חדוה בר

כשנה לפני סיום תפקידה כמפקחת על הבנקים, חדוה בר מביטה לאחור, על ה"מורשת" שתשאיר. בפגישות עם אנשי תקשורת היא מקדישה את רוב זמנה לביסוס נרטיב ההישגים שלה, והרבה פחות מכך לתוכניות עתידיות. זה לא אומר שבר לא תשפיע בעתיד על הבנקים והמשק. להפך: היא תבקש לקבע וליישם את המהלכים שביצעה, כדי שייהפכו להצלחה ויירשמו על שמה. ואולם, היא לא תעשה דברים שהיא צריכה לעשות, אבל יכולה לדחות.

בצד ההישגים העתידיים, בר מציינת, ובצדק, את האישור שהיא נתנה להקמת בנק דיגיטלי חדש – לראשונה זה 40 שנה. הבנק, בבעלות ובמימון של המיליארדרים מריוס נכט (צ'ק פוינט) ואמנון שעשוע (מובילאיי), עדיין רחוק מהצלחה בטוחה ותלוי בין השאר בנכונות של המדינה להציע לו ולכל הבנקים ביטוח פיקדונות. בר ובנק ישראל תומכים בביטוח כזה, החשב הכללי באוצר רוני חזקיהו מתנגד – ויהיה מעניין לבחון עד כמה בר תילחם עבורו.

יש עוד רפורמות שבהן בר היתה מעורבת, כמו הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים והמעבר מבנק לבנק ב"קליק אחד". עם זאת, בר גם פועלת לקבור את ההמלצות של ועדת החקירה הפרלמנטרית לתופעת ה"בנקאות למקורבים", שבין השאר תרמה לעליית הטייקונים בישראל בעשורים האחרונים.

הוועדה מצאה שהפיקוח על הבנקים אינו פועל על פי נהלים אלא מתוך "שיקול דעת" נקודתי. הוא אינו מפעיל את סמכויות הענישה שיש בידיו, לא יוצר הרתעה, ומעודד דפוסי פעולה שאנחנו מכירים כ"שיטת מצליח": הבנקים עושים ככל העולה על רוחם, ואם הם נתפסים – מתקנים את הקלקולים ללא עונשים וללא קנסות. הוועדה אפילו הציעה לבנק ישראל סמכויות אכיפה וחקירה נוספות – שבר סירבה לקבל. בר הצליחה לשכנע את נגיד בנק ישראל, אמיר ירון, לא לפתוח את פעולות ודו"חות הבנק לפיקוח ציבורי פרלמנטרי, אפילו תחת סודיות – וכך היא מבטיחה ששוב יבוצעו בבנקים פעולות שהציבור יתוודע אליהן רק לאחר שהנזק ייגרם, ואולי לעולם לא.