אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האנשים שניצחו את הפקקים

E
שתפו בפייסבוק

ישראלים רבים ששמחו לצאת מהסגר מצאו עצמם לכודים בעומסי תנועה קשים מאי-פעם, עם תחבורה ציבורית לא יעילה, ורשת רכבות שהפסיקה לפעול בסופי שבוע גם כשכל המשק חזר לפעילות. האם אפשר להימנע מהפקקים בישראל 2021? איתרנו שבעה שעשו את הלא ייאמן ופיתחו דרכים יצירתיות לחמוק מהסיוט היומי של כל נהג ונוסע. אלה הסיפורים שלהם | נדן פלדמן

לנוע בתוך הטורנדו | קובי הרשקוביץ, עצמאי בתחום התכנון. עובד כפרילנס במשרד אדריכלים סמוך לכיכר הבימה, תל אביב. גר בשכונת ביצרון, מזרח תל אביב

ידוע שבלב הטורנדו הכי שקט, לכן בחרתי לגור בשכונת ביצרון, קרוב למחלף השלום בתל אביב. כשיש לי פגישה בתל אביב, אני מגיע עם אופניים דרך גשר יהודית. כשיש לי פגישה בצפון או בדרום, אני בדרך כלל נגד התנועה בפקקים של הבוקר, וגם אז משתדל לצאת לפני 7 או אחרי 9:30. לוח הזמנים שלי בנוי על פי התנועה באיילון. פעם החזקתי רכב, אבל בשלב מסוים הבנתי שזה פשוט לא כדאי, בעיקר בגלל הזמן, שהוא המשאב הכי יקר שלי. למה להיכנס לאוטו ולהתעצבן בפקקים? תכנון הזמנים שלי הוא קריטי. יש לי שלוש בנות ולכן אני חייב להיות מדויק עם הזמנים. אני אוהב ללכת ברגל, אז אני הולך באזורים המוצלים. גם הרבה יותר נעים ללכת ברגל מאשר להיות בתוך אוטו ולחפש חניה, וברכב אין ודאות מבחינת זמן הגעה וזמן לחפש חניה, בטח בלב תל אביב. במצב של היום, אם אני לא צריך להיכנס לרכב – זה יתרון מבחינתי. לעתים אני מוותר עליו גם בנסיעות מחוץ לעיר. אם יש לי פגישות בפתח תקווה וחולון אני נוסע לשם באופניים, ולא חשמליים. בדרך אני חולף על פני אנשים שתקועים בפקק. היה איזה אתר בנייה בחולון שניהלתי אותו כמה חודשים, ולא לקחתי רכב אלא אופניים. זה לקח לי כחצי שעת רכיבה באופניים, וחמקתי מהפקקים. אנחנו אמנם לא אירופה עדיין ואין פה תשתיות נוחות לאופניים, אבל אפשר אופניים זה כלי אדיר ואני חושב שאנשים עוד לא הפנימו אותו עד הסוף. הוא גם כמובן משפר את הכושר הגופני.

צילום: עופר וקנין

לגור ליד ה"האב" | אירית לבהר גבאי, מנהלת היחידה לתכנון ארוך טווח באגף התנועה, מנהל בינוי ותשתית, עיריית תל אביב. גרה בשכונת נחלת יצחק, מזרח תל אביב

