אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מועדון הכסף הגדול:
500 עשירי ישראל - הדירוג המלא

בכל שנה שעוברת גדל המרחק בין האנשים העשירים ביותר בישראל, שהונם מוסיף לתפוח בקצב גובר, לבין הציבור הרחב שבמצבו הכלכלי לא חל שינוי משמעותי. ההשלכות החברתיות של התרחבות הפערים כבר ניכרות ■ הטבלה המלאה - בהמשך הכתבה

ההון הכולל של 500 עשירי ישראל לשנת 2003

$37,000,000,000

  • 2003
  • 2005
  • 2007
  • 2009
  • 2011
  • 2013
  • 2015
  • 2017
  • 2019

העשירים ממשיכים להתעשר, ובמהירות

סיכום נתוני רשימת 500 העשירים לשנת 2019, שאותה אנו מודדים נכון לסוף הרבעון הראשון של השנה, מצביע על גידול חסר תקדים של כ־30% בהונם בשנה שחלפה, לסך של 230 מיליארד דולר (הטבלה המלאה של 500 העשירים בישראל - בהמשך הטקסט). אלה הם כ־460 מיליון דולר בממוצע לכל חבר ב"מועדון ה־500", אבל המספרים מטעים, בשל צירופם לרשימה של שני מולטי־מיליארדרים מקטגוריה שטרם היתה לנו בישראל – האוליגרך הרוסי רומן אברמוביץ', עם הון של 13 מיליארד דולר, שאשתקד "עשה עלייה" וקיבל אזרחות ישראלית, ומרים אדלסון, אשתו של בעל בתי הקזינו ומו"ל העיתון "ישראל היום" שלדון אדלסון, עם 22 מיליארד דולר. גם ללא השניים הללו, העשירים של ישראל ממשיכים להגדיל במהירות את הונם, שצמח בכ־13% בשנה החולפת.

הגידול בהון העשירים הוא כמעט מצב טבע

חוקי המתמטיקה מכתיבים צמיחה כזו, ולא בקו ישר אלא בשיעור אקספוננציאלי (מעריכי). מכיוון שהכלכלה בדרך כלל צומחת, מאחר שמחירי המניות והנדל"ן בדרך כלל עולים, ובגלל שהעשירים מחזיקים בעיקר בנכסים כאלה, הונם עולה בהתאם והוא עולה יותר (בשיעור מוחלט, של דולרים) מדי שנה. הבורסות ומחירי הנדל"ן עלו בשנה שחלפה בשיעור מתון ביחס לשנים קודמות, אך הם בכל זאת עלו. תיק נכסים פסיבי, המורכב באופן שווה מאיגרות חוב, מניות ונדל"ן, בישראל ובחו"ל, עלה ב־12 החודשים שחלפו בכ־5.5%. למעשה, 5% הוא אולי המספר המייצג ביותר בסוגיית קצב הצמיחה השנתי של העשירים. כאשר חוקר אי השוויון הצרפתי תומא פיקטי בדק את שיעור העלייה השנתי של ההון ב־2,000 השנים האחרונות, הוא קיבל טווח של בין 4%־6%. כשהוא בדק את שיעור התשואה על ההון בצרפת ב־200 השנים האחרונות, תקופה הכוללת גם לא מעט משברים ומלחמות, המספרים שהתקבלו היו דומים. הנתונים הללו מסבירים גם מדוע אי השוויון בדרך כלל גדל: שיעור תשואה ארוך־טווח על ההון של כ־5% הוא גבוה בהרבה משיעור העלייה הממוצע של התוצר, שממנו נהנים כל האזרחים, ולכן בעלי ההון מתעשרים מהר יותר משאר הציבור.

