מקום על המסך למוחלשים

חוסנה של דמוקרטיה נמדד בסופו של דבר ברוח החופשית וביכולת של אנשים, בעיקר אלה שיש להם נגישות ויכולת להשפיע על השיח הציבורי, להביע את עמדתם הביקורתית על השלטון. בעידן הנוכחי, לאנשי התרבות והיצירה יש השפעה מרובה על השיח. חלקם משתמשים בעמדת הכוח שלהם כדי לייצר שיח ביקורתי שמעורר הדים רבים. יגאל גואטה, שהגיע לראשונה לזירה הציבורית כח"כ מטעם ש"ס, הוא מייצג של התופעה הזו. התוכנית בהגשתו, "האזרח גואטה", המשודרת בתאגיד השידור הציבורי כאן, עוסקת שבוע אחר שבוע בעוולות ובהתנהלות פסולה של גופים חזקים כמו בנקים וטייקונים, ומשמיעה את קולם של החלשים.

בטלוויזיה הישראלית בולטים עוד כמה דוקו־אקטיבסטים, אף שבכלי תקשורת מסחריים יש נטייה פחותה לעסוק בתחומים אלה. היוצר אורי רוזנווקס הביא השנה למסך של HOT את "המפרץ", שעוסקת במאבק נגד מזהמי האוויר במפרץ חיפה; זאביק גורודצקי והלית לוי יצרו את הסדרה "הפוליטיקה של האוכל" גם היא ב־HOT; יסמין קיני יצרה את "ארץ לבנה" על היחס לעדה האתיופית, גם היא בערוץ 8 ב־HOT. בעבר שודרה הסדרה "מגש הכסף" של דורון צברי (בהשתתפות מייסד TheMarker, גיא רולניק). ובכלל, ערוץ 8 בניהולה של רינת קליין רושם הישגים מרשימים בתחום זה.

ולמרות הכל, ועל אף הפרץ היצירתי, גופי השידור עדיין מקצים רק קמצוץ מתוך סך הפקות הטלויזיה בישראל לתוכן ביקורתי ובעל ערך ציבורי.