מוטי אלישע, צביקה אקשטיין

שר העבודה והרווחה לשעבר, חיים כץ, שמינה את ועדת אקשטיין לבחינת שוק העבודה והיערכותו ל־2030 כבר פרש מהתפקיד, לאור הכוונה להגיש נגדו כתב אישום, אולם הוועדה סיימה את עבודתה וממתינה למינוי שר ממשלה ושר רווחה כדי לקדם את המלצותיה. זו רק דוגמה אחת לשלל סוגיות ציבוריות חשובות שנתקעו עקב המשבר הפוליטי חסר התקדים, שגרם למדינת ישראל לדשדש במקום, שלא לומר ללכת אחורה.

בהיעדר ממשלה מתפקדת ומדיניות ברורה, באופן פרדוקסלי ובניגוד לרצונה של הממשלה האחרונה – ההשפעה מסורה לפקידים. הוועדה בראשות פרופ' צבי אקשטיין, יו"ר מכון אהרון במרכז הבינתחומי, היא למעשה המשכה של ועדה קודמת שפעלה ב־2009 והמליצה לממשלה להציב יעדי תעסוקה, בעיקר לחרדים וערבים. חלק מהיעדים הושגו, במקרה של נשים חרדיות, אפילו הושג יותר מהיעד. אצל הגברים החרדים – נרשם כישלון.

עבודת הוועדה בשנתיים האחרונות ממוקדת לא רק בשיעורי ההשתלבות של המגזרים, אלא  בהסתכלות רחבה יותר על שוק העבודה העתידי. שיעור האבטלה הנמוך היסטורית (3.4%) הוא הישג גדול של ממשלות ישראל האחרונות, אך יש לו גם השפעה בעייתית: הוא לא גורם לתחושת דחיפות בזיהוי אתגרי שוק העבדה העתידי, ויש כאלה בשפע. מהתארכות תוחלת החיים וההתפתחויות הטכנולוגיות, דרך הפערים החברתיים הגדולים (שכר, פנסיה, ביטחון תעסוקתי), וכלה בגלובליזציה ובלחצים להורדת יוקר המחיה. כל אחד מאלה מייצר איומים רבים, אך גם הזדמנויות.

איך נערכים לעולם שבו מקצועות רבים ייכחדו ויש קושי להעריך איזה מקצועות חדשים יצוצו? נקודת המוצא של ועדת אקשטיין היא הכשרה מקצועית. ישראל מפגרת מאוד אחר מדינות מתקדמות, בעיקר בצפון אירופה, בהשקעה ובתשומת הלב שניתנת לסוגיית ההכשרה המקצועית. המכללות האקדמיות יצרו מהפכה בהשכלה הגבוהה משנות ה־90 ואילך, ועל פי ועדת אקשטיין, הן והמכללות הטכנולוגיות אמורות להיות אחראיות למהפכה הבאה: מהפכת ההכשרה המקצועית. יהיה עליהן לפתח מנגנוני הכשרה בהתאם לצורכי השוק לבוגרי תיכון, יוצאי צבא מבוטלים שלא מעוניינים ללמוד באקדמיה. ללא הכשרה מקצועית ייגזר על אותם אנשים לעבוד בשכר נמוך או להישאר מחוץ למעגל העבודה, וישראל תמשיך לפגר בפריון העבודה. סוגיית הפריון רלוונטית גם במקומות שבהם נרשמה הצלחה גדולה – אצל גברים ערבים ונשים חרדיות, ששיעורי ההשתתפות שלהם בשוק העבודה מרשימים. הבעיה היא שהשכר שלהם נמוך, ולכן ועדת אקשטיין ממליצה לראשונה לקבוע יעדים איכותיים שיגדילו את שכרם בקצב מהיר יותר מהממוצע.

בתחומים רבים ועדות ציבוריות יודעות לתת מענה לטווח הקצר, אך בשוק העבודה אין קיצורי דרך. ללא הצבת יעדים ארוכי טווח ובניית מנגנונים יעילים להכשרה מקצועית ולהנעת תהליכים משפרי פריון, הפערים בין שתי הכלכלות בישראל, זו של ההייטק והייצוא וזו של השוק המקומי – יגדלו.

האתגר: שיתוף פעולה

שיעור התעסוקה בישראל נמצא ברמות הגבוהות ביותר, אבל למרות הנתונים הטובים – התמונה בשוק העבודה מורכבת. האתגר שניצב בפני המדינה אינו רק הגדלת שיעור התעסוקה ושילוב חרדים וערבים, אלא הכנת הישראלים לשוק העבודה העתידי.

כבר ב־2014 הציגה המועצה הלאומית לכלכלה ניתוח שלפיו בעתיד הלא רחוק 900 אלף ישראלים יגלו שאין עוד צורך במקצוע שלהם. בהיעדר תוכנית רב מערכתית, מרדכי אלישע שעומד בראש זרוע העבודה במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, מנסה להוביל להקמת מרכז ומועצה לאומית לכישורים. המרכז אמור לרכז את הטיפול בתחום בין השאר על ידי התוויית מדיניות, תיאום בינמשרדי, פיתוח ידע וכלים להקניית כישורים, וחקר השפעתם על פריון העבודה בישראל.

האתגר גדול ולו רק בגלל שכיום אין בנמצא נתוני אמת על המצב בשוק העבודה, שלא לדבר על נתונים המאפשרים לקבל תמונת מצב רחבה יותר, כמו למשל כמה סטודנטים יש בתחום מסוים, והאם יש להם דרישה בשוק העבודה. מה שהופך את האתגר גדול שבעתיים זאת העובדה שכדי להצליח בו יידרש שיתוף פעולה מגופים רבים. אלישע הגיע למשרד העבודה אחרי שנים ארוכות באוצר. יש לו היכרות עמוקה עם גורמים רבים בממשלה, אבל ספק אם יצליח לייצר שיתוף פעולה ולהביא לשינוי אופרטיבי בתחום החינוך – שהוא כיום הבסיס להכנת הישראלים לשוק העבודה, שבו יידרשו מיומנויות חדשות, ויהיה יתרון משמעותי למי שרכש יכולות מתמטיות וטכנולוגיות.