מרוויחים ביום מה שלא תרוויחו בשנה: 500 עשירי ישראל - הדירוג המלא

לאחר המחאה החברתית העשירים חששו להציג את עושרם, אך כיום מכוניות במיליון שקל נפוצות בכבישי גוש דן, מחירי הדירות בשכונות הנחשקות של ת"א רק עולים, ומגרש החניה של המטוסים הפרטיים בנתב"ג לעולם אינו ריק ■ כך ממשיכים עשירי ישראל להתנתק משאר 99% של הציבור

500 העשירים
איתן אבריאל
איתן אבריאל

בשבועות הראשונים של עבודת התחקיר והעדכונים של רשימת 500 עשירי ישראל, אותה אנחנו עורכים מזה 16 שנים, נראה היה שהשנה האחרונה היתה עבורם תקופה של עמידה במקום. בין אפריל 2017 למארס 2018 הבורסה בישראל עלתה בשיעור מתון בלבד, מחירי הנדל"ן בארץ היו פחות או יותר יציבים, ונראה היה שהעשירים אמנם נהפכו, כרגיל, לעשירים עוד יותר – אבל קצב ההתרחקות שלהם משאר הציבור הואט במקצת, לפחות בהשוואה לבריחה הגדולה שהם רשמו משאר בני התמותה בשנים האחרונות. אלא שאז ערכנו הצלבה מול גורלם של מולטי מיליונרים ומיליארדים משאר העולם, סיכמנו את הנתונים, וגילינו שזה פשוט לא נכון. העשירים ממשיכים להתעשר בקצב מהיר – והפערים בינם לבין רוב הציבור מוסיפים לגדול במהירות.

הסיבה לפער בין הרושם הראשוני לתוצאות האמת נעוצה בהבדל בין אחוזים לבין שקלים, או במקרה של מטבע החישוב המקובל בסקרי העושר – דולרים. במילים אחרות: העשירים בישראל אמנם הגדילו השנה את הונם רק בשיעורים חד־ספרתיים, אבל במונחים של כסף ממש, דולרים ושקלים, הם המשיכו לנסוק. ככה זה. אם עשיר החל את השנה עם 250 מיליון דולר, והונו עלה ב־2% בלבד – ללא ספק תשואה מאכזבת מאוד מבחינתו וסיבה ראויה להתקשר למנהל ההשקעות ולגעור בו – הוא עדיין התעשר ב־5 מיליון דולר, שהם יותר ממה ש־99% מהציבור ירוויחו אי פעם בחייהם. 5 מיליון דולר לשנה הם הרי עדיין קצב התעשרות שנתי של 50 אלף שקל ליום.

איפה הכסף? 500 עשירי ישראל 2018-2003

לחצו על השנים לצפייה בשינויים

סך הון כלל עשירי ישראל

0 $

מספר המיליארדרים

0

איפה הכסף? 500 עשירי ישראל 2018-2003

לחצו על השנים לצפייה בשינויים

סך הון כלל עשירי ישראל

0 $

מספר המיליארדרים

0

אבל נתחיל בתמונה העולמית, שם לא נרשמה שום האטה. להפך: על פי שורה של מחשבי נתונים, החל מארגון אוקספם דרך סוכנות בלומברג, המגזין "פורבס" ועד לארגון בשם Wealth־X העוקב אחרי מצבם הכלכלי של מי שיש להם יותר ממיליארד דולר, 2017 היתה עוד שנה של בוננזה כלכלית. עורכי הסקר של Wealth־X מדווחים כי בשל עליית הבורסות בחלקים אחרים של העולם, ובשל התאוששות בפעילות הכלכלית הגלובלית, ואפילו אולי בזכות בחירתו של דונלד טראמפ, הונם של המיליארדרים זינק השנה ב־29%. יחדיו, המיליארדרים הגיעו להון כולל של כ־9.2 טריליון דולר. המספר המוחלט שלהם עלה ב־15% ל־2,754 בני מזל. כל המספרים הללו, אם למשהו היה ספק, הם שיאים חדשים. וגם אם הם מרגיזים משהו, יש להם משמעות עבור כולנו: מאחר שכמעט בכל מדינות העולם שיעור העלייה במספר המיליארדרים היה גדול משיעורי הגידול בכלל האוכלוסייה – ברור שהפער בינם לבין השאר ממשיך לגדול.

