היועץ שנקלע לעמדת הכרעה היסטורית שלא רצה בה

החלטתו של אביחי מנדלבליט להעמיד לדין את ראש הממשלה נתניהו, לצד עמדתו המשפטית שסייעה להכשיר את המשך כהונתו של נתניהו גם כנאשם, קלעה את ישראל למשבר פוליטי חסר תקדים. שלוש (ואולי ארבע) מערכות בחירות רצופות הן רק חלק מההשלכות. חלק אחר הוא שנתניהו מונע העברת תקציב, משיקולים של התמודדות פוליטית עם כתב האישום. וכך, כשפרויקטים חשובים בתחום החינוך, למשל, נמצאים בסכנת סגירה – זה כי אין תקציב, ובעקיפין, בגלל משפט נתניהו. באין תקציב, גם דירוג האשראי של ישראל בסכנת ירידה. המכה שהנחית משבר הקורונה על הכלכלה תכאב הרבה יותר, כי המערכת המשפטית מאפשרת לנתניהו הנאשם להמשיך ולנווט את המדינה, בניגוד לטובתה, למצב שבו אין לה תקציב.

בינואר יחל שלב ההוכחות במשפט ראש הממשלה, ואז ייאלץ היועץ המשפטי לממשלה להידרש לסוגיית הנבצרות של נתניהו. קשה להפריז בחשיבות החלטתו. החלטה על נבצרות יכולה לסיים את המשבר הפוליטי, אבל אין לשלול אפשרות שתביא דווקא להסלמתו, עד כדי ניסיון של נתניהו לחולל מהפכה משפטית כדי להכשיר מהלך חקיקתי לביטול המשפט.

בדומה, גם עמדותיו של היועץ בנושא מינוי פרקליט המדינה הבא, באפשרות של חקירה נוספת נגד נתניהו בתיקי המניות והצוללות או בנוגע להסדר ניגוד העניינים של נתניהו, מטרידות מאוד את ראש הממשלה. גלי ההדף החברתיים יהיו רק תוצאת לוואי. החלטות אחרות שנמצאות על שולחנו של מנדלבליט, כמו עתיד תיקי השרים דרעי וליצמן, נראות פתאום זניחות, הוראות שנותן היועץ בנושא התנהלות הממשלה בחסות משבר הקורונה מתגמדות. מי בכלל מדבר על רפורמות בתחומים כמו סדר הדין האזרחי? סדר יומה של המדינה כולה סובב את צרכיו של נתניהו הנאשם. עתידה של ישראל כדמוקרטיה ליברלית מוטל על הכף.

מנדלבליט, שלא חלם להיות כזה, עשוי להתגלות כילד שתקע את האצבע בסכר, או להפך – כמי שחילץ את האצבע, ונתן לגל עצום לשטוף את ישראל.