רון חולדאי

במלאות 21 שנים לכהונתו כראש עיריית תל אביב־יפו, נהפך רון חולדאי לפוליטיקאי המשפיע ביותר על חיי היום יום בישראל. שגשוגה הכלכלי של תל אביב הקנה לו בסיס פיננסי יציב לביצוע מהלכים גדולים ומתמשכים, והוא אינו זקוק לגיבוי או סיוע ממשלתי, לא מחזר אחר שותפים פוליטיים, וחופשי לקבל החלטות ולקבוע עובדות שיזיזו את המציאות לכיוון הרצוי בעיניו. תוצאות ההחלטות והמעשים שלו מגיעות הרחק מעבר לתחום עירו. ראשי רשויות נוהרים אליו כשותפים או הולכים בעקבותיו.

אלמלא מעמדו של הביטחון במדינה, היה חולדאי ניצב בראש רשימת המשפיעים כמי שמוביל את החברה האזרחית בישראל. בהשוואה לראשי ערים בעולם שיש להם חופש פעולה רב, בישראל ראשי הערים מוגבלים בטווח ההחלטות והשליטה שלהם.
לעומת זאת, חולדאי מנהל את תל אביב בהתחשבות סלקטיבית ברצון השרים והוראות החוק. ברצותו, הוא מפר כללים ומורה על מדיניות שמתעלמת ביודעין מתקנות. ברצותו קובע כללים משלו, מורה על פעולות ומוציא לפועל יוזמות שמשנות סדר יום וסוחפות את המדינה להתיישר למהלכיו.

>> לדירוג המלא של 100 האנשים המשפיעים בישראל

האירוע המכונן של השנה הוא שירות התחבורה לסופי שבוע "נעים בשבת", שעושה את צעדיו הראשונים בשבועות אלה. הצוותים המקצועיים של עיריית תל אביב יצרו אותו בהוראת חולדאי, תכננו את המערך לפרטיו וגם מפעילים אותו בשטח. רשת הקווים נארגה לפרישה רחבה, במהלך שלוקחים בו חלק גם ראשי הערים השכנות. בשירות ייסעו וישתמשו רבים – גם ישראלים שחיים מחוץ לגוש דן ומגיעים למקומות הבילוי והנופש במרכז הארץ.

עוצמת ההיענות ליוזמת השבת של חולדאי מאשרת כי נפל דבר בישראל: ראש עיריית תל אביב־יפו הבקיע סטטוס קוו. עתה, משהניח יסודות חזקים שיאפשרו לספק צורך מבוקש שנמנע מהציבור עד כה, אין כבר דרך חזרה. התחבורה בשבת תתפתח, תתרחב ותגיע לערים ואזורים נוספים. תהיה אשר תהיה הממשלה הבאה, היא תצטרך להמציא נוסחה שתתיישר עם המציאות של שבת ישראלית חדשה שעוצבה בהוראה ישירה של חולדאי.

אין זו הפעם הראשונה שבה צעד חלוצי של חולדאי מעצב מציאות גם מחוץ למטרופולין תל אביב. כך, לפני למעלה מעשור הוא הניע שורת מהלכים שמטרתם היתה להחזיר לרכיבה על אופניים את מעמדה כאמצעי לנסיעות יומיומיות. הוא הקים את מיזם השכרת האופניים העירוני, "תל אופן", וסימן נתיבי רכיבה ברחובות תל אביב כשהוא דוחק את תקנות התנועה לקצה, על סף גבולות החוק. גם אז, ההיענות הציבורית המהירה והגדולה לא הותירה לרשויות המדינה אפשרויות רבות. מעשיו של חולדאי האיצו בכנסת לתקן את חקיקת התנועה והתעבורה ודחפו את משרדי הממשלה להתחשב, לתכנן ולתקצב רשויות מקומיות וגורמים ציבוריים אחרים שיקימו תשתית מתאימה לכלי הרכב הישנים־חדשים, שחזרו להיות נוכחים במרחב הציבורי. חולדאי ספג ביקורת על כך שלא הכין את המרחב ואת המשתמשים לשינוי שחולל ברחובות, והתעלם ממגבלות השטח; אך המהלך היה גם צופה פני עתיד, כי הוא הכין את הקרקע לקליטת כלי הרכב החשמליים הקטנים שבאו מאוחר יותר ושוב שינו את פני הערים. במהלכיו אלה חולל חולדאי שינוי תפישתי שהשלכותיו חורגות מתחום הניידות והתחבורה, שכן צורת ההתניידות השכיחה בעיר משפיעה על דפוסי התפתחות המסחר והפעילות העירונית ברחובות, ומהם על אורחות ואיכות החיים.

