רוני חזקיהו, שאול מרידור

בשנה האחרונה נאלצו אגפי החשב הכללי והתקציבים במשרד האוצר להניח בצד את היריבות ההיסטורית והעקובה מאגו ביניהם, ולשלב כוחות למען מטרה משותפת: ריסון הגירעון המשתולל בתקציב המדינה. בהיעדר ממשלה מתפקדת, ונוכח חריגה שתפחה בשיאה לכ־14 מיליארד שקל (לא כולל הקיצוצים שיידרשו ב־2020), לא נותרה ברירה אחרת. החשב הכללי, רוני חזקיהו, והממונה על התקציבים, שאול מרידור, לקחו על עצמם את המשימה לרסן את הוצאות הממשלה. בין השאר, חזקיהו הנחה את אנשיו – החשבים במשרדי הממשלה השונים – להאט את זרימת הכספים, ובכך העלה את חמתם של המשרדים.

הממונה על התקציבים נותר בשנה האחרונה בלי תקציב להיות ממונה עליו. זהו מצב שאיש מקודמיו בתפקיד לא חווה למשך זמן כה ארוך: אמנם היו בעבר עיכובים בחקיקת התקציב, אבל במארס ימלאו שנתיים לחקיקתו בכנסת של תקציב המדינה האחרון, ובעת כתיבת שורות אלה אין לדעת מתי ייחקק התקציב הבא. אגף התקציבים, שאנשיו רגילים לפעול לפי לוח שנה מסודר שבשיאו חקיקת התקציב השנתי, נדרש להתרגל לשיטת עבודה חדשה, שבה רוב העבודה נעשית "למגירה".

אין פירוש הדבר שמרידור נח: בעודו מתמודד עם בדיקת מבקר המדינה על הגירעון בתקציב, הוא ניצל את הזמן כדי להשחיז את שיניו ולשמש שומר סף שמסכל עסקות ויוזמות פוליטיות מפוקפקות. מרידור הסתבך ביריבות עם מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, שנותר בתפקידו במשך שתי מערכות הבחירות האחרונות חרף איתותים על כוונתו לעזוב את המשרד. אי הוודאות בדבר המשך הקריירה של באב"ד ושל שר האוצר, משה כחלון, לא היטיבה עם מרידור, ששמע איומים לא מרומזים על משרתו.

באגף התקציבים ניצלו את השיתוק הפוליטי כדי להכין תוכניות שיוצגו לממשלה הבאה, ולהצהיר שתקציב המדינה הבא עומד להיות "קשוח". רוב התוכניות האלו נותרו בינתיים מתחת לרדאר של הדיון הציבורי. כשהן ייחשפו, צפויים למשרד האוצר מאבקים, אבל אלה יהיו כנראה משחק ילדים לעומת המשא ומתן עם מערכת הביטחון. לקראת פקיעתו של הסכם כחלון־יעלון ב־2020 מאותת הרמטכ"ל, אביב כוכבי, על כוונתו להכניס את ישראל למרוץ חימוש – לא בלי עידוד מצד ראש הממשלה – והתוכנית הרב־שנתית החדשה שמקדם כוכבי כבר הכניסה את צה"ל לתחרות כיפופי ידיים עם משרד האוצר.

גם אם יביסו את הגירעון, מרידור וחזקיהו יידרשו להמשיך לעבוד יחד בנושא ששניהם מסכימים שהוא מרכזי לעתידה הכלכלי של ישראל: ההשקעה בתשתיות, ובייחוד בתשתיות תחבורה ובפרויקט המטרו (רכבות תחתיות) העתידי בגוש דן. עלות הפרויקט, כ־150 מיליארד שקל, מטרידה את שניהם. בצד של מרידור חוששים מלחצים לפריצה של מסגרות התקציב לשם עמידה בעלות האדירה, ומציעים להטיל חלק ממנה על בעלי הנכסים שייהנו מעליית ערך בזכות הפרויקט; בצד של חזקיהו סבורים כי עם כל הכבוד לתרגילים כאלה, מוטב שהממשלה תפנים כבר עתה כי תצטרך לשאת בעצמה בחלק הארי של העלויות.