יריב מן, אברהים נסאסרה

250 אלף הבדואים המתגוררים בנגב הם האוכלוסייה הענייה בישראל. כמעט 60 אלף מהם גרים ביישובים לא חוקיים במדבר, כלומר בפחונים ארעיים, בלי מים זורמים, חשמל, תחבורה או תקשורת. הריבוי הטבעי הגבוה של הנשים הבדואיות – 5.5 ילדים לאישה בממוצע – וכן הנוהג התרבותי של נשיאת אישה שנייה, מצטרפים לסכסוך הקרקעות ארוך השנים בין הבדואים לבין המדינה, שבמסגרתו 12 אלף בדואים תובעים לקבל בעלות על כחצי מיליון דונם מאדמת המדבר. כל אלה הופכים את ההתמודדות של ישראל עם המצוקה הבדואית לבעייתית וטעונה במיוחד.

אל תוך התסבוכת הזו נכנס לפני שמונה שנים יריב מן, והוא כיום הפקיד הממשלתי הוותיק ביותר שעוסק בטיפול בחברה הבדואית בדרום. זה לא מקרי. במידה רבה, מן התאהב בחברה הבדואית, וזו משיבה לו באותו מטבע. בתפקידו כמנהל אגף בכיר לפיתוח כלכלי־חברתי של החברה הבדואית בנגב, במשרד החקלאות, מן אחראי ליישומן של תוכניות הפיתוח הממשלתיות שמופנות לחברה הבדואית, ויש הרבה תוכניות מסוג זה. בעשור האחרון הופנו לחברה הבדואית שתי תוכניות חומש, בסכום מצטבר של כ־4.5 מיליארד שקל, ומן צריך לוודא שהן מיושמות בפועל. הוא נהנה מגיבוי מלא מצמרת המשרד, כולל ראש מינהלת ההתיישבות הבדואית, יאיר מעיין.

"יש לי צוות קטן, של חמישה אנשים, והתפקיד שלנו הוא לפמפם לכל משרדי הממשלה שהדבר הכי חשוב הוא פיתוח האוכלוסייה הבדואית", אומר מן. לשם כך הוא מתווך, אישית, בין פקידי משרד החינוך לבין הרשויות המקומיות הבדואיות כדי לוודא שתקציב ההסעות לתלמידים בתי הספר יוצא לפועל. הוא עובד על גיבוש מסד הנתונים הססטיסטי של הבדואים – שכן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מתקשה לאסוף נתונים מהפזורה – ועומד בקשר רצוף עם 14 משרדי ממשלה, וכל ראשי הרשויות הבדואים, לרבות מנהלי עמותות וחברה אזרחית, מנהלי בתי ספר, וכל מי שיכול להיות בעל השפעה בתוך החברה. כשצריך, הוא מבלה את הלילה בבתי קפה עם נרגילה ברהט. "אני רואה אותם כשותפים בחברה הישראלית, ואני מאמין שהדרך לעזור לבדואים היא לבנות כאן הון חברתי והנהגה מקומית. אין דרך אחרת", הוא אומר.

אחד מהמנהיגים הצומחים בחברה הבידואית הוא אברהים נסאסרה, בן 38, המתגורר בפחון בלקייה עם אשתו וארבעת ילדיו. הוא עצמו הילד ה־26 במשפחתו, שבה 32 ילדים משלוש נשים שיש לאביו. נסאסרה, ששני הוריו לא ידעו קרוא וכתוב, הקים חברת הסעות מצליחה ובהמשך גם מפעל המייצר ארוחות מוכנות לתלמידים בדואים ומעסיק בעיקר נשים. הוא זיהה את הכשל בחברה הבדואית בתחום החינוך, שגורם להדרתה מאומת הסטארטאפ, ומינף את הצלחתו העסקית להקמת אחד המיזמים החברתיים המסעירים בנגב – עמותת תמר לקידום החינוך, המכינה תלמידים בדואים לבגרות ברמה של חמש יחידות.

כ־400 תלמידים בכיתות ט'־יב' מגיעים מדי יום שישי למרתון של שש שעות מרוכזות. המחזור הראשון, בן 47 בוגרים (70% מהן בוגרות), מלמד על הצלחה מרשימה – 82% התקבלו לאקדמיה, מתוכם 57% למקצועות הבריאות והרפואה, ו־40% למקצועות ההנדסה. "הבדואים הם 40% מאוכלוסיית הנגב, אבל ב־2016 מתוך 131 בוגרי הנדסה באוניברסיטת בן גוריון, לא היה אפילו בדואי אחד", הוא אומר.

בימים אלו עובד נסאסרה על הקמת מגמת פיזיקה ראשונה בנגב, ונמצא בשלבי הקמה של בית ספר תיכון מדעי על־אזורי ועל־שבטי. בתוך כך, הוא פועל גם להכשרת מורים למדעים ולמתמטיקה, ונמצא בשלבי הקמה של קרן השקעות אימפקט ראשונה לחברה הבדואית. "התפקיד שלי הוא להוציא את הילדים הבדואים מהאוהל ומהעוני, ולתת להם הזדמנויות להצליח".