אורלי עדס

ועדת הבחירות היא גוף די אנמי. תפקידה לנהל את מערכת הבחירות ולפקח עליה. במצב רגיל היא אמורה להיכנס לפעולה כל ארבע או שלוש שנים. אבל האתגר שהציבה המערכת הפוליטית לאורלי עדס, מנכ"לית ועדת הבחירות ולשופט חנן מלצר, יו"ר ועדת הבחירות, היה כפול ומכופל. השנה נאלצה הוועדה שבראשותם להתמודד עם שתי מערכות בחירות, והשלישית בדרך.

אם זה לא מספיק, החלטתו של השופט מלצר למנוע מהליכוד להציב מצלמות בקלפיות במגזר הערבי, סימנה אותו כאחד מכוכבי קמפיין הליכוד,  שרמז שהוא מסייע לפגוע בטוהר הבחירות.

מערכת הבחירות בישראל כמו גם עבודת ועדת הבחירות אינן נקיות מפגמים. תחקיר "הארץ" שניתח את הפרוטוקולים מהקלפיות בבחירות לכנסת ה־22 מצא כשלים מהותיים. עם זאת צריך לתת לעדס ולמלצר קרדיט על כך שהם עצמם מודים שאינם חפים מטעויות. בעקבות התחקיר מיהרו בוועדת הבחירות להסיק מסקנות, להבהיר למפלגות שהן עוברות על החוק ולהפעיל במהירות מבצע לפיקוח על טוהר הבחירות.

חוק הבחירות הוא חוק אנכרוניסטי שאינו מתאים למדינה של כ־9.1 מיליון תושבים וגם לא לעידן הדיגיטלי. לדוגמה, בחוק נאסר לראיין פוליטיקאים במדיה המסורתית בימים שלפני הבחירות, אך אין בו איסור כזה לגבי האינטרנט. הפוליטיקאים, ובראשם ראש הממשלה היוצא, בנימין נתניהו, ניצלו בשמחה פרצה זאת, ולכן הם גם מקשים על עדכון החוק. בנוסף, כוח האדם המצומצם של ועדת הבחירות אינו מאפשר פיקוח מלא. הוועדה תלויה בכוח אדם זמני, ובפועל מעסיקה עשרות אלפי אנשים לתקופה קצרצרה ומבלי להכיר אותם באמת.

למרות ההבנה לקשיים וההערכה למהירות התגובה ולנכונות לתקן, מלצר ועדס מנעו את פרסום הפרוטוקולים של הקלפיות ואת היכולת לבחון מה קרה בפועל בבחירות. בוועדת הבחירות הסבירו את ההחלטה בצורך לשמור על פרטיות נציגי המפלגות והמזכירים בקלפיות, אבל בכל זאת עולה תחושה לא נוחה של רצון למנוע ביקורת באמצעות הסתרה.