אסיה היתה הכוכבת של 2017. הונם של המיליארדים האסיאתיים זינק בלא פחות מ־50%, לאחר ירידה קלה ב־2016. זה יותר מעליית ההון של המיליארדרים ביבשת האמריקאית (22%) ובגוש של אירופה־מזרח התיכון־אפריקה (12%). ישנם כיום 784 מיליארדרים באסיה, לראשונה יותר מאשר בצפון אמריקה, עם 727 מיליארדרים בלבד. רק המיליארדרים הבריטים זכאים אולי לחוש תסכול: למרות חגיגת הנישואים של הנסיכים והנסיכות, ירדו בממלכה גם מספר המיליארדרים וגם ההון המצרפי שלהם. הסיבה: הברקזיט. מספר המיליארדרים הישראליים, אגב, הכוללים את כל בעלי תעודת זהות כחולה ושיש להם פעילות משמעותית בישראל, עומד השנה על 106, וההון הממוצע שלהם הוא 1.07 מיליארד דולר. זהו מספר קטן במקצת מזה של השנה שעברה, אבל הוא נובע רק מהחלטה טכנית שנוגעת לזהות חברי הדירוג: לאחר חמש שנים אנחנו מפצלים קבוצות של מייסדים שעשו אקזיט יחד, ואשר קודם לכן היו רשומים כקבוצה אחת – והתוצאה היא שהם יורדים מרשימת המיליארדרים ואפילו נגרעים מדירוג ה־500 הכללי.

הנה עוד קצת מידע עליהם ועל השנה שהם עברו: מספר המיליארדריות עלה ב־18%, יותר מהגידול במספר המיליארדרים הגברים (14.5%), אלא שהן עדיין מהוות רק 12% מאוכלוסיית העשירים הכללית. החדשות הטובות: מול שנים קודמות נרשמה עלייה בשוויין של הנשים שהונן מיוחס לשילוב של ירושה ויכולת עצמית, ראיה ליכולתן העסקית בהגדלת ההון שירשו. ככלל, רק 13% מהמיליארדרים מייחסים את הכסף שלהם לירושה, 30% משלבים ירושות והרחבת ההון שקיבלו, ולא פחות מ־57% מהמיליארדרים עשו את כספם במו ידיהם.

במונחים של תיק נכסים, תחקירני Wealth־X מצאו כי 42% מנכסי המיליארדרים מושקעים במניות בבורסה, 33% נמצאים בנכסים פרטיים, רק 2.3% בנדל"ן ונכסי יוקרה, ו־23% מוחזקים במזומן. באופן כללי, המיליארדרים באמריקה ואירופה נודדים לנכסים פרטיים בלתי סחירים, בעוד שדור המיליארדרים החדש באסיה מעדיף לשים כספו בבורסות.

מה יש במספר

מחקר אחר, שהתפרסם לראשונה במאי, הפעם על בסיס תקנה חדשה של רשות ני"ע  בארצות הברית המחייבת את המנכ"לים לדווח על שכרם ועל היחס שלו לשכר שאר העובדים, מראה שגם המיליונרים השכירים נהנו משנה מצוינת. זו עוד הוכחה לטענה שהאי שוויון נוצר לא בשל ירידה בהכנסות החלשים, אלה כתוצאה מזינוק בשכר המנכ"לים והעשירים. המחקר, שהכין חבר הקונגרס האמריקאי קית אליסון, קובע כי: "מאחר שכשני שלישים מה־1% של משקי הבית האמריקאיים מובלים על ידי מנהלים בכירים, ניתוח שכר המנכ"לים הוא המפתח להבנת הדינמיקה של אי השוויון באמריקה. בעוד שב־1970 ה־1% של המשפחות בעלות ההכנסה הגבוהה ביותר קיבלו פחות מ־10% מההכנסה הלאומית הכוללת, כיום המספר הזה גדל ל־20% – בעוד שחלקם של שאר העובדים עמד במקום".

המחקר, שהתבסס על ניתוח השכר ב־225 החברות הגדולות בארצות הברית, תאגידים המייצרים הכנסות של 6.3 טריליון דולר ו־25% מהתוצר, חשף נתונים מבהילים אשר קשה להבין כיצד הם מתקבלים באדישות בציבור האמריקאי. הנה: היחס הממוצע בין שכר המנכ"לים לבין השכר החציוני של העובדים, הוא עתה 339:1 – לעומת 20:1 בשנת 1965; ב־188 מתוך 225 החברות, שכר המנכ"ל יכול לממן יותר מ־100 עובדים; במקרה של תאגיד מקדונלדס, המעניק זיכיונות למזללות ההמבורגרים המוכרות, שכר המנכ"ל יכול לממן את שכרם של 3,101 עובדים; בחברת פפסיקו ייקח לעובד 650 שנה כדי לצבור את השכר של המנכ"לית בשנה אחת; שכר המנכ"ל ביצרנית הצעצועים מאטל, האחראית על מוצרים כמו בובות ברבי, היה אשתקד כ־31 מיליון דולר, בעוד השכר החציוני של 28 אלף עובדי החברה היה 6,271 דולר. זהו יחס של 1:4,987.

מי שקורא עיתונות כלכלית כנראה שם לב כי בשנה האחרונה גברו הניסיונות של בעלי מניות ומשקיעים מוסדיים להגביל את שכר המנכ"ל, בעיקר בחברות שלא סיפקו ביצועים מזהירים. אבל התמונה התקשורתית הזו מטעה: נכון שקומץ מנכ"לים נאלצו לוותר על חלק מהעלאות השכר והבונוסים שביקשו לשלם לעצמם, אך בתמונה הגדולה, שכר המנכ"לים והמנהלים הבכירים המשיך לעלות. הוא המשיך לצמוח ביחס לשכרם של העובדים, והוא המשיך להרחיב את הפער בין השכר שלהם לבין זה של הרוב המוחלט של הציבור.

סקר שלישי, הפעם של סוכנות הידיעות "בלומברג", ניסה לזהות את הנתון הבא: כמה כסף צריך להציג כיום אדם לבנקאי או מנהל ההשקעות שלו, על מנת שהאחרון יחשוב שהוא עשיר – ויעניק לו את היחס המיוחד שניתן רק לעשירים. התשובה כמובן אינה מוחלטת, אבל על פי תחקירני הסוכנות, ישנו מספר קסם שכזה: 25 מיליון דולר. זהו רק רף הכניסה הנמוך, סוג של "מחלקת תיירים" של העשירים. במחלקת עסקים כבר מדברים על 100 מיליון דולר, במחלקה ראשונה על 200 מיליון, ואילו מי שמתניידים במטוס הפרטי שלהם – יותר ממיליארד דולר. כמו כל נתון הנוגע לעשירים, גם המספר הזה עלה במהירות בשני העשורים האחרונים. הנה מה שאמר פיטר קרינגטון, ראש תחום הבנקאות הפרטית בבנק סיטי האמריקאי: "ב־1994, כאשר התחלתי לעבוד, שלושה מיליון דולר הספיקו כדי שלקוח ייחשב עשיר, בכל התעשייה. 25 שנה לאחר מכן, אנחנו מגדירים לקוח שכזה החל מ־25 מיליון דולר". וצריך לשים לב: 25 מיליוני הדולרים הללו הם רק המקטע הסחיר של משפחה כזו, סכום שאותו הבנקאים יכולים להשקיע עבורה ולגבות עמלות בהתאם. שאר ההון, שאינו נזיל וסחיר, כולל לעיתים קרובות עשרות מיליוני דולרים נוספים.

