דיאלוג חדש למען העובדים

ספק אם ארנון בר דוד חשב שכך תיראה הכהונה שלו כראש ההסתדרות החדשה. מן הסתם, כשנכנס לתפקידו במארס 2019, רשימת היעדים שהציב לעצמו היתה שונה לחלוטין. אבל שנה לאחר מכן, עם פרוץ משבר הקורונה, הוא נקרא לדגל – ודווקא לצד המעסיקים, למול משרד האוצר. ההבנה שלו כי מי שישלמו את מחיר הקריסה הכלכלית יהיו העובדים, וכי עליו לנסות ולדחוף להחזרת המשק לפעילות, גרמה לו להיות הגורם המעשי, ולעתים המתפשר.

המציאות הוכיחה שהוויתורים גדולים שעשה, בהם החתימה על הסכם המעניק גמישות גדולה מבעבר למנהלים במגזר הציבורי, והסכמה להכנסת דיגיטציה, לא פגעו בעובדים. המנהלים, בין אם מתוך הרגל או בשל עצלות, לא עשו בהם שימוש.

מקורביו של בר דוד מספרים כי העובדה שצמח ברשויות המקומיות הביאה לכך שהוא ער לעובדה שקריסה כלכלית פוגעת בעובדים, ולכן לא תמיד נכון לעמוד על זכויותיהם ללא פשרות. בר דוד ייבחן במבחן התוצאה. האם "איש הפשרות" יהיה מי שבניגוד לעמיר פרץ ב־2003, הצליח למנוע קיצוץ בשכרם של עובדי המגזר הציבורי. האם הוא יצליח להסיט את האש מהוועדים החזקים ולשנות את הדימוי של ההסתדרות מגוף הנתפש כדואג רק למאוגדים בו, לגוף שרואה את טובת המשק לנגד עיניו.

בר דוד מבין שהוא צריך "להיכנס מתחת לאלונקה", וכי במציאות הפוליטית הנוכחית אין לו ברירה אלא להיות המבוגר האחראי. אולי קל לו, יחסית, לעשות זאת בזכות העובדה שלמרות הביקורת הקשה שיש עליו ממתנגדיו בהסתדרות, לרוב הוא מצליח לייצר מצב שבו הוויתורים נותרו ברמת הרטוריקה.