אסתר חיות

שום דבר לא הולך חלק לנשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, אבל חיות היא הכל חוץ מהטיפוס שיוותר בקלות. אין לה ניסיון ניהולי והיא מעולם לא השתתפה בקרבות רחוב פוליטיים, אבל החיים הכינו אותה להתמודדות שהחלה עוד בטרם נכנסה לכהונת נשיאת בית המשפט העליון, וצפויה רק להחריף בשלוש השנים שנותרו לה בתפקיד.

הילדה שגדלה לאם חד־הורית, אחרי שהוריה ניצולי השואה התגרשו והאב עזב את הארץ, עברה בצעירותה לאילת, פילסה את דרכה אל עולם המשפט המסחרי (במשרדו של מי שהיה שר המשפטים, חיים צדוק) ומשם זינקה לשיפוט והפכה לאחת השופטות המוערכות בישראל. עוד לפני כניסתה לתפקיד נשיאת העליון, באוקטובר 2017, היא צלחה ניסיון של שרת המשפטים אז, איילת שקד, לבטל את שיטת ה"סניוריטי" (מינוי השופט הוותיק ביותר לכהונת נשיא העליון) שנועד לחסום את המינוי. שקד ויתרה.

מאז נתונה חיות במלחמה כמעט יומיומית על שמירת אמון הציבור במערכת המשפט. מיד בתחילת כהונתה נאלצה להתמודד עם שני משברים ציבוריים: הראשון, תחקיר של התוכנית "עובדה" שבו נראו שופטים ועורכי דין בכירים מתחנפים ליו"ר לשכת עורכי הדין הקודם, אפי נוה, בכנס הלשכה באילת, בתקווה שיקדם אותם באמצעות הקואליציה שרקם עם שקד בוועדה למינוי שופטים. חיות לא טייחה את המציאות. "הציבו מולנו מראה", כתבה אחרי השידור במכתב פומבי לשופטים. מאחורי הקלעים, היא אסרה על שופטים להיפגש עם נוה הכוחני בלי לבקש מראש את רשותה. כשנודע לה כי שני שופטים ניסו ליזום פגישה כזו – היא הסירה את שמותיהם מרשימות המועמדים לקידום בוועדה למינוי שופטים. המסר נקלט היטב במערכת; מיד לאחר מכן הגיעה "פרשת המסרונים" – התכתבויות הווטסאפ של השופטת רונית פוזננסקי־כץ עם היועץ המשפטי של היחידה שחקרה את תיק 4000. חיות שוב לא טייחה, וביחד עם שקד, השעתה את השופטת שהועמדה לדין משמעתי.

אחרי שני נשיאים של בית המשפט העליון שהתרחקו מעין התקשורת, חיות לא טומנת את הראש בחול לנוכח המתקפות על מערכת המשפט. זמן קצר אחר הקפצתו של אמיר אוחנה מהספסלים האחוריים של הכנסת לכס שר המשפטים הזמני, אמר השר הטרי ש"במקרים מסוימים לא חייבים לקיים את פסיקות בג"ץ". חיות הגיבה מיד בנאום פומבי שבו קבעה כי "בין תפישת העולם שלו לאנרכיה – הדרך קצרה". השניים כוננו מאז יחסי עבודה שוטפים, אבל חיבה גדולה אין שם.

שסע הזהות הפוליטי העמוק של ישראל קולע את בג"ץ למצבים קשים, בעיקר מול האגף הימני של הכנסת שחבריו אינם מהססים לאיים על שופטים בכלל, ועל שופטי בג"ץ בפרט. העובדה שהרכב בג"ץ כיום הוא הפלורליסטי ביותר אי פעם, לא מיתנה את האיומים הללו. למרות זאת, בג"ץ אינו נמנע מלעסוק גם בסוגיות רגישות ואפילו נפיצות. אפשר להצביע על שתי דוגמאות המשקפות באופן מובהק את מידת העצמאות וחוסר הפניות של בג"ץ בהנהגתה של חיות: האחת היא שבשתי מערכות הבחירות האחרונות פסלו שופטי בג"ץ, לראשונה, פסילה אישית של מתמודדים בבחירות. זאת בניגוד למקרים קודמים, שבהם נפסלו רשימות – אך לא מועמדים על בסיס אישי. כמו כן, בדרך כלל נפסלו רשימות מימין ומשמאל, במטרה ליצור תחושת איזון. השנה פסל בג"ץ את מועמדותו של יו"ר עוצמה יהודית, מיכאל בן ארי, אך לא פסל את עופר כסיף מחד"ש. באופן לא מפתיע, מיד אחרי הפסילה הודיע ח"כ בצלאל סמוטריץ' ש"אחרי הבחירות בג"ץ לא יחליט עלינו יותר, אלא אנחנו נחליט עליו".

דוגמה מובהקת אחרת לעצמאות העליון היתה ההחלטה של בג"ץ לפסול את חוק מיסוי דירה שלישית, בבת עינו של שר האוצר משה כחלון, וזאת אף שהאחרון היה מעוז ההגנה על בג"ץ בממשלת נתניהו, ושחקן חשוב בוועדה למינוי שופטים. עמידתו של כחלון לצד המערכת לא העניקה לו שום קרדיט בבג"ץ.

בשנים הקרובות ממתינים לחיות עוד אתגרים נפיצים במישור הפוליטי. יותר מ־20 עתירות הוגשו נגד חוק יסוד: הלאום. חיות קבעה הרכב רחב של 11 שופטים שידונו בשאלה קריטית מבחינה פוליטית: האם יש לבג"ץ סמכות לפסול חוק יסוד המנוגד לערכים החוקתיים של מדינת ישראל. עד שתגיע ההכרעה הזו, יש סיכוי שבקרוב נדע אם בג"ץ יצטרך לדון גם בשאלה אם בנימין נתניהו רשאי לכהן כראש ממשלה תחת כתב אישום, עוד שאלה שאין עליה תשובה חד משמעית.

החוק בהקשר הזה נתון לפרשנות, אבל אפשר לשער מהי דעתה האישית של חיות מקריאת הדברים שכתבה בבג"ץ שבו נפסק כי למרות היעדר הוראה מפורשת כזו בחוק, ראשי ערים שהוחלט להגיש נגדם כתב אישום לא יוכלו להמשיך לכהן: "מעמדן של רשויות אלה כולן מושתת על אמון הציבור ביושרן ובניקיון כפיהן, ויש להיזהר מפני כרסום מסוכן והתערערות מעמדן בעיני הציבור נוכח העובדה שאנשים אשר התנהלותם הציבורית וטוהר מידותיהם עומדים למבחן פלילי, ממלאים תפקידים ציבוריים בכירים ומופקדים מתוקף כך על כספי ציבור ועל אינטרסים ומשאבים ציבוריים".