גדעון סער

אחד המהמרים הגדולים ביותר במערכת הפוליטית הוא חבר הכנסת גדעון סער. בימים שלאחר הודעת היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, על הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, היה סער הראשון בליכוד שמתח ביקורת על המתקפה שמוביל נתניהו נגד רשויות החוק והאכיפה בישראל. סער הוא גם היחיד שהכריז כי הוא האדם שיכול וצריך להוביל את הליכוד במערכת הבחירות הבאה, ושביכולתו להשיג תוצאה טובה יותר מזו שהביא יו"ר התנועה הנוכחי.

נכון לכתיבת שורות אלה, סער הוא גם היחיד שמצהיר כי יתמודד מול נתניהו בפריימריז לראשות המפלגה. סער סופג לא מעט אש על עמדה זו. תומכיו האדוקים של נתניהו בליכוד הכתירו אותו מיד כבוגד. רק חברת כנסת אחת – מיכל שיר – התייצבה לצדו, ואילו בכירי הליכוד האחרים, בהם משה כחלון, יולי אדלשטיין וניר ברקת, נותרו לשבת על הגדר.

סער אינו חושש לקרוא תיגר על שליט הליכוד בעודו על כיסאו, משום שהוא מזהה הזדמנות. גם אם יפסיד בפריימריז בהן הוא יתמודד ראש בראש מול ראש הממשלה – הוא יחזק בכך את מחנה התומכים שלו לקראת היום שאחרי פרישת נתניהו. יכול להיות שהוא הצליח בכך לבסס את מעמדו כאלטרנטיבה לנתניהו, אולם ייתכן גם שמתפקדי הליכוד יזכרו אותו בשנים הבאות כמי שחיבל במאמץ המלחמה של המפלגה מבפנים. עד כה, הכרזת סער לא ייצרה סחף של ליכודניקים ההולכים אחריו, והוא נותר די בודד בצריח. יכולתו לייצר סחף כזה לכיוונו תכריע אם הליכוד יחליף את המנהיג שנכשל כבר פעמיים בהבאת השלטון למפלגה – ותחרוץ במידה רבה את גורל נתניהו, וגורל המדינה.