פצצות אטום, מטוסים, סיגרים ושמפניות: כך עבדו ראשי הממשלה בישראל אצל מילצ'ן

הוא כריזמטי, מצליח, עשיר, מעורב בתעשיית הקולנוע הזוהרת - ארנון מילצ'ן שבה בקסמו מנהיגים מפרס ועד נתניהו, תפר עסקות נשק חובקות עולם וגזר מכל זה קופונים נאים ■ סיפורו של ארנון מילצ'ן הוא שיעור מאלף על כסף, כוח, קסם אישי וקשרים

ארנון מילצ'ן
צילום: איור: דורון פלם
איתן אבריאל
איתן אבריאל
איתן אבריאל
איתן אבריאל

"אם משטרת ישראל תבדוק ותמצא שנתניהו, או אנשים מטעמו, פעלו להוצאת הסעיף המבטל את הפטור מדיווח על הכנסות בחו"ל מחוק ההסדרים – אולי יתווסף עוד אקדח מעשן שיקשור בין המתנות שמילצ'ן העביר לנתניהו, לבין מה שנתניהו עשוי היה להעניק למילצ'ן בתמורה".

כך כתבנו כאן לראשונה בפברואר 2018, כשנחשפו הידיעות הראשונות על הבדיקה שמשטרת ישראל מבצעת בעניין הסיגרים והשמפניה שקיבל נתניהו מהמיליארדר ארנון מילצ'ן. המשטרה היתה אז רק בשלב הגישושים, ואילו נתניהו עלה על כל במה אפשרית והצהיר ש"לא יהיה כלום כי אין כלום", וש"מותר לקבל מתנות מחברים". בדיוק שנה לאחר מכן, בפברואר 2019, נהפכה פרשיית המס שחשפנו לסעיף מרכזי בטיוטת כתב האישום של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט נגד נתניהו, בחשד למרמה והפרת אמונים, לאחר שסעיף השוחד נמחק ממנו בדקה האחרונה, ובתום התלבטויות משפטיות רבות.

"בשנת 2013", כתב היועץ המשפטי לנתניהו, "פנה אליך מילצ'ן בבקשה שתפעל לקידום התקנת תקנות שיאפשרו את הארכת הפטור הניתן לתושבים חוזרים מדיווח ומתשלום מס הכנסה על נכסים והכנסות מחוץ לישראל". מילצ'ן נהנה ממעמד של תושב חוזר מאז שנת 2009, ובהתאם לדין היה זכאי ליהנות מהפטור למשך עשר שנים. הוא חפץ בהארכת הפטור לעשר שנים נוספות, ולכן פנה בנושא יחד עם עורך־דינו, פנחס רובין, לשר האוצר אז, יאיר לפיד, בבקשה לשנות את התקנות כך שניתן יהיה להאריך את הפטור. לפיד הסתייג מהבקשה. בסמוך לכך פנה מילצ'ן גם אליך בנושא, במסגרת תפקידך, וביקש את התערבותך בנושא לצורך קידום בקשתו. לאחר מכן פנית ללפיד והעלית את הנושא במסגרת שתי פגישות מקצועיות שערכת עמו בתפקידך כראש ממשלה. בפגישות אלה הבעת את תמיכתך בהארכת הפטור".

הסיפור הזה לבדו, כמו רבים אחרים המובאים כאן, מגלה את עומק הקרבה של מילצ'ן להון ולשלטון בישראל, לא רק לנתניהו ולא רק בתקופה הנוכחית. טיוטת כתב האישום של מנדלבליט מפרטת כיצד מקיים מילצ'ן "קשר בעל זיקות שונות" עם נתניהו, לפחות מאז 1999, אבל עבור מילצ'ן נתניהו הוא רק האחרון במצעד ארוך של ראשי ממשלות ובכירי שלטון שעמם היה מיודד, בהם אהוד אולמרט, אריאל שרון, שמעון פרס, בכירי מערכת הביטחון לדורותיהם ועוד שורה ארוכה של מנהיגים פוליטיים זרים מאיראן, מדרום אפריקה ומקנדה.

