מרסקי האלטרנטיבה

כבעל התואר "ראש הממשלה החלופי", ועם מועד כניסה חזוי ללשכת ראש הממשלה בנובמבר 2021, שר הביטחון בני גנץ היה אמור להיות דמות דומיננטית בגורל החברה והכלכלה בישראל. באותו אופן, מספר 2 שלו, שר החוץ גבי אשכנזי, היה גם הוא יכול להשפיע רבות, בוודאי על מעמדה המדיני של ישראל.

אלא שזה לא כך. גנץ, על פי הערכות הפרשנים הפוליטיים, לעולם לא יגיע למיצוי הרוטציה שנמצאת בלב ההסכם הקואליציוני שיש לו עם ראש הממשלה. נתניהו לא ייתן לזה לקרות. הוא ממדר את השניים מכל החלטה משמעותית, והוא יילך לפני המועד הקובע לבחירות שבהן, לפי הסקרים הנוכחיים, ינצח. גנץ יובס בשל מעשה הבגידה בבוחריו שביצע כשהחליט להצטרף לקואליציית נתניהו ושבר את ברית המרכז־שמאל. גם אשכנזי, שעשוי להחליף את גנץ, לא מרים לפי הסקרים את כחול־לבן מעבר למחצית המנדטים שקיבלה בבחירות האחרונות. על פי תסריט סביר, בעוד שנים בודדות שתי הדמויות הללו לא יהיו עוד חלק מהמפה הפוליטית.

אלא שיותר מהטעויות הפוליטיות שהם עשו, גנץ ואשכנזי אינם משפיעים על דבר בישראל פשוט כי אין להם שום אג'נדה או תפישת עולם אחרת מזו של נתניהו ושל הליכוד. הם בפוליטיקה כי לא היה להם משהו יותר טוב לעשות עם עצמם – לא בביטחון, לא בזירה המדינית, לא בכלכלה ולא בחברה. התוצאה היא שאין להם מה להציע לציבור למעט החלפתו של נתניהו בדמות תואמת לו, שאפילו לא תהיה חפה מעסקות הון־שלטון מעוררות סימני שאלה בעברם. הם מיותרים, ובכך הם מזיקים, כי הם מאפשרים לנתניהו להמשיך לשלוט ולפגוע כמעט מדי יום בדמוקרטיה, בחברה ובכלכלה.