ראשי עיריות אחראים על הפרטים הקטנים שמהם מורכבת שגרת היומיום. זה מתחיל בבוקר, אז הילד הגדול רוכב לתיכון בדרך בטוחה לאופניים, האמצעית הולכת עצמאית לבית ספר, ואת הקטן מלווים לגן וממשיכים באוטובוס בנסיעה קצרה למשרד, שנמצא באזור תעסוקה באחת מהשכונות בשולי העיר. ראש העירייה משפיע על כך שכשנצא לגינה נלך אליה על מדרכה בטוחה, כשהילד ישחק במתקני השעשועים נשגיח עליו מבית הקפה הסמוך, וכשנחזור הביתה נעבור במכולת ונאסוף מצרכים טריים. סגנון חיים כזה נגיש כיום כמעט אך ורק למי שמתגוררים במרכז תל אביב, והוא הזניק את מחירי הדיור בתוכה. אלא שמחירי הנדל"ן משתוללים בכל הארץ – גם במקומות שבהם שגרת הבוקר היא פיזור שלושה ילדים אזוקים בחגורות בטיחות במושב האחורי בין מוסדות חינוך והמשך נסיעה בפקק. חולדאי הוא ראש העיר היחיד שכפה על יזמים (זה מתאפשר בעיקר בזכות ערך הקרקע) להקצות יחידות דיור להשכרה במחירים מופחתים. נוסחה שגובשה בהנחייתו הניבה לעירייה מאגר שבו יצטברו כמה מאות דירות שיוגרלו בין זכאים. בכך עקף והקדים חולדאי את מוסדות המדינה בהמצאת מלאי דיור במחיר מפוקח באזורים עם ביקוש רב.

גם שגיאותיו של חולדאי מתפשטות ומשפיעות. אחת מהן היא הגדרת מיסוי מיוחד לדירות אירוח, בציפייה שהכבדת תשלום תהפוך את העסק לפחות משתלם. אלא שהגדרת סעיף מיוחד בצו המסים מקבעת את השכרת הדירות לתיירים כשימוש לגיטימי ומוציאה אותן ממלאי הדיור למגורים, באזורים הטובים והמבוקשים ביותר בערים.

חולדאי אחראי גם לטשטוש הגבולות בין אזורים להולכי רגל לבין נתיבי נסיעה – מדיניות מנוגדת לחוק שהתפשטה מתל אביב במהירה לערים אחרות. התוצאה הבלתי־נמנעת היתה שכלי רכב כבשו את המרחב העירוני, ודרדרו אותו לכאוס שמסלק מהרחובות הולכי רגל תוך פגיעה בעסקי המסחר המקומיים. בעשור החולף הסכים חולדאי להשקיע ברכישת מאות מכוניות למיזם "אוטותל", והכריז כי יסבסד את הנסיעות בהן בסכום אסטרונומי של יותר מ־100 מיליון שקל. הוא קידם את המהלך בהתלהבות עד שמשרדי ממשלה השתכנעו להקצות כסף שידחוף עוד ערים למהלך דומה, אך ערים אלה נקלעו להוצאות לא צפויות ולקלחת של תרעומת ציבורית על המיזם העירוני שתופס שטחי חנייה יקרים ורבים ברחובות.

חולדאי הוא פוליטיקאי, אך בהחלטותיו הוא נותן משקל שולי לדעת הקהל. כמי ששירת כטייס ומפקד טייסת, מורה ומנהל בית ספר, הוא אומר ועושה מה שצריך לעשות, לא מה שנעים לעשות ולשמוע. כשמספרם של המהגרים הבלתי־חוקיים שהצטופפו בדרום תל אביב גדל והלך, הוא הקים את "מסילה" – גוף עירוני המעניק שירותי רווחה לחסרי מעמד רשמי במדינה. באותה רוח, וחרף מחאות, הוא ממשיך לממן פעילות מתוגברת במוסדות חינוך שבהם שוהים ומטופלים ילדי קהילת הזרים, במטרה להשאירם במסגרות מפוקחות ולהרחיק אותם ככל שניתן מהרחוב. כל זאת חרף העובדה שאינו יכול לקבל לשם כך מימון מגופים ממשלתיים.

ב־1998 חולדאי קיבל לידיו עיר חוף קטנה במזרח התיכון שלבה ההיסטורי המתיישן מאוכלס בסטודנטים וצעירים בראשית דרכם, ובני מעמד הביניים המתברגנים עוזבים אותה לשכונות וערי שינה מסביבה. ב־21 שנות כהונתו הוא הפך את תל אביב לעיר מהיקרות בעולם, המושכת תיירות מבוססת, ומהווה מרכז עסקים עולמי לענפי תעשייה חדשים.

תל אביב תורמת למדינה בכך שהיא מייצגת דימוי אלטרנטיבי כלפי חוץ, ומגלמת הזדמנות לחיים עירוניים איכותיים וליברלים. חולדאי מקצה עשרות מיליוני שקלים למוסדות ומשרות המשרתים את הקהילה הלהט"בית. הוא הפך את מצעד הגאווה מאירוע מחאה לחלק מלוח השנה הממסדי, ויצר מציאות לפיה גם בערים פריפריאליות משפחות להט"ביות מתקבלות בטבעיות בקהילה.

שבירת הסטטוס קוו של השבת מהדהדת את משנתו של איש מדעי המדינה והפילוסוף המנוח בנג'מין ברבר, מחבר הספר "מדוע ראשי הערים צריכים לנהל את העולם", שאמר שוב ושוב ומעל כל במה שניתנה לו: "העולם שלנו זקוק לראשי ערים שייהפכו לראשי מדינות".