בחרנו לגור במזרח תל אביב בנחלת יצחק. מגורים בשכונה חוסכים המון זמן כי היא במרחק דקות הליכה מהמקום המחובר ביותר בארץ, שכשלעצמו הוא מרכז תעסוקה – האב השלום. ברדיוס המיידי, אזור יגאל אלון וכמובן מה שבצד השני של האיילון, יש הרבה מאוד מקומות עבודה ובנוסף חיבור תחבורתי לכל מקום בארץ. אני עובדת בעיריית תל אביב ומתניידת לעבודה בדרך כלל באופניים ואוטובוס. בעלי בעיקר הולך ברגל, לעזריאלי, ופעם בשבוע הוא צריך רכבת לירושלים. כמעט כל הזמן אנחנו מתניידים בתחבורה ציבורית, באופניים וברגל. ההחלטה לחיות בשכונה הזאת בפירוש נבעה מכך שאנחנו מעדיפים אלטרנטיבות לרכב פרטי. החלפתי שני מקומות עבודה בתל אביב בעשור שאנחנו פה, וגם בעלי החליף כמה מקומות עבודה, במטרופולין ומחוצה לו, ותמיד הגענו אליהם ללא שימוש ברכב פרטי. גם אם נחליף עבודות בעתיד, בסבירות גבוהה מאוד לא נהיה תלויים ברכב הפרטי לצורך הגעה אליהן. כשבוחרים שכונה לאורך זמן, אני רוצה שתהיה לי נגישות לכל מקום ואז זה פחות חשוב איפה אני עובדת.

צילום: הדס פרוש

תוכנית השילובים | דני בקרמן, אדריכל. עובד בבני ברק, גר בפתח תקווה

אני גר בפתח תקווה ועובד בבני ברק. בזמן הקורונה משך הנסיעה היה כ־20־25 דקות ברכב, אבל עם חזרת המשק לשגרה הנהיגה הגיעה לכדי 50 דקות ואף שעה. פקקים, עצבים ותסכול על הבוקר – זה לא בריא. גם חיפוש חניה נעשה אתגר. לכן חזרתי לעשות מה שעשיתי לפני הקורונה: לנסוע דרך פתח תקווה ברכב, עניין של 10־15 דקות לחצות את העיר, לחנות במערב העיר ברחובות פנויים לפני שמתחיל עומס התנועה, ולעלות על אוטובוס עד לעבודה – נסיעה של 20 דקות בנת"צ ז'בוטינסקי עד בני ברק. זה חוסך זמן – 15־20 דקות בכל כיוון; חוסך כסף, כי הנסיעה באוטובוס זולה יותר מאשר חניה יומית, בנוסף להוצאות דלק בזמן העמידה בפקק, וטוב יותר נפשית, כי לא צריך להיות בסטרס שעה שלמה בפקק מדי בוקר. הנסיעה המשולבת גורמת לי להרגיש טוב יותר בבוקר, ולא להגיע סחוט למשרד. זה פתרון שעובד כבר כמה שנים ומאפשר גמישות רבה יותר גם בקניות וסידורים בערב.

צילום: תומר אפלבאום

מדיניות ההימנעות | רבקה מזרחי, בעלת חנות. גרה ועובדת בתל אביב

הפתרון שלי הוא הימנעות. זה לא נאמר בציניות, זה סיפור אמיתי. אני לא יוצאת מתל אביב אם אני לא חייבת. מוותרת על טיפול רפואי, הצעות עבודה, מחפשת טכנאים רק מהשכונה או לא מתקנת דברים. גם חברים לא מגיעים כי אין חניה בתוך העיר. חברים שגרים מחוץ לעיר לא מגיעים בערבים, כי הם עייפים. אם חייבים, אז כבר נשארים לישון. אני לא נוסעת לחתונות, לוויות וימי הולדת. אני והמשפחות של הבנים שלי חולקות רכב אחד. יש לי בן בכפר סבא. לנסוע אליו בתחבורה ציבורית יכול לקחת לי שעה וחצי. אני גרה בלב תל אביב ומגיעה לכל מקום ברגל או באופניים.

