רומן אברמוביץ'

הונו של אחד ממובילי רשימת עשירי ישראל יכול לקנות יותר מ־200 מיליון חביות נפט. אם יעניק את כולו לממשלת ישראל, היא תוכל לקנות בכסף 150 מטוסי F-35 "אדיר". רשימת הנכסים שלו מרשימה לא פחות: היאכטה שלו היא השנייה בגודלה בעולם בבעלות פרטית – אורכה 162.5 מטר, יש בה שני מנחתי מסוקים ועלותה נאמדה ב־400 מיליון דולר; הוא הבעלים של בית ענק בשכונת קנזינגטון בלונדון, ששוויו כ־120 מיליון דולר; הרחוב שבו הבית ממוקם מכונה "רחוב המיליארדרים"; הוא הוציא כ־100 מיליון דולר על רכישת שלושה בתים באפר־איסט־סייד של ניו יורק, מתוך כוונה לאחד אותם לנכס עצום אחד.

האיש הזה הוא רומן אברמוביץ'. לפני כשנה הוא קיבל אזרחות ישראלית והיה לעולה החדש העשיר ביותר אי פעם. הוא לא התקשה להשיג אזרחות – כיהודי, זו מוענקת לו אוטומטית מכוח חוק השבות.

מזה 16 שנה אברמוביץ' הוא הבעלים של קבוצת הכדורגל צ'לסי ששווייה מוערך ב־2 מיליארד דולר, והוא התגורר תקופה ארוכה בממלכה המאוחדת תחת "ויזת משקיע". לפי ה"גארדיאן" אשרה כזו הוענקה בידי הממשלה הבריטית לכ-700 אוליגרכים רוסים בשנים 2008-2015. כלי התקשורת בבריטניה דיווחו כי תוקף אשרה זו פג לפני כשנה, בסמוך להתאזרחותו בישראל, ולדברי מקורביו הוא מעולם לא ניסה לקבל תושבות בבריטניה. בזכות האזרחות הישראלית, אגב, יכול אברמוביץ להיכנס לבריטניה ללא קושי.

סיפורו של אברמוביץ' הוא אחד המרתקים והמפחידים מבין סיפוריהם של רוסים שהתעשרו במעבר משלטון קומוניסטי לאוליגרכיה. שורשיה של משפחתו בליטא, מדינה שהיתה בעבר מושב מרכזי וחשוב של יהודים. חייו התחילו בטרגדיות: אמו מתה כשהיה בן שנה וחצי, אביו מת כשהיה בן ארבע, והוא גדל אצל קרובי משפחה. כמו מתעשרים רוסים רבים, ניצל גם אברמוביץ' את הפרסטרויקה, הרפורמות שהנהיג המנהיג האחרון של ברית המועצות, מיכאיל גורבצ'וב, כדי לנסות את מזלו בכלכלה פחות מפוקחת מזו הסובייטית. היו לו התחלות צנועות – מכירה של ברווזוני גומי מיובאים, חידוש צמיגים – אבל ההמשך היה מסלול שבו צעדו אוליגרכים רבים אחרים.

בשנת 1995, בסיוע של האוליגרך היהודי בוריס ברזובסקי ושותפו הגיאורגי באדרי פטרקאשישווילי, השיג אברמוביץ' שליטה בסיבנפט – אחת מיצרניות הנפט הגדולות ביותר ברוסיה. לטענת מקורביו השליטה בחברה הושגה בשלבים. בתחילת הדרך באמצעות הענקת הלוואה בסך 100 מיליון דולר לממשלת רוסיה בתמורה למניות בחברה, ולאחר מכן נרכשה החברה במלואה באמצעות זכייה בסדרת מכרזים.

הקשרים העסקיים בין שלושת האישים התגלגלו לתביעה משפטית שהגיש ברזובסקי ב־2007 באנגליה, ואשר בה טען לבעלות על חלק מהחברה. באוקטובר 2012 דחה לחלוטין בית המשפט הגבוה לערעורים באנגליה את תביעתו של ברזובסקי לבעלות, והוסיף בהערת אגב כי אינו בטוח שלבית המשפט הוצגה התמונה המלאה של הקשרים העסקיים בין ברזובסקי, פטרקאשישווילי ואברמוביץ'.