יש עוד "מספר" כזה, שמאוד מסקרן את כולם: כמה כסף נזיל צריך אדם לשים בצד כדי להרגיש "מסודר", ולהפסיק להיות מוטרד מדאגות כלכליות. באנגלית יש המכנים את "המספר" במונח הלא מעודן Fuck You Money, כלומר הסכום הכסף על שמך בבנק, המאפשר לך לשלוח את כולם לעזאזל ולא לקבל הוראות מאיש – אם זהו רצונך. באופן טבעי, לכל אחד יש צרכים ודרישות אחרות, אך ישנה דרך טבעית לחשב את המספר הזה. היא נראית כך: זהו המספר שייצר ריבית שנתית גבוהה מספיק שניתן לחיות ממנה, מבלי לשחוק את הקרן ולו בשקל אחד.

אצל העשירים באמת הדרישה גבוהה יותר: המספר שלהם הוא זה שהריבית על הריבית עליו מממנת את כל ההוצאות השוטפות, כדי שגם החיים יהיו יפים וגם הקרן עצמה תמשיך לגדול. לפני יותר מעשור ביצע מגזין TheMarker סקר מול שורה של מנהלים ישראלים בשאלה "מה המספר שלך", והתוצאה הממוצעת נעה סביב 5 מיליון דולר. ההיגיון היה זהה: עם סכום כזה בבנק, הריבית פטרה מדאגות הפרנסה.

דירוג 500 האנשים העשירים בישראל, 2018
Qעלייה
Qירידה
חדש ברשימה

אבל זה היה מזמן. בהנחה זהירה, לו נעשה סקר דומה כיום, נגלה שהמספר הוכפל או שולש. למה? ראשית, כי ירידת הריבית הריאלית מגדילה את הקרן הנדרשת כדי ליצר ריבית משמעותית, כזו שתספק את הצרכים השותפים של אדם אמיד. שנית, בגלל האינפלציה בדולר ובשקל, אשר גם אם היא כיום נמוכה, היא בכל זאת שוחקת את ערך הכסף. לבסוף, כי רמת החיים עלתה בעשור האחרון, ואדם בעל הון כבר נדרש להוצאות הרבה יותר גדולות כדי לממן את אורחות חייו. שוב בהערכה זהירה, הסכום שיעניק היום למנהל ישראלי את הביטחון שהוא אכן "מסודר" – הסכום שיאפשר לו לחיות מהריבית בלבד – יעמוד בישראל על 10־15 מיליון דולר.

מה קרה לעשירי ישראל

מול התמונה של העשירים והמנכ"לים בעולם, האם צריכים עשירי ומנהלי ישראל להרגיש מתוסכלים? ללא שקלול גורלו של פטריק דרהי, שהיה אשתקד בראש דירוג העשירים של ישראל אך איבד השנה חלק גדול משוויו, הונם של עשירי הארץ המובטחת עלה בתקופת הבדיקה בכ־7%. זה פחות מהממוצע העולמי, הרבה פחות מגורלם של עשירי אסיה, ויותר קרוב למה שקרה באירופה ובמזרח התיכון. במונחים דולריים, הונם של 500 העשירים עלה ל־172 מיליארד דולר, תוספת צנועה בעיקר בשל ירידת הונו של דרהי. בלעדיה, עשירי ישראל היו מוספים לעצמם השנה עוד כ־15 מיליארד דולר, סכום מכובד גם במונחים בינלאומיים. זהו סכום נאה ביחס לגודלה הצנוע של אוכלוסיית המדינה, וסכום שיכול היה, למשל, להחליף את כל תקציב הביטחון של מדינת ישראל. בממוצע, 500 עשירי ישראל מחזיקים בהון של כ־343 מיליון דולר כל אחד, יותר ממיליארד שקל.