צילום: מוטי מילרוד

לחצות בשלום את יום העבודה | חנה אלבג, מלווה בנייה ירוקה במשרד תכנון. עובדת בנווה אילן, גרה בבית שמש

באוגוסט התחלתי עבודה חדשה בנווה אילן. מאז אני מפצלת את יום העבודה – חצי יום במשרד, חצי יום מהבית, כדי לא לנהוג לתוך הפקקים. זמן הנסיעה בשעות הפנויות הוא כ־20 דקות. בשעות העומס, סביב שעה ולפעמים יותר. פער הזמנים בין כביש פנוי לפקוק יכול להיות פי ארבעה. לכן אני יוצאת מהבית ברכב לפני שמונה בבוקר, וחוזרת לכל המאוחר בשלוש, ומהבית ממשיכה מטלות שלא מחייבות אותי להיות במשרד. זה לא אידיאלי, אבל זה חוסך כמו כלום שעתיים על הכביש כל יום.

צילום: אמיל סלמן

לקפל את האופניים ברכב | יהודה כפיר, עצמאי. לשעבר מנהל אגף תשתיות ותחבורה בעיריית רחובות. עובד בפתח תקווה ובתל אביב, גר בקיבוץ גבעת ברנר

רכשתי במיוחד אופניים מתקפלים כדי שאוכל להכניס אותם לרכב. כך, כשיש פקק באזור אני יכול לחנות רחוק מהיעד שלי ולהגיע אליו על אופניים. יוצא לי להשתמש באופניים פעמיים בשבוע בממוצע. אני עושה את זה גם בשביל פעילות גופנית. בהרבה מתכנוני הפגישות שלי אני מבין שיש מצוקת פקקים, אז אני רוצה לשלב אופניים ורכב, וכך גם לחסוך בעלויות החניה שהיא מאוד יקרה לצערי – בחלק מהמקומות זה בכוונה ככה כדי לדכא את הרצון של אנשים להשתמש ברכב פרטי. אני מנהל אגף תשתיות ותחבורה לשעבר בעיריית רחובות כך שאני מכיר היטב את הנושא. אופניים יכולים להיות שימושיים לרכבת, אם כי גם לעתים גם להגיע לחניון של הרכבת זו בעיה כי הוא מפוצץ בכלי רכב. במקרים כאלה אני מחנה רחוק יחסית מהחניון, מדווש לרכבת על האופניים, ואז מקפל אותם ועולה על הרכבת.

צילום: אייל טואג

רכב פרטי? לא תודה | דורון פולקמן, כותב תוכניות עסקיות לסטארטאפים ויזמים טכנולוגיים, עובד בתל אביב, גר ברעננה

יש לי קורקינט שיאומי. 1,200 שקל, והוא משאיר אבק לאוליגרכים עם מרצדס מייבאך. כשאני בפגישות במשרדים הוא מחכה לי בעמדת הקבלה בכניסה. העבודה שלי מצריכה נסיעות לפגישות והרצאות בתל אביב, חיפה, הרצליה, עפולה. אני יוצא מהבית על הקורקינט לתחנת האוטובוס שהכי נוחה ליעד שלי, עולה איתו לאוטובוס, יורד וממשיך איתו עד ליעד. לפעמים גם רכבת משתלבת במסלול. רכב פרטי? לא תודה. הפקקים והעלויות פשוט לא שווים את זה. הקורקינט משמש אותי גם בשעות הערב כשאני יוצא לבלות או נוסע לבקר חברים. מבחינתי, זה כלי תחבורה יומיומי. לצערי להרבה נהגים יש מעט מאוד סובלנות לקורקינטים. גם לנהגי אוטובוס ועובדי רכבת. חשוב לי לציין כרוכב ותיק אבל לא צעיר (בן 51), שאני נוסע על הקורקינט עם ציוד רכיבה מלא, כולל קסדה, כפפות ואפוד זוהר. אני מודע לכך שלפעמים אני צריך לרכוב גם באזורים מסוכנים בלי תשתית מתאימה, אבל פשוט אין דרך טובה יותר להגיע, בטח לא בטווחי הזמנים הארוכים של תחבורה ציבורית מקרטעת ועם בעיית הפקקים המחמירה.

צילום: אייל טואג

הכתבות המומלצות

כתבות ראשיות באתר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות