אמונה וכלכלה: היילכו שניים יחדיו?

על פניו, אמונה וכלכלה לא הולכים טוב ביחד. רואים את זה בנתונים, למשל כשבודקים את הבדלי התוצר לנפש ורמת החיים בין מדינות שבהם האזרחים מאמינים באלוהים ומרבים להתפלל, לבין מדינות חילוניות יותר. על פי סקר של מכון Pew מ־2015, ככל שאזרחי המדינה מתפללים יותר, כך רמת החיים שלהם נמוכה יותר. לכאורה, יש בזה היגיון: אנשים מאמינים משאירים לעתים קרובות את גורלם לאל, כולל את גורלם הכלכלי, בעוד שחילונים, בדרך כלל, יתאמצו לקבוע את עתידם על ידי עבודה קשה, נחישות והתמדה.

אלא שזו הכללה רחבה מדי ויש בה יוצאים מן הכלל. לארצות הברית, מדינה דתית הרבה יותר מרוב מדינות אירופה, יש תוצר לנפש ורמת חיים גבוהים, וכשבודקים את הפילוח הפנימי של סוגי האוכלוסיות בה מגלים שהיהודים, שהם לעתים קרובות דתיים, נמנים עם העשירים ביותר ובעלי ההכנסות הגבוהות ביותר ביחס לאוכלוסיות אחרות. במקרה של ארצות הברית, הסבר אפשרי לכך הוא שחלק מהדתות, כמו היהדות, מקדשות ומקדמות את ההשכלה של הקהילה ואת ערכי המשפחה יותר מאחרות – וערכים אלה גורמים לעלייה בהכנסות מצד אחד וצבירת עושר משפחתי שעובר מדור לדור בצד השני.

באותה מידה, גם הפילוח של העושר מול עוצמת הדתיות על פי מדינות משאיר חורים גדולים בתיאוריה: אזרחי ווייטנאם (באסיה) ובולגריה (במזרח אירופה) מצהירים שהם כמעט לא מתפללים (14% ו־15% מהציבור בלבד, לעומת ממוצע עולמי של כמעט 50%), והן בכל זאת עניות. אלה מספרים המראים שגורמים אחרים, וכנראה חשובים יותר מהאמונה, הם שמשפיעים על הכלכלה. למשל היסטוריה כלכלית, צבירת הון, משטר פוליטי, עוצמת השחיתות וכמובן גם אוצרות טבע: נורווגיה החילונית היא מדינה עשירה, אך איחוד האמירויות הדתית עשירה גם היא.

ישראל, וזה נתון שאולי יפתיע רבים, לא דתית במיוחד בהשוואה עולמית. רק 27% מאזרחיה מצהירים שהם מתפללים מדי יום, הרבה מתחת לממוצע העולמי, והיא נמצאת ממש על קו המגמה של הסקר של Pew: היא חילונית קצת פחות, וגם עשירה קצת פחות, ממדינות אירופה המערבית. תיאוריה נוספת, מסקרנת לא פחות, קובעת שלאי השוויון הכלכלי יש השפעה גדולה על רמת החיים, וזה ידוע ומתועד, אבל גם על הדת: כשהפער והעוינות בין המעמדות הכלכליים גדלים, מתפתחת אצל כל מעמד גרסה עצמאית של אמונה, המאחדת ומלכדת אותו.

דבר אחד ברור: גם אצלנו לאמונה ולדת, שבישראל היא חלק מהממסד, החוקים והתקנות, יש מחיר כלכלי משמעותי. הם עולים לנו ברמת החיים, שהיתה יכולה ככל הנראה להיות גבוהה יותר אילו היתה נהוגה אצלנו הפרדה בין דת למדינה. ללא קשר לשאלות אחרות של בחירה וטעמים אישיים, השאלה היא כמה גדול ההפסד הזה.