מרגרט וסטגר, מקאן דלרחים

ענקיות האינטרנט – פייסבוק, גוגל, אמזון, ועבור חלקנו גם טוויטר – חדרו עמוק למארג החיים החברתיים שלנו, והן משפיעות ומשנות אותם ללא היכר. גוגל עם החיפוש, ווייז, שירותי המפות והתרגום, ג'ימייל ועוד עשרות אפליקציות; אמזון עם הקניות; ופייסבוק עם הרשת החברתית, ועוד יותר מכך עם אינסטגרם וקבוצות הווטסאפ. קומץ החברות הקטן הזה מכתיב איך נתקשר, אילו חדשות ועדכונים נקבל, מה יקרה לפרטיות שלנו, וגם מה הנזקים הרגשיים שנגרמים לנו ולקהילות שלנו.

מי שניסח את הנזקים הללו טוב מכולם הוא הקומיקאי סשה ברון־כהן, שבנאום בפני הליגה נגד השמצה חידד את חלקן של הרשתות החברתיות בעיוות המציאות, בהפצת שקרים ושנאה, ובשינוי הנורמות החברתיות. במלאכת מחשבת של לוגיקה פשוטה, ברון־כהן הפריך את הטענות של מנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג בדבר "חופש ביטוי", כשאמר שאילו פייסבוק היתה קיימת במאה שעברה, היא היתה מתירה למפלגה הנאצית לפרסם בה מודעות פוליטיות שמקדמות את הפתרון הסופי לסוגיית היהודים. הוא סימן את "שישיית הסיליקון", קבוצת מיליארדרים שכוללת לצד צוקרברג את מייסדי גוגל סרגיי ברין ולארי פייג', מנכ"ל גוגל סונדר פיצ'אי, מנכ"לית יוטיוב סוזן ווייציצקי ומייסד ומנכ"ל טוויטר ג'ק דורסי, וטען שאכפת להם יותר מעליית מחירי המניות שלהם מאשר מהגנה על הדמוקרטיה.

האם יש מי שיגן על הציבור הישראלי מפני "שישיית הסיליקון"? לא יהיו אלה ממשלת ישראל, כנסת ישראל או רשות לתחרות. שלושת המוסדות הללו, אם בכלל עסקו בנושא, הכריעו שמכיוון שאלו חברות זרות – אין כלל טעם להתמודד עמן. זו טעות. מי שיכול לפעול נגד שישיית הסיליקון הם הרשויות להגבלים עסקיים באמריקה ובאירופה, פשוט כי החברות הללו הן מונופולים בתחומי העיסוק שלהם. באמריקה, ב־30 השנים האחרונות, הרשויות לא עשו דבר, ונכון להיום נראה שראש הרשות מקאן דלרחים, מינוי של דונלד טראמפ, אמנם מבטיח שיחקור ויבדוק את ענקיות האינטרנט, אך בפועל הוא לא עשה דבר עד היום. 

לעומתו, מי שהפכה לסמן הימני במאבק הציבור מול הפלטפורמות הדיגיטליות היא יו"ר רשות ההגבלים האירופית מרגרט וסטגר. פעמיים בשנה שחלפה הטילה וסטגר קנסות של מיליארדי דולרים על גוגל, פעם בגין התנהלות טורפנית בשוק החיפוש, ופעם בשל התנהלותה הדורסנית בשוק מערכות ההפעלה לטלפונים סלולריים. מול האדישות וחוסר העניין של ממשל טראמפ, וסטגר עשויה להיות מי שתקבע את מערכות היחסים של ענקיות האינטרנט מול שאר השחקנים בשווקים שבהן הן פועלות – ובעיקר את מערכות היחסים שלהן עם הציבור.