האיש שאיבד כמעט הכל

השנה האחרונה היתה הגרועה בחייו העסקיים של יצחק תשובה, בעל השליטה בקונגלומרט האנרגיה דלק ובעלי קבוצת הנדל"ן הפרטית אלעד. ממיליארדר שדלתות נפתחו בפניו, הוא נהפך תוך שישה חודשים, עם הקריסה במחירי האנרגיה ומשבר הקורונה, לאיש עסקים על סף פשיטת רגל. מאז רכש את דלק, תשובה לא פספס אף הזדמנות לאתגר את הגופים המוסדיים ואת מוסדות המדינה בכל הנוגע לצורך לשמור על צדק כלכלי ועל האינטרסים של הציבור – החל מהסדר החוב בדלק נדל"ן שהסתיים בתספורת של 65%; דרך המאבק המכוער והאגרסיבי בוועדת ששינסקי ומכירת מאגר תמר למוסדיים בהנפקה שהסתיימה בהפסד של 90%; ועד לעסקת שברון המגלומנית, שהביאה את קבוצת דלק אל פי התהום.

גם כיום, כשעסקיו המרכזיים נאבקים על שרידותם, תשובה ממשיך להתכתש עם רשויות המדינה והמוסדיים. מול רשות התחרות, תשובה (ביחד עם שותפתו, נובל) ממשיך לסנדל כל בדל של תחרות בין מאגרי הגז; על חברת החשמל, הוא מאיים בהליכים משפטיים אם תמשיך לקנות גז זול בעולם – ולא מהמונופול; מול רשות המסים, הוא נאחז בפרשנויות שיאפשרו לדלק להימנע מתשלום מס של מאות מיליוני שקלים; ועם המוסדיים, שכבר יכלו לקחת ממנו את דלק, הוא התכתש ארוכות – עד שהתרצה כשהניפו מעליו את הגרזן.

לא ברור אם תשובה ישרוד את המשבר העסקי החמור. בינתיים, הוא ממשיך ללקט מזומנים מן הגורן ומן היקב כדי לפרוע את חובותיו, ובלבד שלא יאבד את השליטה בנכסיו. הנהנים מהמצב הם בעיקר הבנקים, שתשובה ממשיך לפרוע להם את חובותיו אישיים, המוערכים בכ־1.5 מיליארד שקל, ועוד חובות של מיליארד שקל המיוחסים לקבוצת דלק. מחזיקי האג"ח – הציבור הרחב – עוד מחכים להתאוששות, אם תגיע, כדי שהחוב העצום אליהם – כ־6 מיליארד שקל, אכן ייפרע.