במהלך המשפט נחשפו הקשרים העסקיים בין השלושה ולפיהם המחיר האמיתי ששילם אברמוביץ' עבור יצרנית הנפט הענקית, היה גבוה ממה שדווח בפומבי. בכתב ההגנה שהגיש, הודה אברמוביץ' ששילם לפטרקאשישווילי ולברזובסקי - שזכה לכינוי "הסנדק של הקרמלין" - 1.3 מיליארד דולר תמורת מה שהוא מכנה "קרישה" (ברוסית: "גג"). משמעות הביטוי היא "חסות פוליטית והשפעה שהיו חיוניים לבנייה של כל עסק בשנות ה־90", כפי שכתוב בכתב ההגנה. בית המשפט קבע כי אכן בין השלושה התנהלה מערכת יחסים של תשלומי "קרישה" ולא שותפות, ואף קיבל את ההבחנה של אברמוביץ עצמו בין תשלום דמי תיווך וייעוץ (לפטרקאשישווילי), לבין תשלום דמי הגנה. "הראיות בנושא הזה תומכות במסקנתי", כתבה השופטת אליזבת גלוסטר, "כי הקשר בין ברזובסקי לבין  אברמוביץ' התבסס על סוג של יחסי הגנה או 'קרישה', ולא על הסכם מחייב חוזית בין השניים". 

במרוצת השנים נכנס אברמוביץ לשוק האלומיניום הרוסי, שאופיין אז במלחמות עזות על שליטה במכרות הרווחיים. הוא עצמו העיד בנובמבר 2011 בבית המשפט כי "כל שלושה ימים מישהו נרצח", ולפי ה"אינדיפנדנט" האירי, ב"מלחמות האלומיניום" נהרגו כ-100 בני אדם.

כיום האחזקות העיקריות של אברמוביץ' הן חברת ההשקעות שלו, מילהאוס, 31% ממניות חברת המכרות ויצרנית הפלדה   Evraz ו־5% ממניות יצרנית הניקל והפלדיום Nornickel. במרוצת השנים הוא מימש חלק מהשקעותיו - כך למשל ב־2005, כשמכר את חלקו בסיבנפט. חלק ניכר מהונו, כנראה חלק גדול יותר מזה של אוליגרכים אחרים, נזיל.

כמובן, אי אפשר להיות אוליגרך ברוסיה מבלי להיות מזוהה פוליטית. הדור הראשון של אוליגרכים היה מזוהה עם השליט הראשון של מדינת הענק הזו אחרי נפילת הקומוניזם – בוריס ילצין. בקבוצה הזו נכללים אנטולי צ'ובאיס, יגור גאידר, מיכאיל פרידמן, ולדימיר גוסינסקי, מיכאיל חודורקובסקי, מיכאיל פרידמן ואחרים. גם אברמוביץ' וברזובסקי היו חלק מהקבוצה הזו, אבל כאן מגיע ההבדל הגדול: רבים מאלה שהיו מ"נערי ילצין" כבר אינם חזקים כשהיו. ברזובסקי, שברח מרוסיה בשנת 2000 מחשש מפוטין, מת בתלייה בנסיבות לא ברורות בחדר האמבטיה של ביתו בלונדון ב־2013. פטרקאשישווילי מת בביתו בדרום אנגליה ב־2008. אברמוביץ', בניגוד אליהם, לא רק שרד את המעבר משלטונו של ילצין לזה של ולדימיר פוטין, אלא אף שגשג בעקבותיו ביתר שאת.

בסוף שנות ה־90, כשילצין דעך והלך בגלל המחלות שהביא על עצמו עם שתייתו המופרזת, היה זה אברמוביץ' שהמליץ לו למנות כיורש את ולדימיר פוטין בשל היכרותם המוקדמת, כך ע"פ הגארדיאן הבריטי ב-2018. ריצ'רד סקווה, פרופסור למדעים רוסיים ופוליטיקה אירופית מאוניברסיטת קנט שבבריטניה, הוסיף בספרו מ-2010, The Crisis of Russian Democracy: The Dual State, Factionalism and the Medvedev Succession, כי למעשה היו שניים שהמליצו על פוטין כיורש: אברמוביץ' ואלכסנדר וולושין, ראש הסגל הנשיאותי של ילצין, שהמשיך בתפקיד גם בימיו של פוטין.

