נועם וימן, יוני שסטוביץ

השמות של נועם וימן ויוני שסטוביץ, ועוד יותר מכך הפנים שלהם, לא יגידו דבר לאזרח הישראלי הממוצע. אבל לשניהם – המנכ"לים והבעלים של חברות דיפלומט ושסטוביץ, בהתאמה, יש השפעה עצומה על יוקר המחיה בישראל.

כמעט 30 שנה שווימן מחזיק באימפריית יבוא החולשת על מותגים פופולריים של הענקית האמריקאית פרוקטר אנד גמבל הנמצאים בכל בית, בהם ג'ילט, הד אנד שולדרס, אורל בי ורבים אחרים. הוא מגלגל מחזור מכירות שנתי של כ־3.5 מיליארד שקל בשנה. דיפלומט מפיצה מותגים של פרוקטר גם בקפריסין, גיאורגיה, דרום אפריקה וניו זילנד, אם כי רוב המחזור מגיע מהמכירות בישראל. לאחרונה שוקל וימן, המחזיק יחד עם אחותו בכ־40% מהחברה, להנפיק אותה בבורסה לפי שווי של 1.2־1.3 מיליארד שקל.

המחזור של שסטוביץ, שהוא בעל השליטה היחיד בחברה, צנוע יותר ומסתכם בכ־900 מיליון שקל בשנה, אבל הרווחיות שלו ככל הנראה גבוהה יותר. שסטוביץ מייבא לארץ מותגים כמו משחת השיניים קולגייט, פלמוליב, ג'ונסון אנד ג'ונסון, פסטה ברילה ועוד.
שתי החברות נהנו מהשינויים שחלו בישראל בתחילת שנות ה־90 – העלייה ברמת החיים ופתיחת ערוץ 2 המסחרי שהפרסומות ששודרו בו החדירו לישראל את תרבות צריכת המותגים. גם הגידול באוכלוסייה תרם לצמיחתן. אולם הסיבה העיקרית להכנסות האדירות היא שבמשך כל השנים האלו המשק המשיך להיות ריכוזי ונעדר תחרות, כשרוב הזמן הפוליטיקאים אדישים למצב.

וימן ושסטוביץ ירשו את החברות מאבותיהם, אם כי וימן הוא זה שבנה את האימפריה שבה הוא שולט. הוא זה שיצר את הקשר עם פרוקטר אנד גמבל בתחילת שנות ה־90, והבלעדיות שלו נמשכת עד היום. אביו של שסטוביץ הוא זה שכרת את הסכם הבלעדיות עם חברת סכיני הגילוח ג'ילט, שבנה את החברה. בנו יוני המשיך לפתח את העסק גם אחרי שבשנת 2005 איבד את המותג החזק ג'ילט לטובת וימן ודיפלומט.

אבל המשותף לשניהם רב מהמפריד – והוא העוצמה הבלתי רגילה שלהם בשוק הקמעונות. בתחום מוצרי הגילוח שולטת דיפלומט בכ־90% מהשוק לגברים וב־82% מהשוק לנשים. דיפלומט היא גם היבואנית של מותגי טיפוח השיער פנטן, וולה והרבל אסנס, באמצעותם היא מחזיקה ב־81.5% מקטגוריית השמפו נגד קשקשים ו־33% משוק השמפו והמרכך. שסטוביץ שולטת ב־53% משוק משחות השיניים, בזכות קולגייט, ומחזיקה במותגים חזקים אחרים כמו סבון פלמוליב ודאורדורנט ספיד־סטיק.

המחאה החברתית של 2011 שבה הופנו טענות נגד שופרסל ותנובה, פסחה על שתי החברות. גם לפני המחאה וגם אחריה, וימן ושסטוביץ המשיכו לפעול מתחת לרדאר ולהימנע בקנאות מחשיפה.

מאפיין משותף נוסף הוא הכוחניות. שניהם יודעים להפעיל לוביסטים, באופן ישיר או עקיף (גם באמצעות גופים כמו איגוד לשכות המסחר), כדי להילחם נגד יוזמות חקיקה ורפורמות שינסו להגביל את כוחם. ברשתות השיווק יודעים לספר שכאשר מתנהל משא ומתן על תמחור, האנשים של וימן יודעים להראות לרשתות השיווק שהן צריכות את דיפלומט יותר מאשר החברה צריכה אותן.

נגד שסטוביץ הועלו טענות על כך שהוא מנסה להצר את צעדיהם של היבואנים המקבילים על ידי פניות סרק למשרד הכלכלה או למכס. בימים אלו נמצא שסטוביץ בעימות משפטי מול רשות התחרות. זאת לאחר שהתברר שבמשך שנים נהגה החברה לבצע מעקב מסודר אחרי הפעילות של יבואנים מקבילים ברשתות השיווק והעבירה את הדיווחים לחברת קולגייט־פלמוליב העולמית. במארס הוציאה הממונה על התחרות, מיכל הלפרין צו האוסר עליה להמשיך להעביר דיווחים לחו"ל. שסטוביץ עתרה נגד הצו בדרישה שהלפרין תתיר לה להמשיך בדיווחים.

המעמד של וימן ושסטוביץ צפוי להתערער אם רפורמת התמרוקים החדשה, שעליה שוקדים במשרד הבריאות, תצא לדרך. רפורמה זו תאפשר יבוא חופשי של מוצרי טואלטיקה וטיפוח לישראל, ותוביל לירידות מחירים. היום הזה נראה כעת רחוק, בוודאי כל עוד אין ממשלה יציבה. אבל אם אכן הוא יגיע הרי שהשניים יהיו קצת פחות משפיעים.