האיד של שלטון נתניהו

ארז תדמור הוא מהדמויות הרהוטות והבוטות של הימין. כיום הוא מגיש תוכנית ברדיו "גלי ישראל" וכותב טור ב"ישראל היום". בעבר היה קמפיינר של הליכוד, ואף כתב נאומים לראש הממשלה נתניהו. בצעירותו הקים את תנועת "אם תרצו", ששמה לה למטרה להילחם "בשלטון השמאל באקדמיה", ושהעצימה בשיח הישראלי את סימון ה"בוגדים" ו"האויבים מבפנים", כפי שהתבטא בקמפיינים נבזיים נגד דמויות שמאל, כמו הקריקטורה של נעמי חזן, נשיאת הקרן החדשה לשעבר, כשקרן ענקית שתולה במרכז מצחה.

"ארז לא חי בניואנסים", אומר עליו חבר. בניגוד לאנשי ימין המקפידים לקיים דיאלוג מכבד כלשהו עם השמאל, תדמור האימפולסיבי גולש מהר מאוד לאזורים רותחים. לפני כשנה נאם בכנס תמיכה בנתניהו ואמר על שמאלנים את הדברים הבאים: "ילדי שמנת מפונקים כפויי טובה... כל הדלתות פתוחות בפניהם. הילדים שלהם מתחנכים בבתי ספר יותר טובים מבתי הספר של הילדים שלנו... הילדים שלהם כבר לא משרתים בגולני או במג"ב או בגבעתי, קצת עדיין כן, אבל הילדים שלהם מנצלים את הצבא כדי להתקמבן. הם הולכים ל־8200, לתלפיות, למודיעין, הם חולבים את מה שיש למדינה הזאת לתת בכל דרך אפשרית".

אם לשפוט לפי כתביו ופעילותו, המוטיבציה שמניעה את תדמור אינה מלחמה על עוד קרוואן במאחז – הגם שגדל במשפחה לא דתית בקריית ארבע, וכיום הוא מתגורר באפרת – אלא מלחמה במערכת המשפט ובאליטות הישנות. זו גישה ויטאלית ותוססת בימין, שלא מקדשת ומהללת את המהפך של 77', אלא רואה במנחם בגין ובגישתו הממלכתית, שנמנעה מהדחת הפקידות כולה לאחר המהפך, חידלון שמנע מהימין "לשלוט באמת", כפי שהסביר תדמור בספרו "מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל". למעשה, זו הגישה שמאפיינת את נתניהו, מה שמסביר את האהדה והערכה שמקבל תדמור בבלפור.