מספר המיליארדרים גדל

ברשימת ה־500 החדשה ישנם 128 מיליארדרים, בדולרים. אילו היינו סופרים אותם בשקלים, היה מספרם מזנק פי שלושה. לגידול הזה במספר המיליארדים יש כמה סיבות: ראשית, הכלכלה צומחת, ולכן רק העלייה השוטפת של חלק מהמולטי־מיליונרים העבירה אחדים ממועדון הכמעט מיליארדרים למועדון המיליארדרים המלאים; שנית, תקנות המס בישראל, לרבות "חוק מילצ'ן" המעניק לעולה חדש או תושב חוזר פטור מתשלום ומדיווח על כל נכסיו והכנסותיו מעבר לים למשך עשר שנים, הפכו את ישראל למקלט מס חלומי ולמגנט למיליונרים יהודים. ארנון מילצ'ן, שעל שמו נקרא החוק, ניסה להאריך את הפטור לעצמו ולחבריו העשירים בעשר שנים נוספות – ניסיון שנמצא בלב כתב האישום בחשד למרמה והפרת אמונים נגד בנימין נתניהו בפרשה 1000. עד כה עלו לישראל מאות מיליונרים מחו"ל, וחלקם התגלגל לרשימת העשירים; שלישית, עשרות מחקרים כלכליים וחברתיים, כמעט בכל מדינה בעולם, מצביעים על התחזקות המגמה של גידול בריכוזיות וירידה בתחרות בשווקים, כתוצאה מכוח שוק, מיזוגים וגם "אפקט הרשת" בענפי הטכנולוגיה. התוצאה היא עלייה בריכוזיות העסקית, ולכן גם בריכוזיות העושר האישית. יש יותר מיליארדרים – על חשבון המיליונרים הקטנים.

דירוג 500 האנשים העשירים בישראל, 2019

Qעלייה
Qירידה
חדש ברשימה

המיליארדרים מחזקים את אחיזתם במשק

בכל מיזוג ובכל מונופול – יש בישראל יותר מ־100 כאלה, חלקם מוכרזים באופן רשמי וחלקם לא – ישנו בעל הון שכוחו עלה. למשל, בתחום התקשורת: העיתונים "ישראל היום" ו"מקור ראשון" נמצאים בשליטתה של מרים אלדסון, האישה העשירה בישראל; ערוץ הטלוויזיה 13, לאחר שהתמזג עם ערוץ 10, נשלט על ידי לן בלווטניק, העשיר מספר 32 בעולם על פי "בלומברג"; העיתון "גלובס" נמצא בבעלות ענת אגמון, לשעבר אשתו של מריוס נכט, אחד המיליארדרים של צ'ק פוינט; ב"הארץ" יש לליאוניד נבזלין, כמעט מיליארדר, חבילת מניות מיעוט; אתר החדשות החדש "זמן ישראל", שעלה בחודש שעבר לאוויר, נמצא בבעלות סת קלרמן, מיליארדר אמריקאי; קבוצת "ידיעות אחרונות" נמצאת על המדף וכמעט נמכרה כמה פעמים לשורה של מיליארדרים, בהם חיים סבן; בערוץ 12 שולטת משפחת ורטהיים, הבעלים של קבוצת קוקה קולה ישראל, וגם טייקון הגז יצחק תשובה. גם בענפים רבים אחרים – יבוא רכב, תשתיות, תעשייה – התמונה דומה. אמנם, בסדרת אירועים שאין לה מקבילה בשום מקום אחר בעולם, יצאו בשנים האחרונות מרשימת העשירים ומהמשחק הכלכלי כמה טייקונים ישראלים – נוחי דנקנר, אליעזר פישמן ולב לבייב – אבל המגמה הכללית בקרב העשירים והטייקונים היא של התעשרות והתחזקות.

לן בלווטניק
צילום: Bloomberg
לן בלווטניק

העשירים משפיעים יותר על הפוליטיקה ועל סדר היום

ברור מדוע: ראשית, הם שולטים בתקשורת. שנית, הם צד לעסקות השוחד ותאוות הבצע של הפוליטיקאים, כמו בשלושת התיקים הפליליים שבהם נחשד בנימין נתניהו. שלישית, ככל שמחריפים אי הוודאות והתוהו־ובוהו הפוליטיים, הפוליטיקאים צריכים את הטייקונים יותר – בין אם לצורך תרומות וערבויות ובן אם לצורך מציאת תעסוקה למי שכשלו בבחירות ונפלטו מהכנסת. לבסוף, אם בנימין נתניהו יצליח להכניס לספר החוקים את פסקת ההתגברות ואת חוק החסינות, כפי שהוא מנסה, הרי שגם הטייקונים יקבלו חסינות מפני העמדות לדין בפרשיות שוחד והון־שלטון. עבור הטייקונים, חוק חסינות לא יהיה סתם התחזקות – הוא יהיה משול לרכישת כוחות־על. במציאות כזו, אם ישראל תמשיך את גלישתה לעבר מודלים שלטוניים וכלכליים שמזכירים מדיניות במזרח אירופה, ההערכות היא שהכלכלה תיפגע, גם בשל פגיעה בחדשנות ובמוטיבציה של יזמים. חדשנות דורשת אווירה של חופש אישי וכלכלי, ואילו משטרים שבהם שולטים הממסד והטייקונים אינם מעודדים יזמות – אלא קשרים וקרבה למוקדי כוח. מדוע, למשל, פרח ההייטק הישראלי בזכות גל העלייה של מהנדסים מברית המועצות לשעבר – אבל אותם מהנדסים היו הרבה פחות יצירתיים כאשר עבדו ופעלו בארץ המוצא שלהם?

