"אנשי חינוך והיי־טקיסטים מרוויחים אצלנו אותו דבר": סיפור ההצלחה של הקיבוצים העירוניים

בלי אסיפות קיבוץ, בלי להתיימר לשוויון מוחלט, בלי לנסות להמשיך לדור הבא ותוך הימנעות מהגדרות: הקיבוצים העירוניים צוברים פופולריות — ומצליחים להימנע מהגורל הכלכלי שפגע אנושות באחיהם הכפריים בסוף שנות ה–80

בר בליניצקי
בר בליניצקי

במרחק של כמה מאות מטרים בלבד מהלכלוך והזוהמה של התחנה המרכזית בתל אביב, בבניין חדש ומטופח בלב שכונת שפירא, שוכן קיבוץ המחנכים של תנועת דרור ישראל, שייסדו בוגרי הנוער העובד והלומד. אני מגיעה באמצע השבוע בשעת אחר הצהריים, והבניין, שמאכלס כמה עשרות מבוגרים וילדים, שקט למדי — אנטיתזה מוחלטת לרעש ולהמולה שדמיינתי שאפגוש. בחלל אחד מכונסים מרבית הילדים לחגיגת יום הולדת של אחת מילדות הקיבוץ; בחלל אחר מתקיימת ישיבה של חניכי תנועת הנוער העובד והלומד. יפעת קרלינסקי (47) מקבלת את פניי בסלון של קומונת "אדם", שהיא אחת מחבריה, ומצטרפים אלינו לשיחה עוד שני חברי קיבוץ — הוד לייש (47) ואיה דותן (46) — שמתגוררים ביחידות אחרות בבניין.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

גילעד אלטשולר. "זקן אחד, אלטשולר, הזהיר - ואף אחד לא שמע"

הוא צדק? הסיכון גדל, ונבואת הזעם של אלטשולר עלולה להתגשם

ג'רום פאואל, נגיד הבנק הפדרלי. נותרה חצי נקודת אחוז נוספת עד לרף הריבית שהבנק מתכוון להגיע אליו

עוד מאמץ אחד קטן: הבנק הפדרלי עומד לשחרר את החבל. כך זה ישפיע עלינו