גם במונחי שכר רשמו שנה מנהלי ישראל שנה מתסכלת. בעוד שכר המנהלים מזנק בכל העולם ועולה לרף של עשרות מיליוני דולרים בחלק מהמחברות הגדולות, אצלנו חוקק לפני שנתיים חוק המגביל את שכר הבכירים בגופים פיננסיים, חברות המנהלות כספים של הציבור כמו בנקים, חברות ביטוח ובתי השקעות, לרמה של 2.5 מיליון שקל "בלבד". אף לא אחד מ־500 העשירים הישראלים אינו מבסס את הונו או את הכנסותיו השוטפות משכר, אבל בשוק יודעים לספר שהחוק הוריד את ציפיות המנהלים, ואת השכר בפועל שהם בחרו לבקש, גם במגזר הפיננסי וגם בענפים אחרים שעליהם הוא אינו חל.

סיכום הביניים של עשירי ישראל צריך להיות שהשנה האחרונה היתה "בסדר": הם לא זינקו, כמו בשנים קודמות, בשיעורים דו־ספרתיים, אבל מנגד המחאה נגד העשירים התמתנה, שלא לומר גוועה. אם בשנים שלאחר המחאה החברתית של קיץ 2011 העשירים חששו להציג את עושרם, כיום כבר אין מניעה כזו. מכוניות בעלות של מיליון שקל נפוצות בכבישי גוש דן, המחירים של דירות בשכונות הנחשקות של תל אביב ממשיכים לעלות, למרות התייצבות מחירי הדיור בשאר המדינה, ומגרש החניה של המטוסים הפרטיים בשדה התעופה בן גוריון לעולם אינו ריק. אי השוויון הוא אמנם הנושא החם ביותר בשיח הציבורי־הכלכלי בעולם, אבל למרות ששר האוצר משה כחלון סימן את אי השוויון כיעד מרכזי של המשרד, אין שום דיבורים על העלאת מיסוי על בעלי יכולת, או – רחמנא ליצלן – הטלת מסי ירושה.

מקורות העושר, לפי מגדר

למעשה, השיח הציבורי הוא כמעט הפוך: בגלל הפחתת המסים על העשירים שאותה ביצע נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, מצליחים בעלי ההון בישראל לייצר לחץ בעד הפחתות מסים דומות בישראל, בעיקר על תאגידים, בטענה שאלה עלולים לעבור לאמריקה או למדינות אחרות בעלות משטר מס נוח יותר. הסיכון הכלכלי הזה אמנם קיים, אך הוא משרת את העשירים – שהם בעלי התאגידים שאת מס החברות שלהם עשויים בנימין נתניהו ומשה כחלון להפחית.

אבל מעבר לגורלם של 500 העשירים הנוכחיים, השאלה הגדולה היא לא מה יקרה להם – אלא מה יקרה לילדיהם, לדור הבא של העשירים. עשירי ישראל, מתברר, מזדקנים: כמה מהם הלכו השנה לעולמם, ואחרים חילקו באופן רשמי לילדיהם את כספם ואת השליטה בעסקיהם, לעתים בחלוקה שלא מצאה חן בעיניהם של חלק מהיורשים. זוהי תופעה עולמית: הגיל הממוצע של 500 העשירים ברשימה העולמית של בלומברג הוא 67, ואילו מבין 50 העשירים ביותר כמחצית עברו את גיל 70.