שכירים בכירים נהפכים למיליונרים

התופעה של עובדים שכירים שצוברים הון של מיליונים בזכות חבילות תגמול אדירות היא חיובית: הרי לא ייתכן שהעושר יישאר לעולם רק בידי משפחות בעלי ההון, מדור לדור. אבל גם תופעה זו היא תלויית הקשר: השכר הגבוה צריך להיות תוצאה של כישרון והצלחה – ולא של קשרים או פוליטיקה ארגונית. במציאות, זה לא תמיד כך. מנהלים רבים מקבלים שכר גבוה מאוד ללא שום קשר לביצועים שלהם, ולעתים קרובות השכר הזה משולם מתוך הכיס של ציבור גדול ומפוזר. שכר המנכ"לים בארצות הברית עלה בשנה שעברה ב־6.3%, לשכר (ממוצע) של 18.6 מיליון דולר בקרב 200 המנכ"לים הבכירים – כפליים מעליית השכר של שאר העובדים במגזר הפרטי. בישראל המצב פחות קיצוני ומעט שוויוני יותר, בעיקר בשל הגבלת שכר הבכירים בחברות הפיננסיות לתקרה של כ־3 מיליון שקל בשנה, שמשכה את שאר משכורות המנהלים כלפי מטה או לכל הפחות מיתנה את העליות. על פי סקר של חברת אקווילאר שפורסם ב"ניו יורק טיימס", מנכ"לים אמריקאים קיבלו בשנה שעברה שכר ללא קשר להיגיון כלכלי, ללא קשר לביצועים, ללא קשר לניקיון כפיים או להיעדר סקנדלים עסקיים, והם קיבלו בונוסים גדולים כתשלום מיוחד בתמורה לפעילות שממילא מצופה מהם לבצע. אילון מאסק, מנכ"ל טסלה, קיבל חבילת שכר של 2.3 מיליארד דולר למרות שיש לו מניות בחברה, על אף שמניותיה התרסקו בעשרות אחוזים, ועל אף שהוא היה עסוק גם בפרויקטים אחרים שלו, כמו חברת משגרי הלוויינים SpaceX. בישראל אושרה למנהל הפניקס לשעבר, אייל לפידות, חבילת שכר חסרת תקדים בהיקף של עשרות מיליוני שקלים, כדי שידלג לחברת שיכון ובינוי – חבילת שכר אשר ללא ספק תציב סטנדרטים חדשים בשוק ההון, ותגרור קריאות להעלאת שכר מצד מנהלים אחרים. לבסוף, מנכ"ל טבע קאר שולץ, המנהל שהיה אמור להושיע את החברה, קיבל אשתקד שכר של 32 מיליון דולר – אך מניות טבע כיום זולות יותר ממה שהיו כאשר הוא התחיל בעבודתו.

אילון מאסק
צילום: DANNY MOLOSHOK/רויטרס
אילון מאסק

רבים מהעשירים לא משלמים מסים. לפחות לא כמונו

הערכות השווי ברשימת 500 העשירים שלנו אמנם לא משקללות את תשלומי המס של עשירי ישראל, שכן אין לנו דרך לדעת מהם – אבל בחו"ל יש מי שעושה זאת למחייתו. גבריאל זוקמן, עוד כלכלן צרפתי, הוא אחד מאלה שעוסקים באיתור כספי מיליארדרים במקלטי מס, ועל פי החישובים שלו, עשירי העולם מחזיקים בהם לפחות 7.6 טריליון דולר, השקולים לכ־8% מהון משקי הבית בכל העולם. 80% מהסכום, כך טוען זוקמן, הוסתר מרשויות המסים שמפסידות מכך כ־200 מיליארד דולר של הכנסות מדי שנה. גם עשירים ישראלים עושים זאת: כשנחשפו רשימות בעלי החשבונות במקלטי מס שבאיים הקריביים ובמרכז אמריקה, בפרשה שקיבלה את השם "מסמכי פנמה", התברר שמאות מהם היו של אזרחים ישראלים – הרבה מעבר לגודלה היחסי של כלכלת ישראל.

