יתקשה לפרוץ את גבולות הימין האידיאולוגי

בצלאל סמוטריץ' נהנה כעת אמנם מקצת פחות תשומת לב – בכל זאת החיים באופוזיציה אינם זוהרים כלל ועיקר – אבל גם הנידחות הזמנית הזו לא משנה את העובדה כי סמוטריץ' הוא המוח המשפיע ביותר בימין, ובעיני רבים בציבור זה, הוא נחשב למעשה למנהיגם האותנטי.

כבר כשהיה ח"כ צעיר, עוזרי חקיקה של ח"כים ימנים שונים היו עולים לרגל אל סמוטריץ' כדי להתייעץ עמו ביוזמות שונות, שעיקרן הצקה לבית המשפט או העמקת הכיבוש. סמוטריץ' הוא מאדריכלי ומנסחי חוק ההסדרה, שפורץ את המסגרת המשפטית ביחס לתפיסת ישראל בשטחים. הוא הגיע למקום הזה אחרי שהבין שכך יוכל לקדם את משנתו בצורה יעילה יותר מאשר בשבתו כעציר בשב"כ בעת המחאות נגד ההתנתקות.

כשר תחבורה זכה סמוטריץ' לשבחים רבים על היכולות הביצועיות שלו, כולל מצד אלה שסולדים מדעותיו. פקידים ממשלתיים מעידים כי הוא נמצא ברמה אחת מעל קולגות שלו, הן מבחינת תפישה והן מבחינת התמצאות בחומר. ועם כל אלה, תקרת הזכוכית של סמוטריץ היא דעותיו, אותן הגדיר פרופ זאב שטרנהל ז"ל, מבכירי חוקרי הפשיזם בעולם, כעל גבול הנאציזם. "תוכנית ההכרעה" שלו כוללת יוזמות כמו "עידוד הגירה מרצון תמורת כסף" וטרנספר; להיטותו לרדוף את הקהילה הלהט"בית מתפרשת בעיני רוב הציבור – כולל בימין – כאקט חשוך וחסר פשר; והתבטאויות שלו מהעבר, כמו רצונו במדינה שתתנהל בנוסח ימי דוד המלך, מגבירות את החשד כלפיו. סופו של דבר הוא שסמוטריץ', במהותו, דן עצמו למשבצת צרה, שהפוטנציאל שלה מתמצה בהנהגת הציונות הדתית.