נאחז בשלטון, ולעזאזל הדמוקרטיה

בנימין נתניהו ויאיר נתניהו, ראש הממשלה ובנו

אלוף בן
אלוף בן

ראש הממשלה בנימין נתניהו עודנו הסמכות הפוליטית העליונה בישראל, מקבל ההחלטות הבלעדי בענייני מלחמה, שלום וכלכלה. גם אחרי חצי שנה של משבר כלכלי ובריאותי חמור שמנוהל באופן כושל, ושסופו אינו נראה לעין, אין בזירה הפוליטית מתחרה שמאתגר אותו. מפלגת השלטון מלוכדת מאחוריו ובסיס תומכיו בציבור שומר לו אמונים. מפלגות השמאל הציוני מרוסקות, אולי ללא תקנה. הכיבוש והפלסטינים נעלמו מסדר היום המקומי והבינלאומי, האיחוד האירופי מתפורר ונחלש, דובאי עושה איתנו שלום בלי להזיז אף מתנחל. וזה לא הכל: אפילו בתקופת הקורונה, נתניהו נוחל הצלחות ניכרות במלחמתו רבת השנים ל"החלפת האליטות" ולקידום מזרחים וחובשי כיפות סרוגות לעמדות מפתח בערוצי התקשורת המרכזיים ובמנגנוני המדינה. אולפני הטלוויזיה, שנתניהו סימן מתחילת הקריירה שלו כיעד מרכזי לכיבוש, ואת יושביהם הציג כיריבים מרים שרוצים להפילו מהשלטון, נדמים והולכים לסניפי הליכוד כשהשמאלנים נעלמים בהדרגה מהמסך.

ובכל זאת, דווקא בשעה שכל חלומותיו מתגשמים, יריביו מוטלים לצד הדרך, אין עוד מלבדו בעיני מעריציו ועל פיו יישק הכל במדינה, נתניהו נראה ומתנהג כגיבור טראגי, המתגלגל במורד הדרך לעבר סוף ידוע מראש ולא נעים. בחורף ייפתח שלב ההוכחות במשפטו כנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. נתניהו לא הצליח לסכל את המשפט דרך המערכת הפוליטית: בשלוש מערכות הבחירות שהתנהלו סביב ובצל כתב האישום נגדו, לא זכה גוש הימין ברוב שהיה מעניק לו חסינות כזאת או אחרת. כל הטריקים, השטיקים, הניסיון, תדמית הקוסם, הקשרים עם טראמפ ופוטין, הניהול המרשים של הקמפיין, העוצמה ברשתות החברתיות וחוסר הניסיון של יריביו – לא הביאו לנתניהו את 61 המנדטים המיוחלים, שהיו מחלצים אותו מספסל הנאשמים.

נתניהו בפתיחת משפטוצילום: יונתן זינדל / פלאש

נתניהו ניצל אמנם מתבוסה ונשאר בשלטון, וכך מגיע לבית המשפט המחוזי בירושלים כ"נאשם מבלפור", עם האבטחה הכבדה ולהקת המעודדים, ולא כ"נאשם מקיסריה" שמחלפות שלטונו נגזזו. אבל הוא נאלץ לחלוק בשלטון עם יריבו בני גנץ, שעם כל חולשתו האישית והפוליטית, חוסם את דרכו של ראש הממשלה לשלטון יחיד סמכותני. הוא גם תלוי יותר מאי פעם בשותפיו הקואליציוניים מהסיעות החרדיות, שחזרו לעמדה הקלאסית של לשון המאזניים. החולשה ניכרה בכישלונו של נתניהו לפזר את הכנסת ולהוביל לבחירות רביעיות בנובמבר הקרוב. הוא נאלץ להישאר בממשלת הריב והמדון, הקרויה כאן "אחדות", לפחות עד אחרי החגים באביב. בזמן הזה יידרש לטפל במשבר הקורונה, למצוא פתרונות למשבר הכלכלי שאינם רק הדפסת כסף בצורת מענקים לאזרחים ודמי אבטלה, ולהתייצב בבית המשפט. האתגר הזה לא קל אפילו למנהל משברים מוצלח ומיומן כמו נתניהו, שמזהה ומנצל הזדמנויות טוב יותר מכל פוליטיקאי אחר.

