להגן על החרדים מהתפוררות הדמוקרטיה

מאז ומעולם, התנהלות המפלגות החרדיות ביחס לדמוקרטיה הכילה סתירה מובנית. מצד אחד, הקפדה על משטר דמוקרטי חיונית למיעוטים, אפילו יותר מאשר לקבוצות הרוב. בהתאם, מרבית הסוקרים מעריכים כי שיעורי ההשתתפות בבחירות של המגזר החרדי גבוהים משמעותית מאלה של כלל הציבור בישראל. מצד אחר, יחסן של אותן מפלגות למאבקים הנוגעים לגורל הדמוקרטיה הישראלית, שהגיעו לשיא בשנה האחרונה, נותר אדיש. נראה כי חברי הכנסת החרדים רואים במאבקים על עצמאות מערכת המשפט או הכנסת עניין פנימי של החילונים, שאינו נוגע ישירות לציבור שהם מייצגים, ועמדותיהם בנושאים אלה נגזרות מהשאלה איזה צד פוליטי יסייע לאינטרסים המגזריים הצרים שלהם.

בחמש השנים האחרונות מבטאים חברי הכנסת החרדים תמיכה מוחלטת בבנימין נתניהו, בכל מעשיו. התנהלות זו הגיעה לשיאה בחצי השנה האחרונה אצל הפוליטיקאי החרדי בעל העוצמה הגדולה ביותר בפוליטיקה הישראלית, אריה דרעי. דרעי היה זה אשר התחייב בפני יו"ר כחול לבן, בני גנץ, כי הוא ערב לקיום ההסכם שלו עם הליכוד – התחייבות שהניעה את גנץ להיכנס לממשלת אחדות עם נתניהו. דרעי הוא גם זה שלא קיים את הבטחתו בשבועות האחרונים, כשהליכוד החל להפר את ההסכם עם כחול לבן.

דרעי הוא הגורם המרכזי המאפשר את ההשתוללות של נתניהו מול מערכות השלטון הישראליות. הוא עושה זאת אף שלאחר יותר מ־30 שנה כפוליטיקאי, אין הרבה גורמים במערכת הפוליטית שמבינים כמוהו את השלכות המעשים. כפוסק האחרון במפלגתו, הוא מהיחידים שיכולים לעצור את מהלכי נתניהו, והיה עושה זאת אם היה רוצה בכך. הוא אמור לעשות זאת מתוך רצון להגן בטווח הארוך על בוחריו מפני עריצות הרוב, שיכולה להתהפך כנגדם אם הדמוקרטיה הישראלית תתפורר.