הניסיון העיקש של שחקנית התקשורת החזקה והחשובה בישראל לשמור על השליטה

שוק שידורי הטלוויזיה גועש. תהליכים שהתחילו לפני עשור מבשילים עכשיו, והטלוויזיה עוברת לאינטרנט. מיזם FREETV של קשת ו־RGE מבקש להציע חבילת תכנים על גבי האינטרנט, ובמקביל – HOT משיקה מחדש את מוצר הסטרימינג שלה, Next TV. דיסני פלוס מציעה הרשמה מוקדמת לשירות שלה בישראל, ו־yes פלוס חתמה איתה על הסכם שיתוף פעולה. נטפליקס כבר כאן, ו־HBO Max תגיע בתחילת השנה הבאה. נשמע נפלא? זהו, שלא בדיוק. כי כשהשוק מתקדם אבל הרגולציה תקועה, בשלב כלשהו מגיעה התנגשות חזיתית בקיר. הקיר הזה הגיע בדמות המיזם של קשת־RGE שנמצא בימים אלה בתהליך של אישור.

קשת היא שחקנית התקשורת החזקה והחשובה בישראל. שיעורי הצפייה בערוץ 12 גבוהים, ואם מוסיפים לזה את מאקו ואת אתר 12N, מבינים את העוצמה. RGE היא שחקן רב כוח בערוצי הספורט והילדים בישראל ושולטת גם בערוץ הכנסת. שתי החברות מתכננות מיזם משותף לשידורי טלוויזיה על גבי האינטרנט, בדמי מנוי חודשיים נמוכים. הן הגישו את המיזם לאישור הממונה על התחרות, וזו אישרה אותו בקיץ שעבר, והודיעה שתבחן אותו שוב רק ב־2025.

אז היכן הבעיה? קשת פנתה לרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו כדי שתאשר לה, לפי כללי הרישיון שלה כערוץ ברודקאסט, "עיסוק נוסף". הסעיף בכללי הרישיון של קשת מעניק למועצת הרשות אפשרות לבחון אם העיסוק הנוסף יפגע ביכולתו של בעל הרישיון לתפקד היטב, ואם לא – עליה לאשר את העיסוק הנוסף. משם החל מחול שדים שבו מעורבים מועצת הרשות הקודמת והנוכחית, שר התקשורת, המועצה לשידורי כבלים ולוויין והיועצת המשפטית לממשלה, וכמובן השחקנים, במסכת לחצים ודחיות של הדיונים.

זוהי סוגיה מסובכת. מצד אחד, לקשת כוח כביר. האפשרות שהיא תהיה גם בעלת פלטפורמה לשידורים באינטרנט מטרידה. החשש הוא שקשת תמכור את התכנים שלה במחיר גבוה למי שיתחרו במיזם החדש שלה; שייווצר גורם כוח שיפחיד מתחרים מכניסה לשוק הפרסום או לשוק החדשות בטלוויזיה; ושהעוצמה התקשורתית תתורגם לעוצמה פוליטית ותאיין את היכולת לשנות את מבנה השוק בעתיד.

מצד אחר, קשת פועלת כפי שפועלות חברות הברודקאסט בכל העולם המערבי, בגלל הגירת תקציבי הפרסום שמהם התפרנסו לפלטפורמות הדיגיטל: גיוון מקורות ההכנסה באמצעות מיזמים המבוססים על דמי מנוי. יתרה מזאת, לא רק לקשת יש כוח אדיר, אלא גם לקבוצת HOT ולקבוצת ידיעות אחרונות. העוצמה שמפעילה HOT כדי לסכל את המיזם החדש, יוצרת תחושה של ניסיון עיקש להמשיך את השליטה המוחלטת שלה בשוק הטלוויזיה הרב־ערוצית.

מצד שלישי, אל השלולית המקומית הגיעו כרישים בינלאומיים. המתחרים של קשת אינם ערוצי הברודקאסט האחרים כמו רשת וערוץ 14, אלא יוטיוב ובמידה מסוימת גם פייסבוק, השואבים את תקציבי הפרסום, ויש להניח שהדמוקרטיה הישראלית מעניינת את קשת קצת יותר מאשר את פייסבוק וגוגל. יש היגיון בחיזוק שחקנים חזקים בשוק הישראלי המקומי אל מול שחקנים בינלאומיים אדירים.

מצד רביעי, חקיקת התקשורת הקיימת אוסרת על החזקה מקבילה בשני סוגי רישיונות – רישיון לערוץ מסחרי ורישיון לשירותי טלוויזיה רב־ערוצית. אבל, היא לא אוסרת על כפילות בין רישיון לערוץ מסחרי לבין אתר אינטרנט, אפליקציה או שירות סטרימינג מקוון. מדוע? כי איש לא טרח לעדכן את החקיקה. אפשר לטעון שהתכלית של מניעת כוח ריכוזי צריכה להתקיים גם עכשיו, אבל האם מישהו מתכוון ברצינות לטעון שאפשר לאסור על חברה מסחרית להקים מיזם, שאין לגביו שום איסור בחוק, ושהרשות לתחרות אישרה אותו, רק בגלל "תכלית"?

• עולם חנויות האפליקציות במכשירים הניידים סוער. למה זה מעניין?
• בלי רגולציה, החזק ייקח הכל
• לפני שניכנס בקיר האינסוף

בעולם מתוקן, היתה בישראל רגולציית טלוויזיה עדכנית, שאינה תלויה בדרך הממסר של השידורים ושהיתה מאפשרת לכל השחקנים להשתמש במגוון מקורות הכנסה (פרסומות ודמי מנוי); ומחייבת ערוצי ברודקאסט למכור את תכניהם לכל המתחרים האחרים בשוק בתנאים הוגנים.

אבל העולם אצלנו לא מתוקן, ולחלל הזה נכנסת הפוליטיקה. במארס, ערב הדיון במועצת הרשות השנייה, שלח שר התקשורת מכתב למנכ"ל מיזם FREETV, יעקב נדבורני, שבו הוא מתריע כי הואיל ובכוונתו לקדם רגולציה חדשה, ייתכן שהדבר ישפיע על המיזם. נדגיש: זהו גוף מסחרי שאיננו נמצא כרגע בתחומי הרגולציה של משרד התקשורת, מה גם שנכון לעכשיו לא הופצה אפילו טיוטה של הרגולציה החדשה להערות הציבור והשחקנים. לאחר עשר שנים, ומתוך ידיעה שאין כל סיכוי שבממשלה במתכונתה הנוכחית תעבור רפורמה מקיפה בשוק הטלוויזיה, הטענה "תעצרו את הרכבת, אני כבר מחוקק", נהפכת כלי פוליטי וחושפת את שר התקשורת ללחצים מצד שחקנים להשתמש בכלי הזה לצורכיהם.

את האישור למיזם FREETV צריכה הרשות השנייה לתת לקשת בהקדם, כי אין שום חוק או כלל הקובע אחרת. אם קיים חשש, היא יכולה לאשר אותו לתקופה מוגבלת של זמן, כפי שעשתה הממונה על התחרות. דווקא האישור הזה, עם כל המורכבות שבו, יגשים את האינטרס הציבורי הרחב: סגירת פערים בין טכנולוגיה ורגולציה בקבועי זמן סבירים והפנמה שבהיעדר חקיקה עדכנית, בסוף מתנגשים בקיר.

ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר היא עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה