יעל שרר, 36

יעל שרר היא מסוג האנשים שמצליחים להזיז הרים בכוח אישיותם. בלי שום תפקיד רשמי ובלי לחכות שמישהו יתן לה סמכויות אך עם הרבה אמונה יוקדת במאבקים שהיא מנהלת זה כעשור, היא מתקדמת מהישג להישג. המטרה: מלחמה באלימות מינית נגד נשים. בסרטה הדוקומנטרי "כביסה מלוכלכת" (2012) הוצג סיפורה האישי על התביעה האזרחית התקדימית שהגישה נגד אביה שהורשע בהתעללות מינית בה. כדי לפרסם את הסרט נדרשה שרר לקבל אישור מבית המשפט לפרסום שמה, משום שלפי החוק אסור לחשוף שמות של קטינים נפגעי תקיפה מינית גם בבגרותם, גם אם התוקף שלהם הורשע, וגם אם הם עצמם רוצים להתראיין. מבחינתה של שרר, זוהי רק דוגמה אחת לכך ש"המערכות לא מותאמות לטיפול בגל החדש של שיח האלימות המינית".

שרר היא אישה אופטימית: למרות שחייה מוקדשים כעת למאבקים בתחומים שונים שהמכנה המשותף שלהם הוא אוזלת ידה של המדינה בטיפול בנפגעי תקיפה מינית, היא מודעת היטב לשינוי שחל בשנים האחרונות ביחס הציבורי לאלימות מינית – שינוי שיש לה חלק חשוב בו. בין השאר, היא נמנית עם מייסדות עמותת "אחת מתוך אחת" שאוספת עדויות של נפגעי ונפגעות תקיפה מינית ומנהלת מאגר שמי של תוקפים. היא גם נלחמת בתופעה הקשה של השמדת ערכות בדיקות האונס (הבדיקות שעוברות נאנסות) בתום שלושה חודשים. בעקבות פעילותה חדלו כמה מבתי החולים ממנהג פסול זה, ושרר פועלת כעת לשינוי החוק כך שהשמדת הערכה תיאסר לחלוטין.

שרר נלחמת כדי לשדרג את הטיפול במקרים שבהם נעשה שימוש בסם אונס ואת הבדיקות לזיהוי שלו. בנוסף, היא כותבת ניירות עמדה, משמשת כלוביסטית מטעם הנפגעים בכנסת, מתראיינת בתקשורת ומעלה את המודעות לבעיות הקשות בתחום. היא יורה לכל הכיוונים: "אף מערכת לא מותאמת לטיפול בנפגעים. לא השירותים הפסיכיאטריים, לא הרווחה, לא המשרד לביטחון פנים. אנחנו זקוקים נואשות לעוד שיקום, אשפוזי יום, נגישות לטיפול במחלות מין והריונות לא רצויים. המודעות הציבורית עברה כברת דרך אבל המערכות לא הדביקו את זה", היא אומרת. החלום שלה, לדבריה, הוא "הקמת רשות לאומית למלחמה באלימות מינית עם תקציב ראוי להיקף התופעה".