שלטון כעסק משפחתי

בחודשים האחרונים העלה נתניהו את ההימור, הכריז מלחמה גלויה על מערכת המשפט והפקידות הממשלתית הבכירה, הקצין את ההתבטאויות וביסס סוג של שלטון משפחתי עם הבן יאיר והרעיה שרה, שכאילו מבוצרים במעון בבלפור מול איומי הרצח משמאל וחתרנות הפקידים מבפנים. התוצאה מזכירה את הקלישאה הפוליטית "הטיעון חלש, להגביר את הקול", או בגרסת נתניהו המעודכנת, השליט הנצחי כקורבן תמידי. נתניהו מיתג את משפטו כקרב פוליטי בין האליטה הישנה והשוקעת ל"ישראל השנייה" שעומדת יחד איתו לדין, כדברי הפרשן אבישי בן חיים. ההפגנות הסוערות נגדו בדרישה שיתפטר תרמו לדימוי הזה, מאחר שלא הצליחו להוציא לרחובות כמויות של מצביעי ליכוד מאוכזבים. הבייס לא נטש בינתיים את המנהיג, אם כי הוא גם לא יוצא מהבית כדי להצילו. הפגנות התמיכה בראש הממשלה היו עלובות ודלות במשתתפים ובאנרגיה.

הציונות הדתית, שהלכה אחר נתניהו בעשור האחרון ללא היסוס, מאוכזבת מביטול תוכנית הסיפוח של ההתנחלויות ובקעת הירדן, ומנהיגה נפתלי בנט קורא עכשיו להחלפת נתניהו בגלל תפקודו הכושל במשבר הקורונה. בנט מנצל נכון את החלטת נתניהו להרחיקו מהממשלה, אבל גם הוא נזהר מחציית הקו האדום של הימין ונרתע מתמיכה במשפט נתניהו או מהצגתו כמושחת, ומנגד, שותק בעניין השטחים והסיפוח כדי לקרוץ לבוחרים מהמרכז. בנט איתר את נקודת התורפה של נתניהו בהצגתו כמנהל גרוע, מחוץ לשבלונה המוכרת של ימין־שמאל. ימינה בראשותו נהפכה למשאבת מנדטים בסקרים, אחרי שנמחקה בבחירות של אפריל 2019 ושרדה בקושי בפעמים הבאות.

אבל כדי לחולל מהפך פוליטי לא די בפופולריות הנוסקת של בנט או בהפגנות בבלפור ובקיסריה. שלטון נתניהו נשען על השסע העמוק ביותר בחברה ובפוליטיקה בישראל, בין היהודים לערבים. כל עוד המפלגות הציוניות נרתעות משיתוף פעולה עם הרשימה המשותפת, אין חלופה לגוש הימין בהובלת הליכוד והמפלגות החרדיות. זו הסיבה שהרוב הפרלמנטרי שהשיגו מפלגות "רק לא ביבי" בספטמבר 2019, עם 65 מנדטים, ובמארס השנה עם 62 מנדטים, לא תורגם לשינוי פרסונלי בלשכת ראש הממשלה. קשה לדמיין שדווקא בנט, נציג המתנחלים ושותפם הנאמן של רבני החרד"ל הגזענים, הוא שיסלול את הדרך לשותפות פוליטית יהודית־ערבית שתחולל מהפך נגדי. וכך נתניהו ממשיך בשלטון כשהוא נישא על כתפי התיקו הבין־גושי וכשהמחנה היריב מפוצל, שפל רוח וחסר מנהיגות או חזון משותף.

תגידו לו שהוא גדול

במסיבת העיתונאים שבה אותת על ירידתו מעץ הבחירות הרביעיות, ב־23 באוגוסט, חשף נתניהו לרגע את מאווייו הכמוסים. אם הייתי מקבל פרס נובל לשלום היו שואלים מי מימן את הטיסה, התאונן כדרכו נגד "התקשורת". הנה כל חולשותיו של ראש הממשלה במשפט אחד: רדיפת הכבוד, הקמצנות החולנית והרעב הבלתי מסופק שיכתבו וישדרו עליו שהוא גדול. כל אלה יצרו את תיקי 1000, 2000 ו־4000, והם לא פסקו למרות ההסתבכות הפלילית. פתאום מתבררת פסיכולוגיית המעמקים של ההסכם עם איחוד האמירויות ושל הסתרת קיומו משרי הביטחון והחוץ: נתניהו עורג לפרס נובל לשלום, ולא מוכן לחלוק בתהילה עם אף אחד אחר. אולי רק עם שליט האמירויות מוחמד בן זאיד, שבפנטזיה של נתניהו, יעמוד שם לצדו על הבמה בבית העירייה של אוסלו, ויחד יקבלו השניים את הפרס ממלך נורווגיה.

