רן עוז, מישל סיבוני

כשצדיק בינו חדל להיות בעל השליטה בחברת פז בספטמבר 2016, כחלק מדרישות חוק הריכוזיות, התעורר החשש שמא היעדר גרעין שליטה בפז ישאיר את בינו כבעל עניין בה, בשלט רחוק. אחרי הכל, המנכ"ל שהוא מינה, יונה פוגל, נשאר בתפקידו, ויו"ר הדירקטוריון, יצחק עזר, היה דירקטור ותיק עוד מתקופת בינו. במשק כה קטן, וכשנוצר ואקום כזה, החשד לא היה מופרך.

אלא שמהר מאוד התברר שהיעדר בעל שליטה הכניס את החברה לאי־שקט ולמתח, כי כשאין שליטה מוסדרת – יש מאבק שליטה. במאבק הראשון ניצח המנכ"ל את היו"ר, ועזר נאלץ לפרוש. במאבק הבא, פוגל הוא זה שהלך הביתה, לאחר שנכנע בקרב מול היו"ר החדש אברהם ביגר, אותו המליכו הגופים המוסדיים בפז – מגדל, הפניקס, מיטב דש והראל.

ההדחה של פוגל היא פרי השפעתם של בעלי השליטה בפועל בחברה, הגופים המוסדיים, וזה משקף את המעמד המתחזק שלהם בשוק ההון הישראלי. אנחנו אמנם עדיין לא באמריקה, שם למרבית החברות אין בעל שליטה מזוהה, אבל בשנים האחרונות אפשר לראות בישראל יותר ויותר חברות ללא גרעין שליטה. החברות הבולטות הן כמובן שלושת הבנקים הגדולים – הפועלים, לאומי ודיסקונט – שנותרו ללא בעל שליטה, אך מעמדם מוסדר ומפוקח מקרוב על ידי הפיקוח על הבנקים ובאמצעות חקיקה מתאימה. בנוסף להם, יש עוד עשר חברות ללא בעל שליטה במדד תל אביב 125. מחוץ למדד זה יש עוד כ־30 חברות ללא גרעין שליטה בבורסה התל־אביבית.

המאבק בפז קשור לביצועים העסקיים של החברה, בעיקר בתחום בית הזיקוק, שלא השביעו את רצון המוסדיים. אולם, גם בימים שבינו שלט בפז היו סימני שאלה לגבי בית הזיקוק, רק שאז המוסדיים לא ניסו להיות אקטיביים. הוואקום שנותר עם עזיבתו של בינו גרם למוסדיים להיות אקטיביים יותר ומעורבים בקבלת ההחלטות בחברה, וזה אומר משהו על מעמדם ועוצמתם הנוכחית והעתידית. הם גם קיבלו היתר מרשות התחרות (לשעבר רשות ההגבלים העסקיים) לשתף פעולה בהצבעות בתנאים מסוימים.

העוצמה הזו נגזרת בראש ובראשונה מכך שהמוסדיים מנהלים את מרבית נכסי הציבור, כ־1.6 טריליון שקל. והסכומים העומדים לרשותם גדלים מדי יום. המנהלים של הכסף המוסדי הרב ביותר הם מנכ"ל מגדל רן עוז (כ־275 מיליארד שקל) ומנכ"ל הראל מישל סיבוני (כ־260 מיליארד שקל).

סיבה נוספת היא תהליכי הקטנת הריכוזיות במשק והיעלמותם של כמה מהטייקונים הגדולים. הנפילה של נוחי דנקנר, לב לבייב, אליעזר פישמן, שאול אלוביץ' ואחרים, סילקה מהמשק גורמים רבי עוצמה שיצרו הרבה לחץ ורעש במערכת. בהיעדרם, ההחלטות של המוסדיים יכולות להיות נקיות יותר מלחצים ומעסקות רבות הנגועות בניגודי עניינים ובעלויות צולבות. סיבה שלישית היא שנוצר ואקום בחברות ללא גרעין שליטה, ומישהו צריך להיכנס אליו. שליטתם של המוסדיים בחברה ללא גרעין שליטה שונה מזו של בעל שליטה רגיל. הם לא מנהלים את החברה, לא אמורים לקבל מידע פנימי על אודותיה, ואין להם מחויבות ממשית להשקעה שם. אם הם לא מרוצים – הם יכולים למכור את ההחזקה די מהר ולהסתלק.

המצב הזה העלה כמה שאלות לגבי טיב הניהול וסוג הבעיות שצפות בחברות ללא גרעין שליטה, ולכן משרד המשפטים ורשות ני"ע פרסמו קול קורא לקבלת מידע ורעיונות כיצד להתאים את חוק החברות למצב החדש. עד כה הופיעו בפניהם כמה אנשים ויש כבר לא מעט לקחים שאפשר ללמוד (בעיקר מסיפור פז), אבל סביר להניח שככל שנראה יותר חברות ללא גרעין שליטה, כך יצוצו יותר לקחים ורעיונות להתאמת החוק למצב הזה. זה מצב שמגביר את האחריות של הגופים המוסדיים, מגדיל את עוצמתם המשקית והופך את הגדולים שבהם לטייקונים החדשים של המשק. וגם מאחורי חלק מהמוסדיים יש בעלי שליטה עם עוצמה אדירה כמו יאיר המבורגר בהראל ושלמה אליהו במגדל.