באופן טבעי, תשומת הלב הציבורית ממוקדת בימים אלה בראש הממשלה נתניהו, המנסה לשנות את החוק ואת מבנה בית המשפט העליון כדי לקבל חסינות מהגשת כתב האישום נגדו. אולם המקרה של מילצ'ן מבהיר שלא נתניהו הוא הסיפור, אלא הטייקונים וקשריהם עם ראשי ממשלות ישראליים לדורותיהם. במילים אחרות, כיצד ומדוע מילצ'ן, כמו מיליארדרים אחרים לפניו ואחריו, תמיד מצליח להיכנס מתחת לעורם של בכירי השלטון בישראל ולהפוך אותם לשותפים שלו לעסקים, להשפעה ולמעמד החברתי?

מילצ'ן והשחקנית קייט הדסון עם משפחת נתניהו בביתו של מילצ'ןצילום: אבי אוחיון / לע"מ

קשרים אלה מתרחשים תמיד מאחורי דלתות סגורות וכמעט שאינם נחשפים לציבור, אבל מדי פעם ניתן בכל זאת לקבל הצצה למערכת היחסים שבין הטייקון התורן לבין ראש הממשלה התורן. לפעמים מתברר שראש הממשלה הוא זה שעובד אצל הטייקון, לפחות בחלק מהזמן, כמו במקרה של מילצ'ן ונתניהו. הנה תיאור של מערכת היחסים בין השניים, שוב מתוך טיוטת כתב האישום בפרשה 1000 נגד נתניהו: "באחת מבין הפעמים בהן מילצ'ן פנה וביקש כי תפעל לסייע לו בעניין הוויזה", כותב מנדלבליט. "הוא הגיע למעון ראש הממשלה והמתין לך שם. בשעה שהגעת למעון יחד עם ראש לשכתך אז, ארי הרו, מילצ'ן בישר כי הביא קופסאות סיגרים עבורך ומארז בקבוקי שמפניה עבור רעייתך, וביקש כי תתקשר למזכיר המדינה ג'ון קרי בעניין בעיית הוויזה שלו. אתה נענית לפנייתו של מילצ'ן ושוחחת בנושא עם מזכיר הממשלה המדינה באותה עת, קרי, הן בפגישה והן בשיחה טלפונית. במהלך שנת 2014, ולאחר פניות של מילצ'ן אליך, ופניותיך לקרי, תוקף הוויזה של מילצ'ן הוארך לתקופה ממושכת בת עשר שנים".

למי שלא הבין, אולי בשל הניסוח המשפטי, זה מה שקרה: מילצ'ן נסע לביתו של נתניהו, חיכה לו על יד הדלת, ומשזה הגיע דרש ממנו להתקשר מיד, ובפניו, לשר החוץ של ארצות הברית כדי לסדר עניין פרטי של ויזה – וזה בדיוק מה שנתניהו עשה. נכון שמילצ'ן הביא, כהרגלו, סיגרים ושמפניה – אבל מי כאן עובד אצל מי?

סוחר הנשק

מילצ'ן הוא מפיק קולנוע מצליח: רשימת הסרטים שהפיק ממקמת אותו בין גדולי המפיקים של הוליווד בעידן הנוכחי. הסרטים "אישה יפה", "מועדון קרב", "היו זמנים באמריקה", "מר וגברת סמית" ולאחרונה גם "רפסודיה בוהמית", הם רק כמה דוגמאות מתוך עשרות הפקות קולנועיות שבהן היה מפיק עיקרי או שותף להפקה עם אחרים. אבל את הכסף האמיתי שלו מילצ'ן הרוויח במקום אחר: בסחר בנשק, במטוסים, בטילים ובציוד לייצור פצצות גרעיניות, כשמדינת ישראל ולאחר מכן גם מדינות אחרות היו צדדים לעסקה. כדי לעשות סרטים לא חייבים קשרי הון־שלטון, אבל כדי להצליח במסחר בנשק קשרים אלה הם חובה, ממש תנאי מוקדם – ומכך נובעת התאווה שלו והמומחיות שלו לקרבה לראשי ממשלות.

מילצ'ן נוהג לומר שהוא מעדיף לברוח מאור הזרקורים, כיאה לסוחר נשק, אבל זה מאוד לא מדויק. בשנת 2011 הוא לקח חלק בכתיבת ספר על חייו, Confidential ("חשאי"), ובו הוא מגולל סיפור ופרטים מדהימים על מעשיו – לרבות השאלה כיצד קיבל את אישור הצנזורה לפרסם את הדברים. הספר, שעל כתיבתו חתומים מאיר דורון ויוסף גלמן, אף כי חלק ממנו נכתב בגוף ראשון, מתאר את חייו כסוכן חרש שנהפך לטייקון הוליוודי. הוא נפתח בציטוט של מילצ'ן: "הייתי מעדיף שאיש לא יכתוב ספר עלי" – אבל אז הוא חושף הרבה. שני המחברים כותבים שמילצ'ן אישר להם את רוב התכנים שבספר, ובחר שלא לאשר או להכחיש חלק מהפרטים הקשורים לעסקי הביטחון שלו, שאותם הם טוענים שבדקו באופן עצמאי ממקורות אחרים.

שמעון פרס המנוח, לשעבר נשיא המדינה וראש הממשלה, הוא אחר המקורות הללו. "אני הוא זה שגייס אותו בפעילות חשאית, מחוץ למערכת הרשמית", הם מדווחים מראיון עם פרס שהתקיים בבית הנשיא בירושלים. "הוא הביא רעיונות יוצאי דופן ורמה של יצירתיות שתרמה רבות למדינתנו. כאשר הייתי במשרד הביטחון, ארנון היה מעורב במספר גדול של רכישות ביטחוניות ופעולות מודיעין". ציטוטים דומים על מילצ'ן סיפקו גם טייקוני תקשורת אמריקאים, כמו מנכ"ל ויאקום סאמנר רדסטון והבעלים של רשת פוקס רופרט מרדוק.

פרס, שרון, אולמרט ונתניהו במליאת הכנסת. עם כולם היו למילצ'ן קשריםצילום: REUTERS

את אהוד אולמרט הזמין מילצ'ן להקרנה פרטית בלוס אנג'לס של סרט שהפיק, וששמו הזמני היה "שלושת אלפים". הסרט גולל סיפור אהבה בין איש עסקים לפרוצה. לפי הסיפור של מילצ'ן, אולמרט הוא זה שהציע לשנות את שם הסרט ל"אישה יפה"

מילצ'ן לא נכנס לעסקי הנשק בבת אחת. הוא נולד ברחובות בשנת 1944, למשפחה שלטענתו שורשיה מגיעים עד לרש"י ואפילו לדוד המלך. רחובות, על פי הביוגרפיה הזו, היא כרך הומה בפעילות ביטחונית הכוללת מתקני טילים בליסטיים גרעיניים לטווח בינוני, טייסת גרעינית בבסיס תל נוף הסמוך לעיר, ומתקן לייצור מים כבדים – שאת כולם מילצ'ן סייע להקים.

ב־1953, כך מסופר בספר, עברה משפחת מילצ'ן לצפון תל אביב, שם השתלבה באליטה האשכנזית התל אביבית, בעוד ארנון הצעיר הצטרף לקבוצת הנוער של מכבי תל אביב בכדורגל, אך לימים התברר כי הוא סובל מקוצר ראייה, ובמקום כדורגל הוא נשלח לבית ספר לבנים בדרום אנגליה, עד ששב לשירות צבאי ביחידה לקשרי חוץ. אחרי השחרור הוא יצא ללימודי כימיה בשווייץ, וזאת כחלק מההכנות לכניסתו לעסקי המשפחה.

כשהיה בן 21 נפטר אביו, ומילצ'ן החל לנהל את העסק המשפחתי. די מוקדם בקריירה העסקית הוא ניצל את הפלטפורמות המסחריות של משפחתו כדי לייבא ולייצא לישראל ציוד לתעשיית הגרעין, טילים, מטוסים וציוד רב אחר – אשר מסיבה זו או אחרת מדינת ישראל העדיפה לרכוש דרכו ולא באופן ישיר – תוך שהוא גוזר עמלות ודמי תיווך על רבות מהעסקות.

מילצ'ן בכנס לפיתוח הגליל בכרמיאל, 2005, עם ראש הממשלה אז אריאל שרון ושר האוצר אז, נתניהוצילום: משה מילנר/לע"מ

את הפוליטיקה, ואת החשיבות של קשרים פוליטיים לשגשוג בעסקים, זיהה מילצ'ן מיד. הספר מתאר כיצד נהפך לחברו של מלך חיי הלילה של תל אביב אז, רפי שאולי, כיצד היה בעצמו לבליין, וכיצד ביסס במועדון של שאולי, "מנדיס", את קשריו העסקיים הראשונים ובעיקר את הקשר עם פרס, אז סגן שר הביטחון. פרס, לפי הנרטיב של מילצ'ן, סיפר לו על התוכנית להקים את מפלגת רפ"י בראשות דוד בן גוריון, ומילצ'ן, עם הכסף של עסקי המשפחה, תרם לו 3,000 דולר להקמת המפלגה, ועשה זאת לא באופן ישיר, אלא באמצעות ערבות בנקאית.

בדיוק כך: כבר לפני יותר מ־50 שנה התחיל מילצ'ן לתת כסף ומתנות, ולעשות "גוד טיים" לפוליטיקאים, והוא התחיל בכך עם בן גוריון ופרס. הטייקונים אלפרד אקירוב ורמי אונגר, שהעמידו ב־2019 מיליוני שקלים בערבות בנקאית לבני גנץ – לא המציאו שום דבר. "הכסף, כמובן, מעולם לא הוחזר", מבהיר מילצ'ן בספר.

העסקים פצצה

אז כמו היום, לא הסתפק מילצ'ן בתרומות פסיביות לפוליטיקאים, בשיטת "שלח לחמך", ובמקביל לתרומות ולמתנות גם בחש בפוליטיקה עצמה. עם הקמתה של רפ"י, הוא פעל לצרף למפלגה את משה דיין, גנרל מהולל שנתפש אז כנכס אלקטורלי חשוב. כך, ימים בודדים לפני הבחירות של שנת 1965, ארגן מילצ'ן פגישה בין פרס לדיין בביתו של האחרון בשכונת צהלה בתל אביב, תיווך בין השניים, ושכנע את דיין להצטרף למפלגה עד שזה אמר לפרס באותה שיחה: "אתה יודע מה? אני רוצה את ארנון בתפקיד שר האוצר". כ־50 שנה לאחר מכן ביצע מילצ'ן מהלך כמעט זהה עבור ראש הממשלה נתניהו, כאשר תיאם מפגש סודי בביתו בין נתניהו ויו"ר המחנה הציוני, בוז'י הרצוג, במטרה לצרפו לקואליציה. באמצע, הריץ מילצ'ן את שלמה להט ('ציץ'') לראש עיריית תל אביב, ואת פרס לנשיאות.

הסיפור של רפ"י, מתברר, לא נשאר חסוי. כתב של העיתון "העולם הזה" שמע חלק מהשיחה של פרס ודיין ופרסם את הדברים בכותרת בולטת: "קבלו את שר האוצר הצעיר בהיסטוריה של ישראל". מילצ'ן מספר שהאירוע הזה והראיון הטלוויזיוני שבו השתתף בעקבותיו גרמו לו להחליט שלא להיכנס לפוליטיקה באופן ישיר. אלא שהוא מעולם לא הפסיק לעסוק בפוליטיקה בדרכים עקיפות, במיטב המסורת של הון־שלטון־עיתון, ובמקרה שלו – גם הרבה עסקי ביטחון רווחיים במיוחד.

הערבובים הפוליטיים של מילצ'ן לא תמיד הצליחו, אבל בין אם הצליחו ובין אם נכשלו, הוא עצמו הרוויח. במקרה של רפ"י, המפלגה חברה בסופו של דבר למפא"י, בן גוריון יצא למדבר הפוליטי, ופרס ודיין נהפכו לאנשים החזקים במערכת הביטחון. מילצ'ן, מצדו, זכה ללגיטימיות, לפרסום ובעיקר לקשרים עם השניים ועם כל הממסד הפוליטי, המדיני והביטחוני הישראלי. את הקשרים הללו הוא הפך במהירות למזומנים.

פריצת הדרך של מילצ'ן, על פי הספר, היתה סביב הכור הגרעיני בדימונה. מילצ'ן היה לסוכן של הלשכה לקשרי מדע (לק"מ), גוף ביון ישראלי שפעל במסגרת משרד הביטחון בשנים 1957־1986. כאשר הלשכה נדרשה לרכוש ציוד רגיש לפיתוח הכור וייצור פצצות אטום, כך על פי הספר, מילצ'ן היה אחד האנשים שאליו היא פנתה.

הספר ממשיך ומספר כיצד פרחו עסקי הנשק של מילצ'ן, ואיך רבות מהעסקות שעשה עברו דרך חברת הכימיקלים שלו, לעתים ללא דיווח ותקצוב בספרי המדינה, על אף שהיא זו שרכשה את הסחורה. בתקופה שבה היתה צרפת ספקית נשק מרכזית לישראל, מילצ'ן היה זה שרכש עבור המדינה מסוקים צרפתיים מסוג "סופר פרלון" ו"אלואט", לאחר שמנהלי היצרנית הצרפתית איירוספסיאל התרשמו מקשריו עם דיין ופרס. בהמשך יצר מילצ'ן קשרים עם יצרניות אמריקאיות ורכש טילי קרקע אוויר מדגם "הוק", מסוקים, טילי "טאו" נגד טנקים (המכונים בצה"ל "עורב"), טילי "דרגון" וציוד רב אחר. על כל תרגיל ירי של טיל כזה על ידי חיילי צה"ל לדורותיהם, מילצ'ן חתך עמלה. היקפי העסקות, אפילו במונחים של היום, היו עצומים, והמימון להן בא תחילה מתוך תקציב הביטחון, ולאחר מלחמת יום הכיפורים – גם מתוך תקציב הסיוע הצבאי האמריקאי.

מילצ'ן לא רכש נשק רק עבור ישראל, ובכל הזדמנות הרחיב את עסקי הנשק שלו למדינות נוספות. בימים שבהם התהדקו הקשרים בין ישראל ואיראן, מילצ'ן מכר לאיראן ציוד ומערכות נשק אמריקאיות, לאחר שמייסד התעשייה האווירית אל שווימר ומי שהיה נספח צה"ל הראשון בטהרן, יעקב נמרודי, אביו של עופר נמרודי, פתחו לו את הדלת. מסיפוריו של מילצ'ן לא בדיוק ברור מה היה חלקו ומה חלקם של האחרים בעסקות עם איראן, אבל למילצ'ן היה תפקיד מרכזי בפתיחת הדלתות אצל היצרנים האמריקאים, ובאותן שיטות שבהן הצטיין תמיד: בילויים, יין, אוכל, נשים ומתנות לנשותיהם של הבכירים. מילצ'ן מספר כיצד עזר לנציג של חברת נשק אמריקאית לקנות יהלומים בזול עבור אשתו.

לפני הבחירות של שנת 1965 אירגן מילצ'ן פגישה בין שמעון פרס לדיין בביתו של האחרון בשכונת צהלה בתל אביב, ושכנע את דיין להצטרף למפלגה עד שזה אמר לפרס: "אתה יודע מה? אני רוצה את ארנון בתפקיד שר האוצר"

לאחר ששערי איראן נסגרו בעקבות המהפכה האסלאמית, הגיעה דרום אפריקה. פרס, הפעם יחד עם יצחק רבין, שילבו את מילצ'ן במאמצי ההתקרבות לשלטון הדרום אפריקאי – אז שלטון אפרטהייד – ומילצ'ן הקסים את הבכירים שם. בספר, הטייקון טוען שהוא כלל לא ידע על תופעת האפרטהייד: "אם רק הייתי יודע! הייתי צעיר, חסר ידע, תמים, חשבתי שיהיה כיף", הוא מצוטט כאומר למחברי הספר. ההתקרבות הצליחה וישראל, גם דרך מילצ'ן, מכרה לדרום אפריקה מערכות נשק מכל הסוגים וקיבלה בתמורה כסף ואורניום, בעוד שאר העולם מטיל אמברגו חמור על השלטון הגזעני. בין השאר, על פי פרסומים זרים, ישראל ביצעה בספטמבר 1979 ניסוי גרעיני באוקיינוס ההודי, כ־1,500 מייל מחופי דרום אפריקה.

המשך הספר מגולל עוד עסקות ועוד סיפורים, ולא חדל להרעיף סופרלטיבים מחמיאים על כוכבו. אחד הפרקים נפתח בציטוט של עיתונאי חדשות 2, אמנון אברמוביץ', משנת 2008: "ארנון מילצ'ן הוא הצ'אק נוריס של הלק"ם (המחלקה למשימות מיוחדות במוסד)". פרקים אחרים מפרטים את הסיפור של חברת "מילקו", שדרכה רכשה ישראל, על פי המתואר בספר, ציוד לפצצות גרעין מארצות הברית, ואשר הסתבכה עם השלטון האמריקאי סביב רכישת שפופרות ששימשו מרעומים לפצצות אטום, מבלי לקבל את אישורי היצוא האמריקאים המתבקשים. בפרק אחר מסופר על ביקור של מילצ'ן בכור בדימונה, כולל פירוט רב מאוד על החטיבות השונות, ה"מכונים", מחלקות הייצור ותפקידיהן – החל מייצור חומר הגלם הגרעיני ועד להרכבת הפצצות. "ארנון חישב במהירות שישראל יכולה לייצר פצצה אטומית אחת בכל שבועיים וחצי, או כ־20 פצצות בשנה", נכתב בספר. אפשר להבין את הלהט של המחברים להציג לקוראיהם מידע דרמטי ומרגש, אך פחות ברורה הלהיטות של מילצ'ן, הסוכן החשאי שלא אוהב שמדברים עליו, לספק להם ציטוטים כאלה.

"ארנון חישב במהירות שישראל יכולה לייצר פצצה אטומית אחת בכל שבועיים וחצי, או כ־20 פצצות בשנה"צילום: AFP

בין בן גוריון לנתניהו

בין הקשרים של מילצ'ן לפרס ולבן גוריון לפני 50 שנה, ועד ליחסיו עם בנימין נתניהו והמעשים המיוחסים לשניים בתיק 1000, מילצ'ן התחבר עם עוד שורה ארוכה של ראשי ממשלות, שרי ביטחון ופוליטיקאים ישראלים. את אהוד אולמרט, אז עדיין ראש עיריית ירושלים, הוא הזמין להקרנה פרטית בלוס אנג'לס של סרט שהפיק, וששמו הזמני היה "שלושת אלפים". הסרט גולל סיפור אהבה בין איש עסקים שגילם ריצ'רד גיר לפרוצה שגילמה ג'וליה רוברטס. מילצ'ן הפגיש את אולמרט עם בכירים בתעשיית הקולנוע, בהם נשיא דיסני אז, מייקל אייזנר, ומייסד דרימוורקס ג'פרי קצנברג. לפי הסיפור של מילצ'ן, אולמרט הוא זה שהציע לשנות את שם הסרט ל"אישה יפה" – השם שבסופו של דבר נבחר. עם או בלי קשר לשם, הסרט הפך לאחת ההצלחות המסחריות הגדולות של מילצ'ן, אם לא הגדולה מכולן.

עם חבריו של מילצ'ן נמנה גם יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד. מילצ'ן הכיר את אביו, טומי לפיד, ולאחר שהתראיין אצל יאיר, הזמין אותו להוליווד כדי לסייע בהקמת חטיבה בערוץ טלוויזיה. לפיד קיבל את ההצעה ונסע ללוס אנג'לס. מילצ'ן טוען שהוא היה זה ששכנע את לפיד הבן להיכנס לפוליטיקה: בראיון ל"עובדה" משנת 2013, הוא סיפר שלפיד התייעץ עמו בעניין, ושהוא המליץ לו על כך.

שמות אחרים שמילצ'ן הקסים ועשה להם "גוד טיים" כוללים את ג'ודי ניר מוזס, בת זוגו של סילבן שלום, לשעבר שר האוצר, שר החוץ וסגן ראש הממשלה; את כוכב הפוליטיקה הנוכחי אביגדור ליברמן; וגם את ציפי לבני ויצחק הרצוג – כולם הכירו ומכירים היטב את סלון ביתו של מילצ'ן – גם זה שבלוס אנג'לס, וגם במושב בית ינאי, שם חיבר זה לזה כמה בתים על הצוק, אל מול הים.

מילצ'ן הוא גם זה שהכיר לבני משפחת נתניהו את ג'יימס פאקר, מיליארדר אוסטרלי שהיה שותפו בחברת הפקה בהוליווד. פאקר מככב גם הוא בטיוטת כתב האישום נגד נתניהו בתיק 1000: "בשנת 2013 הכיר לך מילצ'ן את פאקר", כותב מנדלבליט לנתניהו, "ובשנים 2016־2014 נתן לך פאקר טובות הנאה באופן רציף ובהיקף ניכר". בהמשך, היועץ המשפטי מפרט גם כי טובות ההנאה ניתנו "באמצעות לקיחת טובות ההנאה באופן עצמאי מביתו של פאקר, על ידך ועל בני משפחתך". נתניהו, באופן אישי, סייע לפאקר לקנות את הווילה הצמודה לשלו בקיסריה, ואז, על פי העדויות, "משפחת נתניהו דרשה שיהיה מעבר חופשי בין הווילות. השב"כ התנגד בתוקף. משפחת נתניהו ביקשה וקיבלה מפאקר מפתח". בהמשך הטיוטה נקבע כי "בהיעדרו של פאקר היו בני המשפחה 'מגלחים' באופן עצמאי פריטים מהבית".

טייקונים בעלי מומחיות לקשרים עם פוליטיקאים לעתים קרובות מוסיפים לנוסחת ההשפעה שלהם צלע נוספת: עסקי תקשורת.תפקידם להפעיל לחצים על פוליטיקאים ולעצב את דעת הקהל בהתאם לאינטרסים שלהם. בישראל רכש מילצ'ן 24% מערוץ 10, שאליו נכנס כמשקיע ב־2005, עסקה שעליה הפסיד כסף רב – כ־50 מיליון דולר, על פי הערכות מסוימות. "מבחינה כלכלית ההשקעה בערוץ 10 היא פיאסקו", אמר ב־2017 ל־TheMarker רואה החשבון זאב פלדמן, שייצג את מילצ'ן בעסקה. "תמיד כשבאו אלי אנשים שמסתכלים על הנושא מזווית כלכלית נטו ורצו להשקיע – הורדתי אותם מזה. אמרתי להם שהם מתמודדים מול אנשים עם כיסים עמוקים שהשיקול הכלכלי הוא לא מרכזי אצלם". השיקול הכלכלי אכן לא מנע ממילצ'ן להתעניין ברכישת ערוצי טלוויזיה, וב־2015 הוא היה מעורב בניסיון למיזוג בין ערוצי הטלוויזיה 12 ו־13.

מילצ'ן וג'יימס פאקר (משמאל) מקשיבים לנאומו של נתניהו בקונגרס, 2015צילום: AFP

כל עסקי התקשורת הללו הגיעו לכתב האישום נגד נתניהו. בעניין ערוץ 10 כותבת הפרקליטות לנתניהו כי: "לאורך השנים לא נמנעת מלעסוק בעניינים הנוגעים לערוץ 10, למרות שידעת כי מילצ'ן מחזיק במניותיו. כך למשל, בשנת 2009 שוחח איתך מילצ'ן, בהיותך ראש ממשלה, בנוגע לאפשרות לקידום חוק שיגביל את גובה העמלות שגובים משרדי הפרסום מאמצעי התקשורת. בשיחה התחייבת בפני מילצ'ן שתפעל לעשות כן". על מיזוג ערוצי 12 ו־13 נכתב כך: "מילצ'ן, אשר בחן אפשרות לרכוש מניות של חברת רשת, חפץ במיזוג על מנת שהעסקה תהיה כדאית. אתה נעתרת לבקשתו באופן מיידי, זימנת בשעת לילה מאוחרת את מנכ"ל משרד התקשורת אז, (שלמה) פילבר, והנחית אותו לסייע למילצ'ן, ובהמשך פעלת לקידום העסקה".

כך עושים כולם

כיום הציבור הישראלי מתחיל להבין שעסקות שוחד ומרמה והפרת אמונים אינן רק פסולות מוסרית – הן גם פוגעות כלכלית ובאופן ישיר בכל אזרחי המדינה. נתניהו קיבל טובין וטובות הנאה אישיות ממילצ'ן, מפאקר, מנוני מוזס (תיק 2000) ומשאול אלוביץ' (תיק 4000), ובתמורה, על פי החשד, סייע להם במעשים שערכם שווה להם מיליארדים – שכולם יצאו או היו יכולים לצאת מכיסי הציבור.

הוויזה של מילצ'ן לארצות הברית היא עניין פרטי, אבל הארכת הפטור ממס הכנסה לעוד עשר שנים לו ולמאות טייקונים נוספים, לו צלחה, היתה מפחיתה עשרות מיליארדי שקלים מקופת המדינה; אילו הערוצים 12 ו־13 היו מתמזגים, אזרחי ישראל ובעלי עסקים בה היו משלמים מיליארדים נוספים עבור שירותי פרסום; כך היה קורה גם אם נתניהו היה מצמצם את תפוצת "ישראל היום" ומחזק את מעמדו של מוזס ו"ידיעות אחרונות"; וכך קרה כאשר נתניהו סייע לאלוביץ' בעסקת בזק־yes ועיכב רפורמות בשוק התקשורת. בדומה לאלוביץ' ומוזס, שנגדם הוגשו כתבי אישום (לפני שימוע) באישום החמור של שוחד, היה גם מילצ'ן צריך להיות מואשם בעבירות דומות. הוא ניצל מאישום עקב ספק משפטי מצד מנדלבליט, שהסביר כי ההחלטה שלא להעמיד את נתניהו לדין בעבירת שוחד אלא במרמה והפרת אמונים נגזרת מכך שלא ניתן להוכיח – בכל אופן, לא ברף הנדרש במשפט הפלילי – שטובות ההנאה לנתניהו ניתנו לו בעבור פעולה הקשורה בתפקידו. "מאפיינים אלה ושיקולים ראייתיים נוספים עומדים גם בבסיס החלטתי שלא לראות במילצ'ן שותף לעבירת הפרת האמונים", כתב מנדלבליט. למילצ'ן, כצפוי, רווח מהחלטת היועץ המשפטי: "לא ישנתי בלילה כמובן, כי לך תדע לאן זה יכול להגיע, וכשזה נפתר אמרתי לבועז (בועז בן צור, פרקליטו של מילצ'ן. א"א) שאני לא יודע איך לשמוח", אמר מילצ'ן במארס, בראיון לחדשות 13. "שנתיים וחצי של דאגה לא עוברות בדקה".

בניגוד לכותרת ספרו, המקרה של מילצ'ן אינו רק סיפור על אדם כריזמטי במיוחד שידע לחבר בין פוליטיקאים לעסקי סחר בנשק, ובמקביל הצליח גם כמפיק קולנוע. זהו סיפורם של כל הטייקונים, הקשרים והשליטה שלהם על פוליטיקאים, על כללי המשחק בכלכלה ועל הקופה הציבורית. הרשימה ארוכה: מארק ריץ, סוחר נפט, גייס לטובתו את שמעון פרס ואת אהוד ברק לעסקי נפט וביטחון עבור מדינת ישראל, עד שהשניים פעלו מול הנשיא האמריקאי ביל קלינטון כדי שיעניק לו חנינה; חיים סבן פעל ופועל בדפוסים דומים; נוחי דנקנר, יצחק תשובה, אליעזר פישמן – כולם היו או הם עדיין קרובים לפוליטיקה, גייסו לשורותיהם פקידים בכירים ורגולטורים לשעבר בשכר דמיוני, והחזיקו כלי תקשורת; אלפרד אקירוב ורמי אונגר העניקו ערבויות לבני גנץ, לאחר שבעבר פעלו ותרמו למען פוליטיקאים ומפלגות אחרים.

לכולם יש נוסחה זהה, והיא אפילו פשוטה למדי. כדי לעשות כסף צריך להתקרב לפוליטיקאים באמצעות תרומות, מתנות, טובות הנאה וכל מה שיביא למטרה – כדי שאלה יעניקו לך זיכיונות, יפתחו לך דלתות עסקיות, ישנו את כללי המשחק ואת הרגולציה לטובתך ויסייעו לך להקטין את התחרות לעסקיך. אין לכך שום קשר לעמדות פוליטיות או לשאיפות פוליטיות, וכל הטייקונים פועלים באותה דרך מול פוליטיקאים מכל קצוות הקשת האידיאולוגיות. מילצ'ן, במונחי מדינת ישראל, היה רק בין הראשונים והמצליחים שהפעילו את הנוסחה, והוא עשה זאת עד תום.

כתבות מומלצות

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"

אירוע של חברת איירון סורס. חברות שואפות למתג את עצמן כצעירות ואטרקטיביות

"אנשים חושבים לעצמם - איזה משכורות, איזה טירוף. בפועל זה רחוק מאוד מהמצב"