התנהלותו הציבורית במשבר הקורונה נובעת מאותם מניעים נפשיים. כל עוד נתניהו זיהה הזדמנות פוליטית לרסק את כחול לבן ולהביא את גנץ לממשלה, וכל עוד הנתונים נראו במגמת שיפור, הוא התייצב מול המצלמות כל ערב ונאם לאומה. כשהמצב הידרדר מחדש, נמצא שעיר לעזאזל בדמות "הפרויקטור" רוני גמזו, שנשלח לחזית כדי שיספוג את הכישלון והזעם הציבורי על התחלואה שלא נבלמת, האיום התמידי בסגר מחודש והניתוק הכפוי מהעולם. אין כמו נתניהו בניצול שאיפות הקידום והכיבודים של פוליטיקאים ופקידים בכירים לטובתו, וגמזו היה קורבן קל.

אלא שאפילו אם גמזו ייגמז, כמו שקרה לקודמיו משה בר סימן טוב וסיגל סדצקי, הציבור הנרגז עשוי שלא להסתפק במטרה הנוחה ולדרוש, כמו בנט, אחריות מלמעלה. עכשיו זקוק נתניהו להזדמנות חדשה, שתחלץ אותו מהמיצר הנוכחי, ותאפשר לו לקנות זמן בשלטון עד שיצליח לשפר את מצבו המשפטי או לזכות בחנינה מנשיא המדינה שייבחר אחרי רובי ריבלין. האם יצליח למצוא אותה לפני שבתי החולים ייסתמו ודמי האבטלה יאזלו, או שגמזו יצליח נגד כל המכשולים, והקורונה תדעך איכשהו ותתחלף בגל חדש של צמיחה כלכלית ופיתוח תעסוקה? עם השאלות האלה יגיע נתניהו לנקודת היציאה הבאה לבחירות בסוף 2020, קצת לפני חידוש המשפט.

חמ"ל בלפור / חיים לוינסון

מבקריו הרבים של נתניהו טוענים שהוא שליט יחיד. שאינו סופר את דעתו של איש. אבל זה לא מדויק: אחרי שהיו לנו את המטבחון והשמינייה, כיום יש לישראל שלישייה: לא נתניהו, גנץ ואשכנזי, אלא נתניהו, רעייתו שרה ובנם יאיר.

רבות דובר על השפעת הרעיה על נתניהו. היא מרחיקה מקורבים או מקרבת אותם, מעסיקה עוזרים ומעיפה אותם. עוינותה לאנשי הימין החדש נפתלי בנט ואיילת שקד היא מהידועות. היא הסיבה המרכזית לכך שסביבת נתניהו דלה בכוח אדם איכותי. כל מנכ"ל של משרד ראש הממשלה, כל מזכיר ממשלה או בכיר אחר בעל כישורים – הציץ וברח. רק אידיאליסט יוצא דופן או אדם בעל יכולת ניתור של אסטרונאוט, יכול לעבוד בלשכה. שרה היא גם המנוע מאחורי עלייתה של מירי רגב ושל הכוכבת החדשה, אוסנת מארק.

יאיר נתניהו מברך את אביו ליום הולדתו צילום: חיים צח / לעמ

אבל השפעתו של הבן יאיר גדולה עוד יותר. זו לא השפעה על מינויים, אלא על דרך. לרעיה אין דרישות גדולות מדי: רק שיעריצו את בעלה וידאגו להוצאות המעון. אצל יאיר יש אידיאולוגיה קיצונית הרבה יותר. הוא לא מאמין בסיסמאות על אחדות ישראל. הוא מאמין במלחמה ובשריפת המועדון. הוא נציג הרשתות החברתיות וניזון מתעמולת הרעל הקיצונית ביותר. הוא בז לממלכתיות ומתעב את השמאל.

הדעות של יאיר הן לא רק פרטיות. הוא לא רק מביע אותן בחשבון הטוויטר הפרטי שלו. מה שמתחיל אצלו בימין העמוק עובר סובלימציה לשונית ונהפך לדברים של האב. זה התחיל בפרשת אלאור אזריה, שבה דיווחיו של יאיר על התגובות ברשת שינוי את עמדתו של האב מתמיכה במערכת המשפט לתמיכה באזריה, וזה המשיך בשלל נושאים אחרים. יאיר דחף את האב למאבק האבוד בחוק המואזין. הוא דחף אותו לקו הבוטה נגד מנדלבליט. עורכי דינו של נתניהו נשכבו על הגדר תקופה ארוכה, אבל יאיר דחף לשבור את הכלים. הוא שיכנע את אביו לקרוא להחרים את שידורי קשת בגלל שידור הסדרה "הנערים", שבה נתניהו האב כלל לא צפה. הוא הכניס את התעמולה נגד אהוד ברק ושיכלל לכדי אמנות את תרבות ההתקרבנות וההתבכיינות, שממילא היו נטועות אצל אביו מזה שנים.

אמת, לא תמיד נתניהו האב מקבל את עצותיהם של רעייתו ובנו. רעייתו, למשל, התנגדה מאוד להקמת ממשלת האחדות. עצתה נדחתה. לפעמים נתניהו אף משתמש בהם כתירוץ. כשאין לו כוח למישהו, הוא רומז שזה המשפחה, אבל זה הוא. בגיל 71, שלושת האנשים אותם נתניהו כיבד אינם עוד: אביו, יעקב וינרוט ומשה ארנס. עם מותם, הלכו אלי קבר האיזונים והבלמים, ונשארו רק ההתססה, השנאה, האנחנו וההם.

בציוציו מתווה יאיר את הקו לחסידי נתניהו: בתוך המפלגה ומסביב לה, אצל עיתונאי החצר והלהקה ברשתות החברתיות. יאיר נותן את דף המסרים והם חוזרים אחריו. למשל חבר הכנסת שלמה קרעי, שנכנס לכנסת עם שלל יוזמות כלכליות, הפך להיות שליחו של יאיר לעניין מנדלבליט. לא צריך לדבר איתם. הכל גלוי וידוע. עליית השרים רגב אוחנה ואמסלם ודחיקת השרים שטייניץ אלקין ודיכטר היא רוח יאיר. מי שלא איתו בג'יאהד נגד מוסדות המדינה, משלם את המחיר הפוליטי בבית.

$person_items.elements[0].text.value $m.global.contentOwner.polobase.InteractiveElements.list[1].content.duplicatorwrapper.list[0].content.elemDuplicator.elements[0].elemDuplicator.elements[3].text.value

$m.global.contentOwner.polobase.InteractiveElements.list[1].content.duplicatorwrapper.list[0].content.elemDuplicator.elements[0].elemDuplicator.elements[2].text.value

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

בנייני דירות בסין. המחירים יצאו משליטה - הגיע זמן לתיקון?

האוויר מתחיל לצאת משוק הדיור ברחבי העולם. להלן חמש דוגמאות

קומת המסחר בבורסת ניו יורק. נדרש אומץ לב גדול כדי לקנות כשהשווקים נופלים

אחרי נפילה של יותר מ-20%, הגיע הזמן לקנות מניות? זה המדד שצריך לבדוק

מטוס של וויז אייר. החברה הציעה פיצוי של 600 יורו

אל על מובילה בביטולים, המטוס של וויז אייר "קיבל מכת ברק": קיץ כאוטי בנתב"ג

רכבת תחתית בספרד. הקמת המטרו בישראל מוערכת בעלות של 150 מיליארד שקל

מיליארדים מהפקעות קרקע, סמכויות אגרסיביות, ופוליטיקה קטנה: המלחמה על חוק המטרו

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

סטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים. שיעורי התעסוקה עולים בהתמדה עם העלייה ברמת ההשכלה

איך מטפסים לעשירון השכר העליון — ומי מצא דרך עקיפה כדי להגיע אליו

גמר אקס פקטור. הוחלט שלא תשמש יותר לבחירת הנציג לאירוויזיון

"הכל זה הוא": שורת עזיבות ורייטינג צונח - למה רשת מובסת בקרב מול קשת?