יהונתן כהן-ליטאנט, תמר פוריה

לפני כשלוש שנים סיים יהונתן כהן־ליטאנט את תפקידו כאדריכל מחוז תל אביב, בתום קדנציה בת חמש שנים. לפני כן קידם פרויקטים לשיפור המרחב הציבורי העירוני בניו יורק, שבה עשה את לימודי ההסמכה כמתכנן ואדריכל, וכמו כן עמד בראש צוות התכנון של החברה לשיקום גיאורגיה, וניהל עשרות מיזמי פיתוח ובנייה גדולים בשיתוף גורמים בינלאומיים. את הרקורד העשיר הזה הביא לתפקידו הנוכחי כמתכנן הראשי של מחוז צפון בישראל.

מאז מינויו ב־2016, כהן־ליטאנט מציג תפישה תכנונית חדשה למחוז הצפון. הוא דוחה את העמדה הרווחת שלפיה המפתח לרווחת תושבי הצפון טמון בחיבורם התחבורתי למרכז הארץ ולמטרופולין תל אביב, ותחת זאת מאמין כי הזדמנויות ואיכות חיים נוצרות באזור שמיטיב לנצל את יתרונותיו היחסיים, ומצמיח מתוכם כוח משיכה עצמאי. זאת, לעומת הידוק קשר עם המרכז שבעיקר מקבע את מעמדם התלותי והנחות של יישובי הצפון במטרופולין תל אביב.

חיזוק הצפון הוא משימה סבוכה: במחוז זה מתגוררת פחות מחמישית מאוכלוסיית ישראל – כ־1.6 מיליון איש – ב־421 יישובים ו־94 רשויות מקומיות, שהן כשליש מכל הרשויות המקומיות במדינה. עשר מתוכן הן ערים, בהן ותיקות כמו עכו, צפת, טבריה, בית שאן, שפרעם ונצרת. ערים אלה הן פסיפס של היסטוריה ותרבות שאין דומה לו בישראל, המתאפיינת דווקא בפיתוח משכפל וחסר זהות. גם לערים חדשות בצפון יש ייחוד: נהריה מגלמת איכות נדירה בזכות מיקומה הנושק לחוף הים; עפולה היא בירת עמק חקלאי שקרקעותיו הלא־בנויות מצטרפות ליערות, שמורות טבע וגנים לאומיים. האתגרים הכלכליים ואילוצי הפיתוח שנובעים מריבוי יישובים, מתעצמים בשל הגיוון התרבותי של האוכלוסייה, שבה חיים זה לצד זה יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים, צ'רקסים ובני מיעוטים אחרים. לאלה מצטרפים סיבוכים הנובעים מבנייה עתיקה ובעלויות פרטיות ביישובים הערביים המקשים על פיתוח דרכים, מבנים ומוסדות לצורכי ציבור. עוד קושי טמון בתמורות המתרחשות בקיבוצים ובמושבים הרבים במחוז, שהובלו עד כה בסגנון פיתוח שפגע מאוד באופיים הכפרי, כך שרבים מהם נהפכו לפרברי שינה צמודי קרקע ומוטי רכב פרטי.

מחוז הצפון הוא העמוס ביותר בין מחוזות הארץ בהיבט התכנוני. מקודמות בו יותר מ־1,000 תוכניות בנייה – פי שלושה ממחוזות חיפה ומרכז, ופי שבעה ממחוז תל אביב. כ־350 מתוכן תוכניות מפורטות, 30 הן תכניות מתאר ליישובים ערביים, ובתוך פחות משנתיים יושלמו תוכניות מעודכנות לכל היישובים הערביים באזור. כהן־ליטאנט מנצח על צוות המונה 50 מתכננים ובידו ארגז כלים מעודכן. במרחב העירוני הוא פועל לציפוף רשת דרכים וצמצום רוחב רחובות, וביטול מתחמים מבודדים לטובת פיתוח עירוני המערב שטחי מסחר, שירותים לאזרח, תעסוקה ומגורים, כדי לצמצם את ההתפשטות אל השטחים הטבעיים והפתוחים. הוא מקדם הגנה על ערכי נוף חקלאות וטבע, אך לאו דווקא בשל אידיאולוגיה "ירוקה", כי אם מתוך תפישה תועלתנית. לגישתו, ערכי נוף, חקלאות וכפר הם ממאפייניו הייחודיים של המחוז, והשמירה עליהם תחזק את האטרקטיביות שלו כמקום מגורים ואת ההזדמנויות הכלכליות לתושבים. ברוח זו שינה כהן־ליטאנט את דפוס הפיתוח של הישובים הכפריים מהתפשטות לעיבוי בשטח הבנוי, דחיפה לתמהיל מגורים מגוון (לא רק וילות צמודות קרקע), ובנייה שתעודד ניידות רגלית בתחומי היישוב.

לגישתו התכנונית של כהן־ליטאנט יש הד במחוז דרום, שבניגוד למחוז צפון יש בו מטרופולין – באר שבע. השנה התמנתה לעיר מהנדסת ראשית חדשה, אדריכלית תמר פוריה, הצעירה בין מהנדסי הערים המטרופוליניות בתולדות המדינה. כמו כהן־ליטאנט, גם פוריה העתיקה את חייה וחיי משפחתה לדרום כשהיא עוזבת תפקיד בכיר במרכז – סגנית מהנדס העיר הרצליה, העירייה שבה הקימה את מחלקת ההתחדשות העירונית.

בשנים האחרונות הוקמו בבאר שבע אזורי מגורים, פארק הייטק ופארקים עירוניים. נעשו עבודות פיתוח בנחל באר שבע, נסללו כבישים ונפתחה עוד תחנת רכבת. אלא שבתום תנופת פיתוח זו, באר שבע היא אוסף פרברים שעוברים ביניהם בכבישים רחבי ידיים והם נספח משלים למרכז הארץ, אליו היא מקושרת ברכבת מהירה המחברת בין קריית התקשוב, האוניברסיטה ומתחם בית החולים, מבלי שרגלו של איש הייטק, פרופסור או רופא תדרוך בחוצותיה כדי שיתרום בנוכחותו ובכוח הקנייה שלו לעיר.

כדי להיות עיר מחוז חזקה ועצמאית על באר שבע ליהפך לעיר, וחלקיה השונים צריכים להתחבר ברחובות עם פעילות כלכלית הנובעת מנוכחות צפופה של אנשים שמייצרת ערך לנדל"ן ומעשירה את העירייה ואת התושבים. פוריה תידרש לעודד התחדשות עירונית בשכונות הוותיקות ולחבר אותן לאזורים החדשים ברשת רחובות עם פעילות מסחרית, מוטי תנועת הולכי רגל ועם תשתית לאופניים, וכן לעודד מערכת תחבורה ציבורית מטרופולינית יעילה, נגישה ומיידית, הנדרשת לחיזוק מעמדה כעיר הראשה של הישובים האחרים במחוז.