כשפוטין נאלץ לפנות את משרת הנשיאות, אברמוביץ' שוב נכנס לתמונה. לדברי פרופ' סקווה, פוטין קיבל את עצתו של אברמוביץ' למנות לו כמחליף בנשיאות את דמיטרי מדוודב, בעת שפוטין ייכהן כראש הממשלה. סקווה מציין שהמקור לקביעה זו הוא האנליסט הפוליטי הרוסי סטניסלב בלקובסקי, שאף אמר לסקווה שהפגישה התקיימה ביום שישי, 7 בדצמבר 2007. עם זאת, סקווה מציין שאין לו מקור נוסף שמאשר את הדברים.

אברמוביץ' הוא גם בין היחידים שהצליחו ליצור לעצמם נוכחות מתמדת ויחסית נטולת שערוריות והתנגדויות במערב, והנכס שסייע לו יותר בכך מכל הוא הבעלות על צ'לסי.

אברמוביץ' היה נשוי שלוש פעמים ולו שבעה ילדים. נישואיו הראשונים החזיקו מעמד שלוש שנים בלבד, בין 1987 ל־1990. ב־1991 הוא נישא לדיילת אירופלוט לשעבר, והם נשארו יחד עד 2007. העיתונים דיווחו אז כי בהסכם הגירושים הסכים אברמוביץ' לשלם לגרושתו מיליארד דולר, ולהעביר לבעלותה ארבעה בתים, במה שתואר אז כהסכם הגירושים היקר ביותר אי פעם. מבת זוגו השלישית דריה ז'וקובה, אשת עסקים ובתו של אוליגרך אחר, אלכסנדר ז'וקוב, נפרד בקיץ 2017.

הקשר של אברמוביץ' עם ישראל לא החל עם קבלת האזרחות. עוד ב־2007 הוא ביקש לרכוש בית בנווה צדק, אבל העסקה לא מומשה. כשמונה שנים מאוחר יותר רכש את מתחם מלון ורסנו שבנווה צדק תמורת 150 מיליון שקל. המתחם ששטחו דונם וחצי נרכש מירון ורסנו, בעלה של הדוגמנית והשחקנית גל גדות, ומאחיו גיא ורסנו.

אברמוביץ' גם ביצע כמה השקעות בחברות טכנולוגיות ישראליות, בהן סטורדוט (טעינה מהירה לרכבים חשמליים), ויה (תחבורה ציבורית), קידוז (אפליקציות לילדים) ו־BrainQ )קסדה לשיקום משותקים.( בנוסף העניק תרומות בסך כ-60 מיליון דולר לשיבא עבור פרויקטים רפואיים וביניהם הקמת מרכז רפואה גרעינית, וכן כ-30 מיליון דולר להקמת מרכז ננו טכנולוגיה באוניברסיטת תל אביב.

אברמוביץ' אינו האוליגרך הרוסי הראשון שמתאזרח בישראל. בשנים שעברו מאז שהראשונים שבהם הגיעו לכאן, הם ביצעו כמה השקעות, אבל התרומה שלהם לכלכלת ישראל היתה אפסית. אחד מהם, ארקדי גאידמק, השקיע הרבה – אבל בפזרנות ומתוך מניעים של פרסום אישי. כקבוצה, נראה שהעניין שלהם בישראל, בכלכלתה ובתרומה לה הוא שולי, בוודאי כשמביאים בחשבון את עושרם האגדי.

עושרם של אברמוביץ' וחבריו שונה לחלוטין מזה של היחידים והמשפחות שעשו כאן את הונם, קבעו כאן את מגוריהם, משלמים כאן את מסיהם וממלאים את כל חובותיהם הנגזרות ממגוריהם כאן. ככל הנראה שמה שמעניין אותם הוא הדרכון ואולי ההגנה והמקלט שהוא מספק. השאלה לגבי המניעים שלהם והדרך שבה מדינת ישראל צריכה לראות את עלייתם לישראל חייבת להישאל.