אצל העשירים ביותר אין מקום לדבר על ניידות ("מוביליות") כלכלית, מכיוון שהון ההורים יחולק בין כמה ילדים, חתנים ונכדים, המוביליות שלהם היא כלפי מטה. בהיסטוריה, יחד עם מלחמות ומהפכות, לעתים בין היורשים לבין עצמם, זה היה המנגנון שמנע מהעשירים לצבור את כל ההון של המדינה, כמו גם היעדר הדחף והיכולות של היורשים – שקיבלו הכל מן המוכן – להתאמץ ולהצטיין בעסקים. אלא שחלוקת הונם של 500 עשירים בין כ־1,500 יורשים אינה משנה את תמונת הפערים הכלכליים המבהילה של ישראל. למרות ירידה מסוימת בשנים האחרונות במדדי ג'יני המודדים את אי השוויון בהכנסות, ישראל היא עדיין מדינה הסובלת מאי שוויון עצום ברכוש, מניידות נמוכה בקרב מיעוטים ופריפריה, ומריכוזיות בעסקים – יש לנו עשרות רבות של מונופולים, רשמיים ושאינם כאלה. יחד עם התפישה הכלכלית של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ויחד עם רוח הלגיטמיציה לריכוזיות ולעסקי הון־שלטון הנושבת מאמריקה של דונלד טרמאפ – כל הסיכויים שגם בשנים הבאות נראה את עשירי ישראל ממשיכים במסע ההתנתקות הכלכלי שלהם משאר 99% של הציבור. עד גל המחאות הבא.

הבקעה בדקה ה-90

עם סגירת גליון יוני של מגזין TheMarker ורשימת עשירי ישראל המתפרסמת בו, נהפך האוליגרך הרוסי־יהודי רומן אברמוביץ' לאדם העשיר בישראל, לאחר שנודע כי עשה עלייה וקיבל אזרחות ישראלית. אברמוביץ' (51), שהונו האישי מוערך ב־11.4 מיליארד דולר לפי "פורבס", התגורר בלונדון בעשור האחרון, אולם לאחרונה נאלץ לעזוב את אנגליה במפתיע לאחר שוויזת השהייה שלו לא חודשה. ככל הנראה, הסיבה לכך היא קרבתו של אברמוביץ' לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין והמתיחות המחריפה בין בריטניה לרוסיה בחודשים האחרונים.

רומן אברמוביץ'
רומן אברמוביץ'צילום: Toby Melville/רויטרס

בקרב הציבור הרחב ידוע אברמוביץ' כבעלי מועדון הכדורגל האנגלי צ'לסי, שנהפך בזכות השקעותיו בקבוצה לאחד הטובים באירופה. אברמוביץ', שצבר את הונו מרכישה מוזלת של נכסים ממשלתיים שהופרטו אחרי קריסת ברית המועצות, ביקר לאורך השנים בישראל ובעבר הביע עניין ברכישתה של הפועל תל אביב. הוא צפוי להתגורר באחוזה בנווה צדק שרכש ב־100 מיליון שקל מהשחקנית גל גדות ובעלה ירון ורסנו. אברמוביץ' השקיע ביותר מתריסר סטראטאפים ישראלים, כולל Storedot, המפתחת טכנולוגיה לטעינת סוללה מהירה.

השתתפו בעיבוד הנתונים: דניאל איסלר, יעל בלקין, נתנאל גאמס, רוני וולף,  יוסף חרש, עדו פדלמן, סיון פלטין

כך בדקנו

ברשימת 500 האנשים העשירים בישראל של מגזין TheMarker מופיעים הישראלים בעלי השווי הנכסי הנקי הגבוה ביותר, ככל הידוע למערכת. השווי מחושב על פי סך הנכסים של אדם, משפחה או קבוצת אנשים, על פי מיטב המידע ושיקול הדעת של המערכת.

הנכסים שנבדקו כוללים אחזקות בחברות (הן ציבוריות והן פרטיות) ובעסקים שונים, בניירות ערך, נדל"ן ומזומנים. השווי הנכסי הנקי מיוחס לתאריך 1 באפריל 2018, ומחושב על פי שער דולר של 3.5 שקלים. לצורך הרכבת הרשימה הסתייענו במקורות המידע הבאים: מידע ציבורי גלוי, אתר TheMarker Finance, ארכיונים, אתר הבורסה, מערכת בלומברג, אתר BDi-Coface, רשם החברות, משרדי יח"צ ושיחות עם מקורות ומקורבים למדורגים. כאשר לא היה בידינו מידע מספיק מהימן להערכת העושר, ויתרנו על הכללת האדם ברשימתנו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker