גמלאים: חושבים שתהיה לכם פנסיה? - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"מפחיד לחשוב מה יהיה פה": האם ישראל בדרך לקטסטרופה?

עד אמצע המאה ה-21 יוכפל מספר התושבים בישראל ויהיו בה שיעורים דומים של חרדים, דתיים לאומיים, יהודים חילונים וערבים ■ האם המתח בין השבטים הישראליים יגיע לנקודת רתיחה? מה יקרה לרוב היהודי בין הירדן לים? ואיפה בכלל יגורו כולם?

התחל  
  • <

    7 מתוך 8

    >

    גמלאים: חושבים שתהיה לכם פנסיה?

    [

    יחס תלות הוא מונח כלכלי שלא אומר יותר מדי לאדם הממוצע, אבל חשיבותו רבה, שכן הוא מציין את היחס בין האזרחים בגילי העבודה לגמלאים. כלומר, הוא מבטא את התלות של מי שלא עובד באזרחים היצרניים. על פי הלמ"ס צעירי העתיד יצטרכו לשאת בנטל גדול הרבה יותר, כשאוכלוסיית המדינה תזדקן. כיום, בערך 12% מהאוכלוסייה בישראל היא בגיל הפנסיה (65 ומעלה), וכ־53% ממנה בגיל העבודה, אך ב־2059 יעלה מספרם של הגמלאים לכמעט 17% מהאוכלוסייה, ורק 49.5% מהציבור הישראלי יהיו בגיל העבודה. אם מביאים בחשבון את העובדה שלא כל מי שבגיל העבודה משתתף באמת בשוק התעסוקה, ניתן להניח שהעומס על העובדים יהיה הרבה יותר גדול.,

    לדברי ד"ר ששון, החשש מפני גירעון עתידי בביטוח הלאומי מוביל כיום להגדלת ההפרשות לביטוח הלאומי על ידי העובדים. עם זאת, לדעתו תחזיות הלמ"ס לגבי העלייה בתוחלת החיים הצפויה בישראל הן מוגזמות, והדבר עשוי להביא לכך שלביטוח הלאומי יהיה בסופו של דבר עודף. "בעבר, במדינות שונות, התחזיות לא עמדו במציאות והמדינות נקלעו לבעיה מאחר שלא חסכו מספיק כסף. עכשיו אנחנו יכולים להיות בבעיה הפוכה ונמצא את עצמנו בעודף, אחרי שקיצצנו בקצבאות", הוא אומר.,

    פרופ' לאה אחדות, לשעבר סמנכ"לית מחקר ותכנון בביטוח הלאומי וכיום ראש המחלקה לכלכלה וניהול במרכז האקדמי רופין ועמיתת מחקר במכון ון ליר, אומרת שהאתגרים שמציבה הזדקנות האוכלוסייה אינם מתמצים רק בנושא העתודות הכספיות לתשלומי הפנסיה. "הטיפול באוכלוסייה הקשישה, שתוכפל עד 2025, ידרוש מאיתנו להפנות יותר משאבים לטיפול סיעודי ארוך טווח. אמנם הגידול בהוצאות על בריאות אינו בקשר לינארי עם העלייה בתוחלת החיים, מפני שההרעה במצב הבריאות נדחית לשנים מאוחרות יותר, אך ברור שהמערכת צריכה לעמוד באתגר של הגדלת ההוצאה על בריאות, וגם לתכנן את אופן הקצאת המשאבים בתוך האוכלוסייה הקשישה, ואת ארגון מערכת הבריאות לקראת הזדקנות האוכלוסייה".,

    בפברואר הזהיר מנכ"ל הביטוח הלאומי, פרופ' שלמה מור־יוסף, כי הארגון צפוי לקרוס ב־2048 ולא יוכל עוד לשלם את קצבאות הזקנה. במאי חזר מור־יוסף על התחזית הקודרת שלו, ובנוסף טען כי דמי הביטוח הלאומי המשולמים בישראל נמוכים מהממוצע הנהוג במדינות OECD. "אין ספק שיש צורך בתוכנית לאומית, ותוכנית כזו יכולה להגיע רק ממקום אחד – מראש הממשלה", אמר מור־יוסף בכנס לכלכלת זקנה שנערך באוניברסיטת חיפה.,

    פרופ' אחדות אינה מתרשמת מהדברים האלה. "המדינה לקחה על עצמה את המחויבות לספק הכנסה בסיסית למי שפורש מעבודה, והצורך לעמוד בהתחייבות זו מוסכם על כולם. באותו אופן, המדינה לקחה על עצמה להעניק חינוך יסודי, אלא שצורת המימון של החינוך שונה מזו של הביטוח הסוציאלי. גם חינוך הוא מעין ביטוח. האם המדינה יכולה יום אחד לסגור את בתי הספר? כן, אך לא סביר שתעשה זאת. באותו אופן היא יכולה גם להפסיק לשלם קצבאות זקנה אם הביטוח הלאומי יהיה במצב אקטוארי רע, אבל גם זה לא סביר". העלאת גיל הפרישה, גם של נשים, והגדלת שיעורי ההפרשה לביטוח לאומי, הם צעדים אפשריים לדבריה, אבל יש לבצעם במתינות. "צריך לעשות את זה באופן הדרגתי, כדי לראות איך שוק העבודה יתמודד עם האוכלוסייה המבוגרת שנדרשת להמשיך לעבוד, ובעיקר עם נשים המועסקות בעבודות פיזיות", היא אומרת. "מה שנעשה בישראל מבחינת דחיית גיל הפרישה בשנתיים ב־2004־2010, נעשה במדינות במהלך תקופות ארוכות בהרבה. השינויים בישראל בתחום הפנסיה היו מרחיקי לכת ונעשו בתקופה קצרה יחסית". היא גם מזהירה מפני ההשלכות האפשריות של צעדים כאלה: "ברור, למשל, שאם גיל הפרישה עולה, ההסתברות למחלות שקשורות בגיל מתקדם בקרב אנשים שעדיין עובדים עולה גם היא. המערכת תצטרך יותר משאבים כדי להתמודד עם תופעות כאלה ועם התרחבות מעגל מקבלי קצבת נכות. יהיה גם צורך במערכת אבטלה שתטפל באוכלוסיות מבוגרות ותבטיח שמבוגרים מובטלים יקבלו דמי אבטלה ראויים ולא אחת לארבע שנים, כפי שזה נעשה אצל צעירים".,

    מרכיב ההפרשות לפנסיה של אזרחי ישראל בשנים הבאות מדאיג את אחדות, הסבורה כי ההפרטה בתחום הזה היתה מוגזמת. "המעורבות הממשית שהמדינה נטלה על עצמה בתחום הזה, מעבר לרגולציה, מתמצה בביטוח לאומי, ובזה היא גם מסתפקת. מ־1995 הממשלה החלה להפריט את מערכת הפנסיה. כלומר, היא מניחה לפתחו של הפרט את כל הסיכונים – סיכון של תוחלת חיים, אי רציפות בעבודה, תשואה נמוכה, ניהול גרוע של הקרן או של חברת הביטוח. רמת הפנסיה שהעובד יקבל תלויה בגורמים רבים שאינם בשליטתו. אי הוודאות גדולה ובניגוד לאירופה, למשל, החלק הציבורי שלנו קטן יחסית. באירופה, מרבית הפנסיה שקשורה לעבודה נמצאת במערכת הממלכתית שאינה מופרטת. אפילו בארצות הברית חלק גדול יותר מאשר בישראל נמצא במערכת הממלכתית. בנושא ההפרטה בפנסיה הממשלה הלכה רחוק. יש אמנם את האג"ח הייעודיות שמבטיחות ודאות מסוימת בנוגע לתשואה. יש כיום כל מיני פתרונות לבעיות שהתעוררו במשבר 2008, שבו פורשים מעבודה נאלצו למשוך את כספם בנקודת שפל, כמו למשל להתאים מסלולי השקעה לפי גיל, כמו במודל הצ'יליאני. אבל יש גם דמי ניהול גבוהים יחסית שנוגסים בפנסיה.,

    "המדינה היתה 'חכמה' גדולה. היא עשתה הכל חוץ מלקחת אחריות ממלכתית לפנסיה התעסוקתית", אומרת אחדות. "היא חייבה אנשים להפריש לפנסיה, חייבה אותם לקבל קצבאות כתנאי לקבלת הטבות מס, וגם קבעה את מבנה השוק, שהוא יחסית ריכוזי ובעל תחרותיות מועטה, ולכן אין תחרות בדמי הניהול. אפשר להעריך באמצעות מודלים כמה פנסיה נקבל, אבל אנחנו לא באמת יודעים. העניין הוא שהמדינה לא יכולה להסיר מעצמה את האחריות. בסופו של דבר, אם לאנשים זקנים לא יהיה ממה לחיות, הם יגיעו אליה – דרך הבחירות או דרך ביקורת ציבורית. בשנים האחרונות נעשו כמה צעדים לחיזוק הרובד הבסיסי של הפנסיה באמצעות הגדלת הקצבאות שהביטוח הלאומי משלם, ואפשר להמשיך במגמה זו גם בדרכים נוספות".]

  • 4 מתוך 15

    מוקדם יותר הודיעו חברי הסיעה כי לא ישתתפו בדיונים ובהצבעות עד לפיטוריו של רמי סדן, יו"ר חדשות 10 הנכנס. בש"ס מבהירים: ההצבעה הייתה חד פעמית - החרם יימשך

    4 מתוך 15

    לתפריט הראשי >>

    שלח במייל
  • רוצים להמשיך לקרוא?

    לחצו כאן לרכישת מנוי ב-₪4.90 בלבד לחודש הראשון