למי אכפת מפרטיות האזרחים

במארס 2019 נקראה ד"ר שלומית ווגמן רטנר לדגל על ידי שרת המשפטים אז, איילת שקד, ומונתה לעמוד בראש הרשות להגנת הפרטיות – זאת לאחר שראש הרשות אז פרש בפתאומיות מהתפקיד. מאחר ולא ניתן למנות ראש רשות קבוע בתקופת בחירות, ווגמן רטנר, שכבר עומדת בארבע השנים האחרונות בראש הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור, הסכימה למינוי "במילואים" של חודשים ספורים. אך אז היא נקלעה ללופ של שלוש מערכות בחירות ומגפה, כשהרשות שלה היא מקדישה שעות ספורות בשבוע נמצאת בעין הסערה.

ווגמן רטנר קיבלה לידיה רשות מוחלשת, ללא יכולות הרתעה ועם חוק מיושן מ־1981 שאינו מותאם לעידן האינטרנט. כשברקע מתבהרים ממדי פרשת קיימברידג' אנליטיקה ושיבוש הבחירות ברשתות החברתיות, קיבל הציבור הישראלי את הבוט של מפלגת הליכוד שפנה לאזרחים בפייסבוק במסר הקשה "הערבים רוצים להשמיד את כולנו". והרשות? אף מילה. בהמשך קיבלנו את אפליקציות הבחירות, בהן אלקטור שחשפה מידע אישי רגיש על עמדות פוליטיות של אזרחים. והרשות? עד היום חוקרת את הפרשה; הקורונה הכניסה לשגרת חיינו את מעקבי השב"כ, והרשות? היא בכלל הודרה מישיבות בנושא, והגיבה לראשונה רק אחרי חודשיים. לישיבות הגיעו נציגי ארגונים אזרחיים כמו המכון הישראלי לדמוקרטיה, איגוד האינטרנט, משרדי עורכי דין והאקדמיה שייצגו את האינטרס הציבורי, מה שלבסוף הוליד את עמותת פרטיות ישראל שמנסה למלא את החלל שיצרה הרשות.

כשחברות ענק משכללות את טכנולוגיות המעקב ואיסוף המידע הפרטי – בישראל חסרה רשות שאמורה להגן על האזרחים מפני מהלכים שפוגעים בזכותם היסודית לפרטיות. ווגמן רטנר המוערכת ביקשה כבר מזמן לסיים את תפקיד ממלאת המקום, אולם כל עוד לא ניתן למנות ראש רשות קבוע – פרטיותם של אזרחי ישראל ממשיכה להיות אחרונה בסדר העדיפויות של המדינה.