ארנון (נוני) מוזס

אם הכל היה מתנהל בהתאם לתוכניות, מו"ל קבוצת "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, לא היה מופיע באף רשימת משפיעים. לפי עדותו של האיש שעומד בראש אימפריית התקשורת הגדולה בישראל, כפי שהיא נשמעת בקלטות של שיחותיו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו שעומדות במרכז תיק 2000 ונחשפו בחדשות 13, למוזס פשוט נמאס.

ההקלטות חשפו את השיטה המאפיוזית שבאמצעותה שלט מוזס בדעת הקהל במשך תקופות ארוכות, והאופן שבו הוא היה מוכן לסחור ביושרתם של עיתונאי "ידיעות" תמורת אתנן נאה בדמות חוק שייטיב עמו כלכלית. אבל בחלקים אחרים של השיחה בין שני היריבים המרים, ניכר שמוזס מחפש דרך לצאת מהכאוס שאליו הוא הכניס את עצמו. "די כבר. 30 שנה כבר, ביבי. 30 שנה", הוא אומר לנתניהו ברגע של גילוי לב.

היכולת של מוזס להשפיע על דעת הקהל כבר אינה כשהיתה. העיתון שלו פחות ופחות נקרא, האתר שלו נהנה מכניסות בעיקר בשל הדיווחים המיידים, אבל אין לו השפעה אמיתית על הזירה הפוליטית. מוזס עצמו בדרך לכתב אישום חמור באשמת שוחד – אירוע שעשוי להשליך גם על השפעתו ב"ידיעות אחרונות". אם לחזות את פני העתיד, הוא אינו בהכרח הדמות העדכנית ביותר לשילוב ברשימת המשפיעים של ישראל. ובכל זאת, הוא כאן.

ההשפעה שלו על סדר היום הציבורי עדיין אדירה ומשתקת. פוליטיקאים חוששים להתבטא בגנותו גם כאשר נחשפים עוד ועוד פרטים שערורייתיים מהתנהלותו. רוב העיתונאים שעובדים תחתיו מפחדים להתאגד בדרישה להדיחו מתפקיד העורך האחראי.

גם אם מוזס יילך, השיטה ההרסנית שבה ניהל את עיתונו כבר חלחלה. שיטות הצ'יפור והחיסול, הטיית הסיקור למען האינטרסים של מועדון החברים, והענקת פרוטקשן לחברים – בעיקר כאשר הם מסובכים פלילית – נפוצים גם באזורים נוספים בתקשורת. די לראות את היחס החם שלו זוכה ידיד קרוב של מוזס, אביגדור ליברמן. גם אחרי ירידתו של מוזס מהבמה הציבורית יידרש תהליך ניקוי ארוך ועמוק כדי שגם שיטת מוזס תיעלם.