לבד בצומת, עד שכולם באו

קשה לזכור זאת כעת, כשכיכר פריז בירושלים הומה בצעירים המפגינים במחול, בתיפוף ובקריאות להתפטרותו של ראש ממשלה המואשם בפלילים, אבל בראשיתה אופיינה המחאה נגד ראש הממשלה כמחאה של זקנים. מעצרו המתוקשר של אמיר השכל בסוף יוני, בשל חסימת כבישים לכאורה, היה אחד הקטליזטורים של המחאה הגדולה ושוקקת הצעירים מול בית ראש הממשלה.

השכל הוא מהמפגינים המבוגרים, ממובילי "מחאת היחידים" שעל חולצותיהם ושלטיהם כתוב "אין מצב". הוא השתתף בהפגנות בכיכר גורן בפתח תקווה נגד היועץ המשפטי לממשלה בדרישה שיפעל נגד נתניהו, צעד לבד ועמד בצמתים עם שלטים הקוראים להתפטרותו של ראש הממשלה, והגיע להפגין גם בירושלים. המעצר שלו, יחד עם פעילים נוספים, נתפש כשערורייתי ומשמעותי – קו פרשת מים. הוא היה שערורייתי כי בית משפט השלום קבע שהדרישה של המשטרה להרחיק את המפגינים מירושלים למשך 15 ימים היא בגדר "סתימת פיות"; והוא משמעותי בגלל הרקע של השכל – טייס לשעבר, תא"ל בצה"ל, והיסטוריון שחיבר ספרים על השואה ועמד בראש משלחות צה"ל למחנות ההשמדה בפולין – וגם כי הוא הוכיח שההפגנות אפקטיביות. אחרת, למה דחוף היה לשר לביטחון פנים לעצור אותן בתקיפות?