מלחמת חורמה במערכת המשפט

עו"ד שמחה רוטמן, מייסד התנועה למשילות ודמוקרטיה ושותף במשרד עוה"ד רוטמן־לב, כמעט התמנה למנכ"ל משרד המשפטים בעת שאמיר אוחנה, כיום השר לביטחון פנים, כיהן כשר המשפטים. המינוי לא יצא אל הפועל, אבל קשריו של רוטמן עם אוחנה לא התרופפו. אוחנה אף שכר אותו לייצגו בעתירה שהוגשה נגד הארכת כהונתו של מ"מ פרקליט המדינה, דן אלדד, בפרשה הנפיצה של מינוי פרקליט המדינה, שבה התעמת חזיתית עם היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט.

אבל השפעתו של רוטמן, שכבר ב־1999 השתתף בהפגנת הענק נגד בית המשפט העליון, חורגת מקשריו הרבים עם פוליטיקאים. רוטמן הוא מנסח הצייטגייסט הימני נגד מערכת המשפט. הוא מקדם עמדות, שחלקן נהפכו להצעות חוק ויוזמות מימין, כמו מינוי יועצים משפטיים במשרדים ממשלתיים כמשרות אמון, שינוי שיטת הסניוריטי למינוי נשיא בית המשפט העליון והתנגדות להגדרה הרחבה של עבירת הפרת אמונים. הוא עומד גם מאחורי החוק המחייב שופטים ונושאי משרה בכירים בשירות המדינה לספק הצהרות הון.

הציבור הימני אף פעם לא השתגע על בית המשפט העליון, שנתפש בעיניו כמעוז שמאל אליטיסטי. הלך רוח זה עומד בליבת הטענות השגורות בפי רוטמן ודומיו, לפיהן הרכב השופטים אינו מייצג את רצון הציבור, אלא את הטעמים והאינטרסים של חונטה סגורה.

עם הצטרפות תיקי נתניהו לתמונה, נהפכה השנאה למערכת המשפט לאבן ראשה מחנאית, ועלתה קרנם של דוברים כרוטמן – שמקדמת דנא האמין כי הפרקליטות היא גוף נקמני התופר תיקים לאנשים מטעמים פוליטיים, וכי שופטי ישראל, הפועלים ברוח המהפכה החוקתית של אהרון ברק, שודדים את הדמוקרטיה ומבטלים את רצון העם. הוא היה שם קודם.