העשירים מעלים את אי השוויון

לא יכול להיות אחרת: אי השוויון מוגדר כפער שבין העשירים לבין העניים ושאר העשירונים באוכלוסייה, גם במובן של פערים בהכנסות משכר העבודה, וגם במונחים של פערים בהון הנצבר. לכן, ככל שעושרם של ה־1% – ובעיקר ה־0.1% העשירים ביותר – גדל מהר יותר, כך מעמיק גם אי השוויון. בארצות הברית, על פי נתוני הפדרל ריזרב, בשנים 2013־2016 גדל חלקו של ה־1% מנתח ההכנסות מ־36% ל־39%. בישראל, לעומת זאת, הנתונים פחות ברורים: מנתוני השכר ניתן לראות שהעלייה באי השוויון נבלמה במעט לאחר תשלום המסים וסיוע לחלשים (מסים שליליים), אך לכל בר דעת גם ברור שנתוני הסקרים שעל פי הם הערכה זו מתקבלת אינם משקפים את ההכנסות וההון האמיתי של האלפיון העליון – שנוהג להעלים מס או להשאיר אותו בחו"ל.

הלחץ על העשירים צפוי לגבור

המגמות הפוליטיות והכלכליות בעולם וגם בישראל פועלות לכיוון של המשך התעשרות של בעלי ההון, אך בכמה מדינות קמה תנועה פוליטית נגדית הדורשת לעצור ולהפוך את המגמה. דווקא בארצות הברית הקפיטליסטית מתפתח בחודשים האחרונים שיח ציבורי סביב רעיונות כמו הטלת מס של 70% על הכנסות גבוהות (הצעתה של חברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו־קורטז), ומס רכוש שנתי על הון ונכסים שעולים על 10 מיליון דולר (הצעתה של הסנאטורית אליזבת וורן). בישראל אין כמעט איש בשלטון או בכנסת שמציע רעיונות דומים, אולם על רקע הבור התקציבי שכבר מסתכם בכמה עשרות מיליארדי שקלים, יחד עם הכספים שישולמו לחברי הקואליציה העתידית וההאטה הכלכלית העולמית, אם הממשלה לא תעלה מסים על בעלי הכנסות גבוהות ובעלי נכסים – פערי אי השוויון שוב ייפתחו. הרי את הכסף הזה, במונחים של מסים, של מוזמנים או של שירותים ציבוריים – הממשלה צריכה לקחת ממישהו. השאלה היא רק ממי.

כך בדקנו

ברשימת 500 האנשים העשירים בישראל של מגזין TheMarker‏ מופיעים הישראלים בעלי השווי הנכסי הנקי הגבוה ביותר, ככל הידוע למערכת. השווי מחושב על פי סך הנכסים של אדם, משפחה או קבוצת אנשים, על פי מיטב המידע ושיקול הדעת העיתונאי. הנכסים שנבדקו כוללים אחזקות בחברות (ציבוריות ופרטיות) ובעסקים שונים, בניירות ערך, בנדל"ן ובמזומנים. במקרה של פעילות עסקית משמעותית בחו"ל, נעזרנו בהערכות שווי כפי שפורסמו באמצעי התקשורת הכלכליים המובילים בעולם. בקרב מתעשרי ההייטק, אם חלפו חמש שנים ממימוש האקזיט ולא ידועה חלוקת הכסף בין המייסדים, פיצלנו את הונם שווה בשווה. השווי הנכסי הנקי מיוחס לתאריך 1 באפריל 2019, ומחושב על פי שער דולר של 3.6 שקלים. לצורך הרכבת הרשימה הסתייענו במקורות המידע הבאים: מידע ציבורי גלוי, אתר TheMarker Finance‏, ארכיונים, אתר הבורסה, מערכת בלומברג, אתר BDi-Coface‏, רשם החברות, משרדי יח"צ ושיחות עם מקורות ומקורבים למדורגים. אנשים שחיים גם בחו"ל וגם בישראל הוכנסו לרשימה אם הם בעלי אזרחות ישראלית. כאשר לא היה בידינו מידע מספיק מהימן להערכת העושר, ויתרנו על הכללת האדם ברשימתנו. מעריכי שווי: דניאל איסלר, יעל בלקין, נתנאל גאמס, איתמר כהן, דניאל סופר ועמיר תדמור



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות