משרתי ציבור

יעל אגמון, 34

רכזת ביטחון באגף התקציבים | גרה בירושלים, נשואה ואם לשלושה

היא הבכורה בין שלושה אחים. נולדה בירושלים, שירתה ביחידה מסווגת במודיעין, טיילה באוסטרליה וניו זילנד, חזרה ללימודי מדע המדינה וכלכלה באוניברסיטה העברית, שימשה יועצת פרלמנטרית, הבליחה לרגע בתנועה לאיכות השלטון וב־2015 נקלטה באגף התקציבים במשרד האוצר. תחילה שימשה רפרנטית רווחה וביטוח לאומי, אחר כך רכזת רווחה – ומאז פברואר 2020 היא רכזת הביטחון של האגף, וזו שנאבקת לרסן את הסיאוב התקציבי שפשה במשרד הביטחון ובצה"ל. עד כאן, נשמע סיפורה של יעל אגמון סטנדרטי לגמרי. אחד מיני רבים באגף. אלא שאגמון רחוקה מלהיות דמות סטנדרטית – והגם שהיא מתעבת את העיסוק בעניין, אי אפשר לחמוק מהייחוס המשפחתי שלה.

אגמון היא בתו של עו"ד צביקה אגמון, מבכירי עורכי הדין בישראל המייצג את החברות הגדולות במשק. דודה הוא גיל אגמון, בעלי דלק רכב, וסבה היה אברהם אגמון, מנכ"ל האוצר וראש אגף התקציבים לפני כ־50 שנה. אמה היא שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר מיכל אגמון־גונן, המתמודדת על מושב בבית המשפט העליון. אולם גם אנשים שעבדו עמה שנים, לא ידעו תמיד על ייחוסה המשפחתי של אגמון הבת, שכן היא ניסתה להצניעו, וביקשה לראות בה כלכלנית ואשת מקצוע בזכות עצמה.

ואמנם, אגמון מוכרת כאשת אגף תקציבים "קלאסית": אידיאליסטית; מחויבת; מתרגשת עד דמעות מתוכנית "חיסכון לכל ילד" שקידמה בכובעה כרכזת רווחה; מתגאה ברפורמה בסיעוד שהובילה; מתעמתת ללא מורא עם הגנרלים במטכ"ל שמתבכיינים על תקציב הביטחון החסר, לדידם; נוזפת בהם בוועדות הכנסת על הניפוח הלא מרוסן של ההתחייבויות הפנסיוניות; ובה בעת מוטרדת מהפריון הנמוך, מהכלכלה הדואלית שהתפתחה עם צמיחת ההייטק ומהפיגור העמוק בתשתיות. נאמנה לשליחותה כ־Civil Servant, אגמון רואה את עצמה ממשיכה רק בשירות הציבורי, מייחלת לכך שתישאר באגף התקציבים, ונהנית מכל רגע שבו זכתה להשפיע על החברה ועל הכלכלה בישראל.

איך ליצור קשר

לינקדאין