ליברמן החדש": לוחם בטייקונים ובקבוצות הלחץ, מקדם של רפורמות, ובעיקר, שומר על הדרגים המקצועיים במשרדי הממשלה. לא צריך להיות ציניקן חסר תקנה כדי להניח שזהו שינוי טקטי בלבד, ושליברמן ה"ישן" לא הלך לשום מקום. בינתיים, בגזרה אחת הוא הוכיח שהוא ממשיך לדאוג לקבוצות פריבילגיות, כשהוביל יחד עם שר הביטחון, בני גנץ, את המהלך לאישור רטרואקטיבי של הגדלות הפנסיה של הרמטכ"ל שעלותו כמיליארד שקל וחצי. ומה עם ההבטחה להעלאת שכר לחיילים בסדיר? זה יחכה.

ובכל זאת, אי אפשר ליטול מליברמן את מה ששלו – קידום תקציב מדינה וחוק הסדרים שאמור להוביל רפורמות משמעותיות. ליברמן גם דרש וקיבל את ראשות ועדת הכספים, וגם משרד החקלאות בידיו – כך שהשליטה שלו בחלקים נרחבים בכלכלה הישראלית היא כמעט טוטאלית.

ליברמן הוא הסמכות המיניסטריאלית, אבל מי שבפועל מוביל כיום את המדיניות הכלכלית בישראל הוא רם בלניקוב, מנכ"ל משרד האוצר. בין השניים לא היתה היכרות חברית מוקדמת, בוודאי לא פוליטית. הם הכירו בנסיבות מקצועיות עוד בכהונתו של בלינקוב כמנכ"ל משרד הפנים. לפני בחירתו לשר האוצר, ליברמן החליט כי בלינקוב יקבל את השליטה המלאה במושכות של משרד האוצר.

הסיפור של בלינקוב היה יכול לשמש בסיס משובח למערבון אלים במיוחד: קאובוי קשוח עם יד קלה על ההדק מנסה להשתלט על עיירה ומנהל באקדחים שלופים שורת קרבות מול אויבים חזקים ממנו, מבית ומחוץ. אבל הוא לבדו, ללא גיבוי, ובסופו של דבר מובס ונאלץ לברוח שותת דם לגלות ארוכה. יותר מעשור לאחר מכן, הוא חוזר. הקמטים על פניו עמוקים יותר, אבל הם מטעים, כי הפעם הוא מגיע עם עוצמה ארטילרית כפולה, מנצל כל הזדמנות שנקרית בדרכו – ונהפך לשריף שקובע את הכללים.

זו, פחות או יותר, השתלשלות האירועים הקשורים בבלינקוב ובמשרד האוצר. ב־2008 מינה אותו שר האוצר אז, רוני בר־און, לתפקיד הממונה על התקציבים. הימים היו ימי המשבר העולמי, ותקופתו של בלינקוב התאפיינה בלא מעט קרבות בינו לבין בכירי האוצר האחרים. "בלינקוב התנהל כבר אז כאילו הוא המנכ"ל של המדינה", אומר כיום בכיר שהכיר את ההתנהלות מאחורי הקלעים. "ראשי האגפים לא יכלו להסתדר איתו".

המהפך ב־2009, וכניסתו של יובל שטייניץ למשרד האוצר, שמטו באחת את בסיס הכוח של בלינקוב. יחסיו עם שטייניץ היו מתוחים ולמורת רוחו של בלינקוב, הפקיד שטייניץ בידי מנכ"ל האוצר ירום אריאב את המפתחות לניהול התוכנית הכלכלית לחילוץ ישראל ממשבר 2008. המהלומה הסופית על ראשו של בלינקוב הגיעה כשנכנס לתמונה אורי יוגב, אז יועצו הכלכלי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, וקיבל את הסמכות המלאה לנהל מו"מ מול ההסתדרות. אז, בלינקוב כבר הרים ידיים והתפטר. כמעט 12 שנה הוא חיכה בחוץ. הוא כיהן בדירקטוריונים, הקים חברת ייעוץ והוביל פרויקטים שונים. תוך כדי זה הוא גם יעץ לתאגידים שעומדים כיום במרכז הכוונת של האוצר ביישום רפורמות שונות – הבולט שבהם הוא בנק הפועלים. בהסכם ניגוד העניינים שלו יש לבלינקוב הסכמים עם שורת חברות פרטיות נוספות שלא נחשפו.

בלינקוב חיכה זמן רב להזדמנות לחזור וליברמן היה זה שנתן לו את המושכות, ומינה אותו למנכ"ל הכל־יכול של משרד האוצר. המינוי מסמל הרבה יותר מאשר שיבוץ דמות מסוימת לתפקיד. זהו שינוי חד, גם אם לא פורמלי, במודל הניהולי של משרד האוצר. עד כה, גם מבחינה חוקית, כל אחד מראשי האגפים המרכזיים באוצר התנהל באופן אוטונומי. לא עוד. בלינקוב הוא כעת האיש החזק במדיניות הכלכלית של ישראל. זה התחיל כבר ביומו הראשון של שר האוצר בתפקיד: "מבחינתי, יש מנכ"ל אחד במשרד האוצר", הבהיר ליברמן לבכירי המשרד ההמומים. המסר היה ברור: מתחיל עידן חדש של ניהול היפר־ריכוזי, עם מנכ"ל אגרסיבי שלא מהסס לירות.

עד כה, בלינקוב עמד במשימתו והצליח להביא לאישור הממשלה תקציב שמכיל שפע של רפורמות ושינויים מבניים, כולל גזירות והטלות מסים חדשים שעברו כשהם מעוררים ביקורת ציבורית רפה יחסית. כמעט כל מה שמשרד האוצר רצה לשלב בחוק ההסדרים היה בפנים. אבל אישור התקציב בממשלה הוא רק הסיבוב הראשון. האתגר הגדול של בלינקוב הוא גם להתמודד עם גלי התחלואה הגוברים ובעיקר להוביל לאישור בכנסת של תקציב דו־שנתי עם רפורמות משמעותיות. בזירה הפוליטית המורכבת והשברירית של 2021, הוא עלול לגלות לפתע שהוא כבר לא השריף של העיירה.

הסכנה הגדולה עוד יותר היא שליברמן "הישן" פתאום יחזור. איתות מדאיג ביותר לכך שזה עלול לקרות הגיע כאשר התפרסמה רשימת חברי "קבינט המומחים" שייסד ליברמן – רובם המכריע נציגים של המערכת הפיננסית שהצליחו במשך השנים לנפח את כיסיהם, לא תמיד בהתאם לאינטרס הציבורי. ליברמן הוכיח שוב שקשה מאוד להיפטר מתחביבים ישנים.

עוד בדירוג 100 המשפיעים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פיספסתם